ת"א 13805-06-13 אסלאן ואח' נ' אסלאן ואח'

בפניי בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין.

המדובר בתביעה כספית בסך 179,200 ₪ שהוגשה ע"י התובעים נגד הנתבעת 1 ונגד הוריה (הנתבעים 2-3), במסגרתה עותרים התובעים לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בסכום הנ"ל. נטען כי שלושת הנתבעים עבדו לאורך מס' שנים אצל התובעים, אשר מנהלים סופרמרקט בנהריה; במהלך הזמן, נקלעו הנתבעים לקשיים כספיים ולפיגורים בתשלום המשכנתא על בית המגורים, והתובעים סייעו להם בהעמדת הלוואות על מנת למנוע את פינויים מהבית, וזאת בסכום מצטבר של כ- 80,000 ש"ח; כן רכשו הנתבעים מוצרים מהסופרמרקט, בסכום מצטבר בסך של כ- 60,000 ש"ח שלא נפרע על ידם; בנוסף, נטל נתבע 1 מהקופה סכום של כ- 12,000 ש"ח, וסירב להחזירו לתובעים.

הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה במסגרתו הכחישה את כל טענות התובעים כלפיה ועתרה לדחיית התביעה נגדה מאחר ולטענתה מעולם לא קיבלה מהתובעים את הסכומים הנטענים וכי אין לה כל קשר לסכומים אלה.

הנתבעת 1 הוסיפה וטענה בכתב הגנתה יש לדחות את התביעה נגדה מחמת קיומו של מעשה בית דין, שכן היא הגישה לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה ס"ע 34871-02-12 נגד התובעת 2 בגין אי תשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שהגיעו לה בגין תקופת עבודתה של נתבעת 1 אצל התובעת 2 (להלן: ההליך הקודם"); לאחר דיונים שהתנהלו בביה"ד בהליך הקודם, הגיעו הצדדים ביום 28.5.13 לידי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד לפיו, התחייבה התובעת 2 לשלם לנתבעת 1 סכום של כ- 36,000 ₪ כמפורט בהסכם הפשרה שנחתם ע"י מנהלה של התובעת 2, מר באסם אסלאן וב"כ התובעת 2 שאז; בהסכם הפשרה נכתב "ברחל בתך הקטנה" בסעיף 1 כי: "לסילוק מלא וסופי ומוחלט של כל תביעות התובעת (הנתבעת 1 כאן) כנגד הנתבעת (התובעת 2 כאן) ו/או מי מטעמה ולהיפך". כמו כן, בסעיף 5 להסכם הפשרה הצהירו הצדדים שאין להם ולא תהיינה להם יותר כל טענות ותביעות זה כנגד זה בגין כל תקופת העבודה ו/או סיומה; האמור לעיל, אינו מותיר צל של ספק, כי התובעת 2 פועלת בניגוד מוחלט להצהרותיה שעוגנו בהסכם הפשרה, עת הגישה את התביעה דנא, ביודעה שמדובר בהשתק שיפוטי ו/או במעשה בית דין המונע ממנה מלהגיש את ההליך דנא, למרות שהסכימה שהסכם הפשרה מסיים את המחלוקות שבין הצדדים; התובעת 2 העלתה במסגרת ההליך הקודם אותן טענות שמועלות כיום בתביעה דנא (המוכחשות) ואשר לגביהן הגיעה להסכם פשרה עם הנתבעת 1; התובעת 2 הטעתה את ביהמ"ש בכך שנמנעה ביודעין מלצרף העתק מהסכם הפשרה, וזאת במטרה לנגוס בזכויותיה של נתבעת 1 לגביהן ניתן פסק דין בהסכמה; חוסר תום ליבם של התובעים אינו יודע גבול, שכן למרות שהתובעת 2 התחייבה מפורשות בהסכם הפשרה לשלם לנתבעת 1 את זכויותיה, פעלה היא בניגוד להתחייבויותיה ואף הגדילה לעשות עת הגישה את התביעה בה עסקינן בניגוד לדין; בעקבות הפרת הסכם הפשרה ופסק הדין ע"י התובעת 2, הגישה נתבעת 1 ללשכת ההוצל"פ עכו בקשה לביצוע פסק דין בגינה נפתח תיק מס' 08-17571-13-7.

התובעים דוחים את טענות נתבעת 1 ועותרים לדחיית הבקשה; נטען כי עניינו של התיק דנן אינו בסמכות ביה"ד לעבודה, והמחלוקת שנדונה בהליך הקודם הייתה בעילה הנובעת מיחסי עבודה בין נתבעת 1 לתובעת 2 בקשר לתשלום פיצוי פיטורין, דמי הבראה וכו', ועל כן, ברור כי לא היה בסמכותו של ביה"ד לעבודה לדון בעניין דנן, שכן הסמכות נתונה לבימ"ש נכבד זה; לא אחת צוין בביה"ד לעבודה שטרם הוגשה תלונה למשטרה וכי התובעת 2 שוקלת להגיש תביעה נגד נתבעת 1, מה גם שעניין זה צוין ע"י ב"כ נתבעת 1 בעצמו; בדיון שהתקיים ביום 28.5.13 במסגרת ההליך הקודם, במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, ציין ב"כ התובעת 2 כי נשקלת אפשרות להגשת תביעה, ועל כן אין חולק כי הסכם הפשרה מתייחס לתביעות וטענות שהינן בסמכות ביה"ד לעבודה ותו לא; הכלל הוא שסמכות ביה"ד לעבודה הינה מוגבלת לתביעות שעילתן יחסי עבודה, ואין ביכולת ביה"ד לעבודה לכלול בהסכם הפשרה הסדר שהינו בסמכות בית משפט שלום, ולחרוג מסמכותו המוגדרת בחוק; העילה נשוא התביעה דנא, אוזכרה בהליך הקודם אך לא נדונה, ואף לא הוגשה לבימ"ש אחר מלבד בימ"ש נכבד זה, שכן המדובר בחובות אישיים של נתבעים 1-3 כלפי התובעים ללא קשר ליחסי עובד –מעביד; המבחן לקיום זהות בין עילות התביעה לעניין מעשה בית דין הוא – האם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה, שבגינו הוא תובע, בתובענה אחת. אם התשובה חיובית, קיים השתק עילה; במקרה דנן, ישנו שוני מוחלט בין עילות התביעה כאשר התביעה הראשונה הוגשה לביה"ד לעבודה ע"י נתבעת 1 נגד התובעת 2, והתביעה דנן הוגשה ע"י התובעים נגד נתבעת 1 ושני הוריה, בעילה שונה לגמרי; גם במקרה שהיה לביה"ד לעבודה סמכות לדון בתביעתם של התובעים נגד נתבעת 1, הרי התביעה בביה"ד לעבודה לא נדונה מעולם ולא הובאו עובדות המקרה בפני ביה"ד, ואף לא הוגשה בהליך הקודם תביעה נגדית נגד נתבעת 1.

לאחר שבחנתי את טענות נתבעת 1 בבקשתה, בתגובת התובעים, וכן עיינתי בכל המסמכים הרלבנטיים, לרבות פרוטוקולי הדיון של ביה"ד לעבודה בהליך הקודם, נחה דעתי לקבל את הבקשה לסילוק על הסף בחלקה. להלן אפרט את נימוקיי.