ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
1290-08-13
02/06/2015
|
בפני השופטת:
שולמית ברסלב
|
- נגד - |
תובעת:
1. צפורה צילי 2. לנדאו ברקת
|
נתבע:
יהודה בטש עו"ד הדר קליגר
|
החלטה |
1.לפניי בקשה לפסילת שופט מחמת הגשת תלונה כנגד מותב זה. לשיטת התובעת, על בסיס החומר המצוי בתיק בית המשפט ניתן היה לסיים תביעה זו בפסק דין בישיבה אחת לא ארוכה כולל בקדם משפט וכך גם הצורך בהגשה מיותרת של ערעור למחוזי, מהווה, לשיטתה, פגיעה בצדק הטבעי.
2.הצדדים זומנו לישיבה ביום 21/5/15 במסגרתה, התובעת לא חזרה על הטעם של הגשת תלונה אלא טענה כי סיבותיה לבקשת הפסילה מתייחסות לתקופה שהחלה בקדם משפט האחרון ולדעתה ההחלטות שניתנו בתקופה האמורה ובמיוחד לעניין גישור ומינוי מומחה, אינן עולות בקנה אחד עם הצדק הטבעי ועם החומר המצוי בתיק ומהוות לכאורה ההעדפה של הצד השני, הנתבע ובא כוחו.
מעבר לכך, מיקדה התובעת טענתה בכך שעל פי החומר שנמצא בתיק ניתן לקבל פסק דין מיידי לטובתה ויש לחייב את הנתבע בהוצאות וביזיון בית משפט.
3.הנתבע מתנגד לבקשה. לשיטתו, המדובר בבקשת סרק, חסרת כל נימוקים, אשר מטרתה להטיל מורה על בית המשפט על מנת לקבל החלטות שיטיבו עם התובעת. לשיטתו, הגשת הבקשה מהווה המשך ישיר להתנהלות התובעת בתיק זה ובתיקים אחרים (שני תיקים בבית משפט זה ותיק נוסף בבית המשפט השלום בחדרה), לרבות התעמרות בנתבע והגשת תלונה אישית כנגד בא כוחו תוך עירובו בסכסוך לא לו.
לבקשה לא צורף תצהיר והתובעת הציגה, לראשונה במהלך הדיון, את נימוקיה לבקשה אשר דינם להידחות. התובעת בעצם מבקשת או שבית המשפט ייתן פסק דין כבר כעת, או שיפסול את עצמו מחמת אי מתן פסק דין. התיק הועבר למותב זה ופסק דין מצריך שמיעת ראיות, טענות הצדדים ושמא אף מינוי מומחה ולא ניתן לעקוף את כל ההליך אך ורק מחמת שהתובעת מעוניינת בפסק דין כרגע. על כן, לדבריו, יש לדחות את הבקשה ולחייב בהוצאות.
4.וייאמר מייד - דין הבקשה להידחות ואפרט נימוקיי.
הגשת התלונה
5.הבקשה המקורית נסמכה על טעם זה בלבד אשר לכאורה נזנח במהלך הדיון. עם זאת, בנסיבות, מצאתי להתייחס אף אליה.
הלכה היא כי אין בהגשת תלונה נגד שופט, כשלעצמה, כדי לבסס עילת פסלות.
יתירה מכך. גם קבלת התלונה או חלק ממנה, עדיין אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות, אלא אם כן הוכח חשש ממשי למשוא פנים (ראו למשל: ע"א 7831/14, ד"ר וינברג נ' גרינבוים (2014), על האסמכתאות המצוינות בה; ע"א 2116/08, כובשי נ' אסרף (2008), על האסמכתאות הנזכרות בו).