ת"א 13412-11-15 בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשת המבקשת – היא הנתבעת בתיק זה, לסילוק תביעת המשיבה – היא התובעת, על הסף בשל התיישנות התביעה נגדה.

המבקשת סומכת יתדות בקשתה על פרוטוקול ישיבה מיום 14.8.12, אשר נמסר לחוקר מטעמה, ממנו עולה לכאורה כי המידע אודות מקרה הביטוח היה ידוע למשיבה לכל המאוחר במועד הישיבה האמורה וככל הנראה אף חודש קודם לכן, זאת על סמך התייחסות בפרוטוקול לצילום שבוצע במקום כבר ביום 15.7.12.

בהנתן מידע זה ונוכח מועד הגשת התביעה – ביום 5.11.15 – טוענת המבקשת כי חלה התיישנות וכי דין התביעה להדחות על הסף בשל כך.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבה וזו העלתה מספר טענות, בהן חלקה במישור העובדתי על המועד בו נודע לה על מקרה הביטוח וטענה כי לראשונה נודע על אודותיו רק ביום 11.11.12 וכן העלתה טענות אודות חוסר תום הלב של המבקשת המונע ממנה להעלות את טענת ההתיישנות.

בתשובתה לתגובה דוחה המבקשת את טענות המשיבה וטוענת כי טענת ההתיישנות עלתה בכתב ההגנה ומאחר שהטענות העובדתיות שמעלה המשיבה בתגובתה לא נטענו בכתב התביעה המקום הראוי להעלותן היה בכתב תשובה, ומשלא הוגש כזה והמועד להגשתו חלף לא קיימת חזית דיונית בשאלות עובדתיות אלה ועל כן אין לקבלן ועומדת על בקשתה לדחית התביעה על הסף.

כן חולקת המבקשת על טענת חוסר תום הלב הן במישור העובדתי והן מבחינת התוצאה של התנהלותה.

עיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ובאתי לכלל מסקנה כי אינני יכול לקבל את בקשת המבקשת לדחית התביעה על הסף.

נקבע כבר בפסיקה לא אחת כי הסעד של סילוק על הסף הינו סעד קיצוני וחריף, וכך למשל קובעת כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים ואח' [פורסם בנבו] (ניתן ביום 22.06.08) (להלן: "פסק דין אלנקווה"):

"סילוקה על הסף של תביעה מחמת התיישנות מצריך זהירות מרובה, מן הטעם שתוצאתה היא מניעת הכרעה בזכויות המהותיות של התובע בשל מחסום דיוני. תכלית הזכות החוקתית של גישה לערכאות, הנתונה לאזרח, מחייבת הצרה ולא הרחבה של המחסום הדיוני בגין התיישנות, המונע הכרעה בתביעה לגופה"

מסכים אני עם המבקשת כי דרך המלך במקרה זה היתה הגשת כתב תשובה.

יחד עם זאת, תקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 סיפא קובעת כי –

"לא הגיש התובע כתב תשובה – יראו את העובדות המהותיות הנקובות בכתב ההגנה כמוכחשות וכשנויות במחלוקת".

מאחר שעל פי תקנה 61 ישנה אפשרות לקבוע כי קיימת מחלוקת עובדתית על הטענות המהותיות שבכתב ההגנה, וטענת ההתיישנות היא כזו שתוצאתה מהותית ביותר להכרעה במחלוקת, ולנוכח הגישה אשר בית המשפט העליון מורה לנקוט ביחס לטענת התיישנות כאמור לעיל, אני סבור כי יש מקום לבחון את טענות המשיבה כנגד ההתיישנות ולא לקבוע כי קיים מחסום דיוני כלפי עצם העלאתן.

בסעיף 1 לתצהיר התומך בתגובתה טוענת המשיבה טענה עובדתית אודות המועד בו נודע לה על הנזק, 11.11.12, ואשר ממנו – לטענתה – יש להתחיל למנות את מירוץ ההתיישנות.