ת"א 12758-02-15 חיג'אזי נ' חג'אזי ואח'

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני.

1. הבקשה מתייחסת למקרקעין הידועים כגוש 18586 חלקה 7 באדמות טמרה (להלן: "החלקה").

2. התובע בתיק העיקרי, מבקש הסעד הזמני, מר ווחיד טאהא חיג'אזי (להלן: "המבקש"), טוען כי הוא רשאי להירשם כבעלים של החלקה – הן לאור דיני הירושה והן לאור כך שהוא קיבל את הזכויות במתנה ללא תמורה מאחיותיו ואביו בהתאם להסכם מתנה מיום 15.11.99. לטענתו, הוא למד לדעת שלגבי החלקה רשומה הערת אזהרה לטובתו של המשיב מס' 1, הנתבע בתיק העיקרי, מר מוטלק מוחמד סעיד חג'אזי (להלן: "המשיב"), אלא שלטענתו אין כל בסיס לאותה הערת אזהרה (להלן: "הערת האזהרה"). עמדת המבקש באופן עקרוני הינה, כי ככל שקיימים מסמכים אשר מכוחם נרשמה הערת האזהרה, אזי שהם מזויפים וכוונתו בעיקר למסמך אשר מגלם עסקת מכר מקרקעין בין המשיב לבין סבו של המבקש (להלן: "עסקת המכר"), אשר היה הבעלים המקורי של החלקה, ואשר מכוחה נרשמה הערת האזהרה.

3. בהתאם, תובע המבקש בתיק העיקרי שיינתן סעד אשר יורה על ביטול עסקת המכר ועל מחיקת הערת האזהרה שרשומה לטובת המשיב מכח עסקת המכר.

4. בשלב הראשון, הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, בה נטען כי יש חשש ממשי שהמשיב עלול לעשות דיספוזיציות לגבי החלקה ויש למנוע זאת באמצעות צו מניעה זמני. בהחלטתי מיום 5.2.15, מצאתי שאין מקום להעניק את הסעד המבוקש במעמד צד אחד, וקבעתי דיון במעמד שני הצדדים.

5. במהלך הדיון שהתקיים ביום 22.2.2015, פירט המשיב את עמדותיו הן לגבי התביעה באופן כללי והן לגבי הבקשה למתן סעד זמני, תוך שהוא אף מפנה לתגובה המפורטת בכתב שהוגשה מטעמו. בתום הדיון, ביקש בא כוחו של המבקש שהות להגיב לדברים שנאמרו והוסכם שהוא יוכל להגיש תגובה בכתב. בתגובה שהוגשה ביום 4.3.2015, חוזר המבקש על טיעוניו ומבקש ליתן צו שישמר את המצב הקיים.

6. לאחר שקילת טענות הצדדים, עמדתי היא כי אין מקום לתת סעד של צו מניעה זמני בתיק זה.

7. ראשית, הגשת הבקשה לוקה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, ויש בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להביא למסקנה כי דין הבקשה להידחות תוך חיוב בהוצאות. ובמה דברים אמורים?

8. מתברר, כי הבקשה הנוכחית (בשינויים קלים) כבר הוגשה בשתי הזדמנויות שונות לבתי משפט שונים – אך המבקש לא מצא לנכון לציין עובדה זאת בבקשה דנן. בקשה ראשונה בזמן הוגשה ביום 4.12.2014 במסגרת תיק 10219-12-14, ואף היא, במקרה, הגיעה לשולחני (להלן: "הבקשה הקודמת"). יצוין, כי אף שם לא מצאתי לנכון ליתן סעד זמני במעמד צד אחד ובהחלטתי מיום 4.12.2014 פרטתי את נימוקי לאי מתן סעד במעמד צד אחד וקבעתי דיון במעמד שני הצדדים. יום לפני הדיון, ביום 10.12.2014, ביקש המבקש למחוק את הבקשה וכן את התביעה בתיק העיקרי. נעתרתי לבקשה והתביעה נמחקה, ללא צו להוצאות, לרבות נוכח העובדה שהמסמכים כלל לא הגיעו לידיעת המשיב. בקשה שניה נוספת זהה הוגשה לביהמ"ש המחוזי בנצרת במסגרת תיק 15984-12-14 ביום 8.12.2014 (להלן: "הבקשה בנצרת"), כלומר ארבעה ימים לאחר הגשת הבקשה הראשונה המתוארת מעלה, בעוד הבקשה הקודמת תלויה ועומדת בפניי, וזאת ככל הנראה אחרי שהמבקש קיבל את ההחלטה שלי מיום 4.12.2014 שלא ליתן סעד במעמד צד אחד. אף במסגרת הבקשה שהתבררה בנצרת, לא מצא כבוד בית המשפט המחוזי בנצרת ליתן למבקש סעד זמני במעמד צד אחד וקבע את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים, ואף באותו מקרה, ימים ספורים לפני מועד הדיון שנקבע, ביקש המבקש למחוק את התביעה העיקרית ואת הבקשה למתן צו זמני, ואף שם לא טרח המבקש לציין את דבר הגשת הבקשה הקודמת בפני בית משפט זה.