ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
12920-01-13
09/09/2014
|
בפני השופטת:
אריקה פריאל
|
| - נגד - |
התובע:
המוסד לביטוח לאומי
|
הנתבעת:
עיריית חיפה
|
| פסק דין |
התובע (להלן: המוסד) תאגיד אשר הוקם לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) ומשלם גמלאות, בין היתר לנפגעי עבודה. הנתבעת (להלן: העירייה) רשות מקומית אשר במכלול תפקידיה אחראית גם לתקינות כבישים ומדרכות בתחומה.
ביום 9.3.07 נפגעה אישה (להלן: העובדת) בדרכה מהעבודה הביתה. העובדת הגישה תביעה למוסד שהכיר בה כנפגעת בעבודה. בהמשך גם שילם לה גמלאות - דמי פגיעה וקצבת נכות (זמנית וצמיתה) - בסך 20,372 ₪. סכום זה משוערך ליום הגשת התובענה מסתכם בסך 26,877 ₪.
התאונה אירעה בעת שהעובדת צעדה באחד מרחובות העיר חיפה, ונפלה. לפיכך הגיש המוסד – הסבור כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותה של העירייה – תביעת תחלוף נגדה מכוח הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי ובה תובעת שיפוי מלוא הגמלאות ששילם לעובדת בעטיה של התאונה.
לאחר ישיבת קדם-משפט ראשונה הסכימו בעלי הדין כי אכריע בתובענה בדרך הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984. ההנמקה תהא אפוא תמציתית.
אין חולק כי זכות המוסד לתחלוף מותנית בהוכחת חבות העירייה כלפי הניזוק, במקרה זה - העובדת. אין גם חולק כי הדין מטיל על העירייה חובה לדאוג לתקינות המדרכות בתחום העיר, וכך למנוע מפגעים העלולים לסכן את שלום הציבור. עיקר המחלוקת אינה אפוא בסוגיית החבות, אלא בשאלה אם עמד המוסד בנטל להוכיח כי העירייה התרשלה בקיום חובותיה וכי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותה.
התאונה אירעה בשעה 13.30 בערך ברחוב יותם שעל הר הכרמל מול מספר 4. מלבד תיאור התאונה בתביעה שהגישה העובדת לתשלום דמי פגיעה, אין לפניי נתונים נוספים בנוגע לנסיבות התרחשותה. בטופס האמור תיארה העובדת את התאונה בזו הלשון: 'חזרתי הביתה מעבודה נתקלתי במדרכה בבור נפלתי ושברתי את שתי המרפקים'. מלבד השיבושים הלשוניים, תיאור זה סתום שהרי אין זה נהיר אם כוונתה שנתקלה בדבר מה במדרכה וכתוצאה, נפלה לתוך בור או שמא נפלה אפיים ארצה לאחר שהכניסה רגלה לבור שהיה במדרכה.
אמנם נכון, לצורך זכות העובד לגמלאות אין נפקא מינה מה נסיבות קרות התאונה שבגינה הוגשה התביעה. עובדה זו מסבירה מדוע לא ראו - העובדת או המוסד - להקפיד על תיאור נכון של נסיבות התאונה. ואולם, תיאור זה היה לו, למוסד, לרועץ שכן אין בו די כדי להניח תשתית עובדתית שמלמדת לכאורה על אחריות העירייה.
זאת ועוד, אף כי סביר להניח שהעובדת מסרה תיאור התאונה גם בהזדמנויות נוספות, כגון בחדר המיון, בקופת חולים או במוסד עצמו, לא הוגשו ראיות אלה כך שגרסת העובדת נותרה סתומה.
על כך ניתן להוסיף שהעובדת לא הגישה תביעה נגד העירייה, ומכאן ניתן להניח שהיא עצמה לא סברה שהתאונה אירעה עקב מעשה או מחדל רשלניים מצדה. יתרה מכך, לאחר קרות התאונה אף לא דיווחה לעירייה על קיומו של מפגע שבגינו נפלה (מכל מקום לא הוגשה ראיה המוכיחה היפוכו של דבר) אף כי סביר להניח שאם אמנם היה בור במדרכה היו היא או מאן דהו אחר פונים לעירייה בסמוך לפני התאונה או לאחריה ומדווחים על המפגע.