ת"א 13009-03-12 טרסיוק נ' רואש

בפני בקשה להבאת ראיות מפריכות, במסגרת הדיון בתביעה שהגיש התובע לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו לטענתו בשל טיפול שיניים רשלני שבוצע על ידי הנתבע.

לטענת המבקש, הבקשה הוגשה בהמשך לדיון האחרון מיום 29.10.14 ולאור תשובותיו המפתיעות של הנתבע בעדותו, בנושא שהינו אחד מסלעי המחלוקת בין הצדדים והוא זיוף הרשומה הרפואית: כשנשאל הנתבע בחקירתו הנגדית אודות הטבעת חותמתו על גבי הרשומה הרפואית הנחשדת לטענתו כמזויפת, ענה כי את החותמת הוא הטביע באופן אוטומטי ביום פתיחת התיק בשנת 1994. נטען כי תשובה זו היתה מפתיעה ובלתי צפויה, שכן חותמת הנתבע נושאת מספר טלפון שהוא מספר טלפון במרפאתו כיום, ולא יכול להיות המספר של אותו מועד. נטען כי מפרסומים רשמיים, המעבר למספרי טלפון נייחים בעלי שבע ספרות באזור חיוג באר שבע, אירע רק בחודש יולי 1996. עוד נטען, כי ביטול קידומת חיוג 07 ומעבר לקידומת 08 באזור באר שבע, אירע שנים רק בדצמבר 2000. גרסתו המפתיעה של הנתבע בעת חקירתו הנגדית, אינה סבירה ומחייבת הבאת ראיות מפריכות. בית המשפט מתבקש לאפשר לתובע להביא לעדות בעל תפקיד במשרד התקשורת, שיעיד על המועדים בהם הוספה הספרה השביעית ובהמשך שונתה הקידומת. עוד מתבקש בית המשפט לתן דעתו לאופי הראיה המתבקשת, היא ראיה טכנית ופשוטה שאין בה לפתוח מחדש כל סוגיה שנדונה זה מכבר.

הנתבע התנגד לבקשה. לטענתו, הבקשה כרוכה בחוסר תום לב, לנוכח דברים שנאמרו במהלך דיון ההוכחות, לפיהם המסמכים שצורפו לבקשה לא הוגשו במכוון עת הוגשו ראיות התובע. עדות ל"הפתעה" בתשובות הנתבע, ניתן למצוא במהירות בה "הצליח" ב"כ התובע להתאושש מאותה הפתעה, ולשאול שאלות אודות מספרי הטלפון. גם הצהרת ב"כ התובע כי יביא עדות הזמה עוד במהלך הדיון מדברת בעד עצמה. נטען כי בתשובותיו של הנתבע לא היה כל חדש ולא היה בהן אלא חזרה על האמור בתצהירו. עוד נטען, כי דין הבקשה להידחות על הסף, משום שאינה נתמכת בתצהיר, אודות "ההפתעה" שנתגלתה בעת הדיון. המועד להגשת ראיות חלף זה מכבר. הסתיימה שמיעת עדי התובע. דבר קיומם של המסמכים היה ידוע לבא כוח התובע עוד לפני דיון ההוכחות והיה עליו להגיש את הראיות במועד. בקשה דומה של התובע להבאת ראיות נוספות נדחתה במהלך הדיון שהתקיים ביום 29.10.14. בהתאם להלכה, מדובר בהליך חריג, ויש לעמוד בדרישה כי בעל הדין הופתע מטענות משנהו ולא יכול היה לצפות אותן מראש. נסיבות אלה אינן מתקיימות בענייננו. לא היה כל חידוש בתשובותיו של הנתבע בעת הדיון, המצדיק את השימוש בהליך החריג של היתר להבאת ראיות הזמה.

בתשובה טען התובע, כי המסמכים שמבוקש להגיש נוגעים לעובדה הידועה לכל. מסמכים אלו אותרו ברשת האינטרנט רק לאחר חקירת הנתבע. ב"כ התובע שם ליבו לעובדה בדבר מספר הטלפון בפעם הראשונה רק מספר ימים קודם למועד הדיון.

ההכרעה 

תקנה 158 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את סדר הטיעון במקרה של מחלוקת עובדתית, ומתי יאפשר בית המשפט הצגת ראיות מפריכות. נקבע כי התובע פותח בהבאת הראיות, אחריו רשאי הנתבע להביא ראיותיו הוא, ובית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות.

כלל יסוד בדיני הראיות, הוא כי על בעל דין להביא ראיותיו ב"חבילה אחת". יחד עם זאת, בית המשפט יתיר הגשת ראיות נוספות, במקרים בו מראה בעל דין טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל. בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; כמו כן יש לבחון אם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (רע"א 2137/02 - אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, (30/07/2002) והפסיקה הרבה המאוזכרת שם ; בש"א (ירושלים) 2867/06 - אברהם צימרינג נ' Wells Fargo Bank of Minnesota, (24/06/2007)).

במקרה הנדון בפנינו, היה מקום להגיש את הראיות המפריכות בעת הגשת ראיות התובע. המבקש לא יכול היה להיות מופתע מטענות הנתבע בעדותו, שכן הרשומות הרפואיות היו בידיו, הוא ידע כי טענת הנתבע כי מדובר ברשומות מהימנות, ויכול היה להבחין בחותמת הנתבע ובפרטים המופיעים בה ולצרף הראיות הנוספות לתצהיריו.

הבקשה הוגשה בשלב מאוחר, לקראת סיום שמיעת ההוכחות בתיק ובהתאם להלכה שפורטה לעיל, בית המשפט לא ייעתר בקלות לבקשה להבאת ראיות מפריכות בשלבים מאוחרים של ניהול התיק.