ת"א 12614-04-16 ואח' שחורי תקשורת סלולרית בע"מ ואח'

1.האמור בסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 אינו חזות-הכל, אף אין הוא הוראה מנדטורית אשר נוטלת מן הצורך לשקול. אין הוא גורע משיקול-הדעת הרחב, המסור לבית-המשפט בכל הליך שלפניו, לקבוע אם יש מקום לחיֵיב תובע בהפקדתה של ערובה להבטחת-הוצאותיו של נתבע ככל שתביעתו תידחה. הפסיקה, שאליה הפנתה המבקשת בבקשתה זו, דיברה בשימוש במסך-ההתאגדות לשם התחמקות מתשלומן של הוצאות-משפט. דעת לנבון נקל כי אין מקום לייחס כוונה שלילית שכזו לכל תובעת באשר היא חברה בע"מ. אלא, נדרש להציג בסיס לטענה מן הסוג הזה ולו אחיזה בנסיבותיהן הקונקרטיות של התביעה ושל מגישתה. היעדרו של בסיס, ולוּ לכאורי, כזה מקשה על קבלת-עמדתם של הנתבעים ופירושה – העברתו של נטל אל כתפי-משיבה. אך לאחרונה עסק בנדון, בבית-המשפט העליון, כבוד השופט יצחק עמית:

"בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, רשאי בית המשפט להיעתר לבקשת נתבע ולהורות כי חברה-תובעת 'תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין', אך רשאי הוא גם שלא לחייבה להפקיד ערובה, אם מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת. אמנם, סעיף זה פורש בפסיקה כך שככלל, תחויב חברה בעירבון מוגבל להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. עם זאת, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניין הפקדת ערובה – אם בכלל ובאיזה סכום, וגדר התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות בעניין זה מצומצם בהתאם" (רע"א 4890/16 טריניטי מערכות מחשוב בע"מ נ' הוצאה מוכרת בע"מ, בפסקה הששית להחלטתו (פורסמה במאגרים, 22.8.2016)).

2.לאחר שנתתי את דעתי לאמוּר בבקשה והוספתי ושמעתי את טיעוני-הצדדים על-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה הנדון לא הונח הבסיס הנדרש לחיוב-התובעת בהפקדתה של ערובה. בשורש-הבקשה – הטענה כי התובעת מצויה בקשיים כספיים ממשיים, בפרט לאור היותה נתבעת בתביעה אחרת, שסכומה הוא גבוה. אלא, שהעובדה כי בעל-דין הוא צד להליכים אחרים, לבדה אינה מקימה חשש כי לא יעלה בידו לשלם הוצאות, ככל שתיפסקנה לחובתו, בהליך הנדון. כל שנטען על-אודותיו של מצבה הכספי של התובעת, נטען בעלמא וללא אסמכתאות כלשהן. לא אוכל לדעת על מה מבססים הנתבעים את טענתם זו. הסיווג "חברה מפרת-חוק" שברשם-החברות איננו מצביע, כשלעצמו, על קשיים כספיים. הטענה כי נותר בתובעת עובד יחיד, לאחר שעובדת נוספת התפטרה בשל המצב הכלכלי הרעוע אינה אלא בבחינת "נודע" – לשון-המבקשת בפסקה ה-18 לבקשתה. מאין נודע? מה ביסוס יש לאותו מידע? את אלה לא סברה המבקשת כי נדרש להראות לבית-המשפט.

3.על סיכויי-התביעה לא אומַר הרבה בשלב מקדמי זה. מן החומר, שכבר הונח לפניו של בית-המשפט, אינני שותף לקביעה כי סיכוייה של התביעה הם קלושים. די בכך לעת הזו ולבקשה זו.

4.משנה תוקף יש למסקנתי אם תסבור התובעת, כפי שנרשם גם בהחלטתי מן הפרוטוקול – ובית-המשפט איננו מייעץ או ממליץ דבר – שיש מקום לעתור לתיקונו של סכום-התביעה. בקשה כזו, ככל שתיעתר, ממילא תצמצם את גדרו של הסיכון, שלפניו מצויים הנתבעים גם במובן הנדון בבקשה זו.

הבקשה נדחית. בתוך 15 ימים ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת שכר-טרחה של עורך-דין בבקשה זו, בסך כולל של 3,500 ש"ח.

הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים בינם, לרבות כל פנייה בנדון לבית-המשפט, לא יאוחר מיום 1.11.2016. התובעת תגיש תצהירים של עדות ראשית עד ליום 1.12.2016. הנתבעים יגישו תצהיריהם עד ליום 1.1.2017. דיון נוסף בקדם-משפט יתקיים לפנַַי בתאריך 5.1.2017 בשעה 10:30.

קודם שכך ייעשה, במה שכרוך ודאי בהוצאות משפטיות נוספות, טוב יעשו הנתבעים אם ישובו וישקלו את הצעתו של בית-המשפט מן הדיון היום, ואותה קשה יהיה לשוב ולהציע עם התקדמותו של ההליך.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ז, 06 אוקטובר 2016, שלא במעמד-הצדדים.