בפני בקשת התובעים להגשת חוות דעת משלימות של מומחים מטעמם.
1.ענייננו בתביעת רשלנות רפואית בגין הטיפול שניתן למנוח אצל הנתבע, ואשר לטענת התובעים גרם למותו.
2.בתמצית, המנוח טופל בבית החולים הנתבע לאחר אירוע בו הותקף ונחבל קשות. במהלך טיפולו עבר התובע בין היתר טריכוסטומיה. במצב זה הוא הועבר ואושפז במחלקת כירורגיה פלסטית בבית החולים הנתבע. במהלך אשפוזו נרשמו מספר אירועים של ריבוי הפרשות סמיכות, בוצעו מספר סקשנים והוא עבר פיזיוטרפיה נשימתית. לפי התיעוד הרפואי, בשלב מסויים נבדק המנוח על-ידי כירורג חזה אשר קבע שיש להזמין רופא א.א.ג. התיעוד הרפואי לא מעלה כי הוזמן רופא א.א.ג. ביום 3.10.07 נמצא המנוח כשהוא ללא דופק וללא נשימה כתוצאה מחסימת הקנולה על-ידי פלאק מוגלתי גדול. המנוח עבר החייאה וחובר למכונת הנשמה אולם בהמשך חלה הרעה במצבו והוא נפטר.
3.כתב התביעה הוגש בעילה של רשלנות רפואית נגד הנתבע, בטענה לטיפול רפואי לא נאות ולא סביר בתובע במהלך אשפוזו. לפי האמור בכתב התביעה, ההתרשלות מתבטאת באי-מתן טיפול מונע באמצעות אדים כמתחייב, ובאי-הזמנת רופא א.א.ג לבדיקת הקנולה על-אף הסימנים שחייבו זאת ועל אף הנחייה מפורשת של כירורג חזה בעניין זה.
4.לכתב התביעה (לאחר שתוקן תוך הוספת עילת תביעה של אלמנת המנוח בגין נזק נפשי שנגרם לה), צורפה בין היתר חוות דעת של ד"ר ג'פרי זקס, מומחה לטיפול נמרץ. לפי חוות הדעת, התובע סבל מרמה מוגברת של הפרשות סמיכות בשל הטיפול בטרכיאוסטומיה ועקב נתוניו הרפואיים כמפורט בחוות-הדעת. מצבו חייב מתן אדים כטיפול מונע ליצירת הפרשות סמיכות ולסיכון של חסימה. עוד נאמר בחוות הדעת, כי לא בוצעה הזמנה של רופא א.א.ג שיכול היה להבחין ולטפל בבעיות דרכי האוויר המשניות לפלאקים ואולי אף להורות על החלפת קנולה. עוד צויין בחוות הדעת כי חשד לחסימת הקנולה, שהיה קיים בנתוני המקרה ולנוכח התיעוד הרפואי, חייב בדיקה דחופה של רופא א.א.ג.
5.הנתבעים הגיעו חוות דעת מטעמם. חלקן נוגעות למישור הנזק ולכן לא נתעכב עליהן כעת. לעניין סוגיית החבות, הוגשה חוות דעת של פרופ' ראובן פיזוב, מומחה לטיפול נמרץ. לפי חווה"ד, ההתקן הטיפולי בבית חולים רמב"ם כולל מסכה ייעודית למתן חמצן לטרכאוסטומיה ובאופן שגרתי ניתן חמצן לח לחולים. לגבי אי-בדיקה של רופא א.א.ג נטען להיעדר קשר סיבתי בשל חלוף הזמן מאז ניתנה ההוראה על זימנו ועד לאירוע שגרם למותו של המנוח, ומאחר שבדיקות המנוח שללו בעיה טכנית במעברי אוויר כך שלא היה בייעוץ א.א.ג כדי להועיל.
6.לאחר הגשת חוות הנתבע, הגישו התובעים "בקשה להוספת חוות דעת משלימות" מטעמם. אלה כוללות חוות דעת משלימה של ד"ר זקס וכן חוות של מומחה א.א.ג, ד"ר גורביץ. לטענתם, הצורך בחוות הדעת התעורר לאור חוות דעת הנתבע והן מהוות תגובה לחוות הדעת האמורות.
7.הנתבע מתנגד לבקשה. לטענתו, בכל הנוגע לחוו"ד בתחום א.א.ג אין מדובר בחוות דעת משלימה אלא חוות דעת ראשונית, שהיה צריך לצרפה לכתב התביעה, והגשתה בשלב מאוחר טעונה בקשה לתיקון כתב התביעה, שלא הוגשה. כן מציין הנתבע את השיהוי שחל בהגשת הבקשה.
הכרעה:
8.לאחר עיון בעמדות הצדדים אני רואה לקבל את הבקשה.
9.בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, על תובע המבקש לטעון טענה בעניין שברפואה, לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית. הוספת טענות שברפואה שלא נכללו בכתב התביעה, באמצעות חוות-דעת רפואית, מחייבת בקשה לתיקון כתב התביעה וקבלתה על-ידי בית המשפט. הפסיקה דנה בשאלה מתי יש צורך בתיקון כתב התביעה לצורך הגשת ראיות בעניין שברפואה, ומתי הדבר איננו נדרש. לעניין זה נפסק תחילה כי מקום שצורפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה, נפתחת הדרך בפני התובע להגיש ראיות נוספות בתחום (בר"ע 423/83 מ"י נ' סילברמן, פ"ד לז(4) 281). בהמשך סוייגה פסיקה זו כמתייחסת אך לראיה נוספת ברפואה שאיננה חורגת מהתזה הרפואית כפי שצוינה בכתב התביעה ובחוות הדעת שצורפה לו (ע"א 6098/92 זכאי נ' מ"י, פ"ד מז(3) 651). קוו הגבול עובר, איפוא, בין עובדות ותזה רפואית המתייחסת אליהן כפי שהועלו מלכתחילה בכתב התביעה ובחוות הדעת שצורפה לו, לבין כאלו המועלים לראשונה בחוות הדעת הנוספת שמבקשים לצרף.
10.בכל הנוגע לחוות הדעת המשלימה של ד"ר זקס, הרי שאין היא כוללת כל טזה חדשה, אלא מהווה התייחסות נוספת לאמור בחוות-דעתו הראשונית, תוך התייחסות לטענות שהועלו מטעם מומחה הנתבעת. דומה כי אף הנתבע איננו טוען אחרת. גדר הספק הוא ביחס לחוות דעת בתחום הא.א.ג, שמבוקש לצרפה. בהיבט הדיוני, סבורני כי גם בעניין זה לא מתחייב תיקון של כתב התביעה. עיון בכתב התביעה בעניינו מעלה כי הוא כולל טענה להתרשלות בשל - בין היתר - אי-בדיקת המנוח על-ידי מומחה א.א.ג, חרף הנחיה מפורשת שניתנה לכך. עוד נטען, כי אילולא כך, ניתן היה למנוע את מות המנוח (סעיפים 6(ה), (ח), (יא) ו- (יב) ו- 8 לכתב התביעה). בחוות דעתו המקורית של ד"ר זקס, אשר צורפה לכתב התביעה, צויין בין היתר כי הנתונים בעניינו של המנוח הצביעו על חשד לחסימת הקנולה, דבר אשר דרש התערבות דחופה של רופא א.א.ג, וכי רופא א.א.ג יכול היה להבחין ולטפל בבעיות דרכי האוויר המשניות לפלאקים. חוות דעת ד"ר גורביץ, שהתובעים מבקשים לצרף כעת, מתייחסת לטענה רפואית זו, תוך מתן פירוט ביחס לאמצעים שהיה נוקט רופא א.א.ג בסיטואציה ואשר היו יכולים למנוע, לפי הנטען, את מות המנוח. כן כוללת חוות הדעת התייחסות לצורך בטיפול מונע של מתן לחות, סוגייה שפורטה כבר בחוות הדעת המקורית של ד"ר זקס. בנתונים אלה, סבורני כי אין בפנינו העלאה של תזה רפואית חדשה, שאין לה עיגון בכתב התביעה עצמו.
11.אשר לשאלה האם יש להתיר את הוספת חוות הדעת במועד בו הוגשו, וזאת ללא קשר לשאלת הצורך בתיקון כתב התביעה, התשובה לכך היא בחיוב. מדובר אמנם בתביעה התלויה ועומדת מזה זמן, במהלכה כבר הוגשו בקשות לתיקון והוגשו מספר חוות דעת מטעם הצדדים לרבות במישור הנזק. עם זאת, מצויים אנו עדיין בשלב קדם המשפט, התיק טרם נקבע להוכחות, ובשים לב לכך וכן לרלבנטיות הברורה של חוות הדעת לבירור המחלוקת, אינני סבורה כי די בחלוף הזמן בענייננו כדי להביא לתוצאה של דחיית הבקשה.
12.אוסיף ואעיר, כי אף אם הייתי דנה בענייננו באספקלריה של ההלכות הנוגעות לתיקון כתב התביעה, דומני כי התוצאה היתה דומה. המנוח נפטר כאמור ביום 22.11.07. הבקשה לצירוף חוות הדעת הוגשה ביום 11.2.15. על רקע האמור, השאלה שעשויה היתה לעלות הינה האם אין בכך כדי לפגוע בזכות דיונית של הנתבעת בשל תקופת ההתיישנות. אלא כפי שצויין, מדובר בחוות דעת המתייחסות לרכיבי היסוד של עילת התביעה כפי שהועלתה מלכתחילה בכתב הטענות. לעניין זה נפסק, כי "... די בייחוס היולי, בלתי מלא ובלתי מפורט של העובדות בכתב התביעה המקורי, לנתבע, כדי להניח נדבך שניתן לבנות עליו בקשת תיקון, אם בתקופת הביניים עברה תקופת ההתיישנות" (ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126). ראו לעניין זה לאמור מפי כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס, ברע"א 1527/09 מ"י ואח' נ' אבו עודה (פורסם במאגרים) (2009), כדלקמן:
"כאמור, חוות דעת רפואית אינה מגדירה את עילת התביעה, אלא מיועדת לתמוך בה מבחינה ראייתית. על כן, הוספה של חוות דעת רפואית בעניין שנכללה לגביו התייחסות בכתב התביעה אינה יוצרת עילה חדשה (עניין התעשייה הצבאית, פיסקה 5). בעניין התעשייה הצבאית ציינתי, כי אפשר ש"במקרים מסוימים ניתן לראות בחוות הדעת הרפואית מסמך המקים את עילת התביעה עצמה" (פיסקה 5). זאת, כאשר נכלל בה מידע חדש, המאפשר לתובע להעלות טענות שקודם לכן לא היה באפשרותו להעלותן. מן הראוי להבהיר ולחדד את האמירה הנזכרת. חוות דעת רפואית נחשבת לראיה, ועל כן היא בפני עצמה אינה מגדירה את עילת התביעה. על חוות הדעת להתייחס למערכת העובדתית הנלמדת מכתבי הטענות. כאשר מבוקש להוסיף חוות דעת רפואית המכילה מידע אשר ניתן ללמוד ממנו על עובדות שאינן נכללות בכתב הטענות, אין להתיר את הגשתה של חוות הדעת אלא אם יתוקן כתב הטענות במקביל. היה ותיקון כתב התביעה, הנדרש עקב הרחבת החזית בחוות הדעת הרפואית, יפגע בנתבע על ידי כך שתישלל ממנו טענת התיישנות, אין לאשרו. ...