מוסך אחים מנסור בע"מ נ' עיריית נצרת

בפני בקשת הנתבעת לדחית התביעה כנגדה על הסף, בגין מעשה בית דין.

התביעה דנן הינה תביעת פיצויים בגין נזק שנגרם לרכוש התובעת, לפי טענתה, באירוע של הצפת המוסך בו היא מנהלת את עסקה, בחורף 2009. לטענתה בכתב התביעה, ההצפה אירעה עקב מחדל של הנתבעת, העיריה, שלא תחזקה כיאות את תעלות הניקוז במקום. הנזק הנטען עומד על סך 118,500 ₪ בגין נזק לרכוש שבבעלות התובעת (45 מנועים משומשים ו- 25 גירים אוטומטיים), בצירוף עלות חוו"ד שמאי.

הנתבעת בבקשתה לדחיה על הסף מפנה להליך שהתקיים בינה לבין חברת הביטוח אשר ביטחה את התובעת (מגדל חברה לביטוח בע"מ), בת.א 20913-09-11. מדובר בתביעת שיבוב שהגישה המבטחת נגד העיריה, בגין סכומי הביטוח ששילמה לתובעת עקב אירוע ההצפה הנ"ל. במסגרת אותה תביעה הגיעו הצדדים דשם להסכם פשרה לפי תשלם הנתבעת למבטחת סכום שהוסכם, הסכם לו ניתן תוקף של פס"ד.

הנתבעת טוענת כי בין התובעת למבטחת שלה קיימת "קרבה משפטית" ולפיכך פסה"ד שניתן בתביעת המבטחת מהווה מעשה בית דין נגד התובעת, הן כהשתק פלוגתא והן כהשתק עילה, החוסם את התובעת מלהגיש את התביעה דנן. התובעת מנגד טוענת כי היא לא היתה מודעת כלל להליך שהתקיים בין המבטחת לבין הנתבעת, כך שלא היתה לה הזדמנות להצטרף עליו, ומכאן שאין קרבה משפטית בנסיבות בינה לבין המבטחת באופן המקים כנגדה מעשה בית דין על-אף שלא היתה צד להליך הראשון. עוד טוענת התובעת כי תביעת המבטחת התייחסה לרכיבי נזק אחרים, בהם הכירה המבטחת ושילמה לתובעת תגמולי ביטוח בגינם, בעוד שאת תביעתה שלה סומכת היא על רכיבי נזק שלא הוכרו ולא שולמו על-ידי המבטחת.

דין הבקשה להידחות.

על-פי המצויין מחוות-הדעת שצורפה לכתב התביעה, הנזק שנתבע בתביעה דנן איננו הנזק בגינו שילמה המבטחת לתובעת תגמולי ביטוח. זאת, מאחר שהמבטחת הכירה בחובתה לשלם רק עבור חלק מהנזק שלטענת התובעת נגרם לה (עבור מנועים וגירים שהיו מונחים על מדפים בלבד). בנסיבות אלה, ברי כי אין בתביעת השיבוב של המבטחת להקים מעשה בית דין כלפי המבוטח ביחס לנזקים שלא נכללו בתביעת השיבוב ולא יכולים היו להיכלל בה. אין מדובר אפוא באותה עילה ולא קם השתק עילה או פלוגתא (כאשר לעניין האחרון אף יוער כי אין זה ברור לאיזה פלוגתא (לחובת התובעת) מפנה הנתבעת בנסיבות בהן תביעת המבטחת כנגדה התקבלה במסגרת הסכם פשרה עם המבטחת). נוכח הטיעון העובדתי באשר להיעדר חפיפה בין סכום וראשי הנזק הנתבע, לבין הסכום שהתקבל מחברת הביטוח ונתבע בתביעת השיבוב, כאשר ברי כי השלב המקדמי הנוכחי איננו מאפשר בירור והכרעה עובדתית בעניין זה, אין מקום לסילוק על הסף של התביעה.

יצויין כי הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת בבקשתה עוסקת בסיטואציות אחרות מזו בה עסקינן ( שם - דחית התביעה הראשונה של המבטחת בשל היעדר חבות). הדבר אף מובהר במפורש באותה פסיקה עצמה. ראו לעניין זה האמור בת.א (מחוזי ת"א – יפו) 3210/98 משרד החקלאות נ' אחים חממה ושות' בע"מ ואח', אליו הפנתה הנתבעת, מפי כב' השופטת גרסטל, כדלקמן:

"על פי גישת ד"ר זלצמן, אף על פי שהן המשיבה והן מנורה חפצות בקבלת פיצוי מהמבקשים, עילת התביעה של כל אחת מהן שונה, ועל כן לא יחול במקרה דנן השתק עילה. לשון אחר, מבטחת, התובעת כחליפתו של ניזוק, תובעת מהמזיק את גובה השיפוי לו נתחייבה כלפי הניזוק בפוליסת הביטוח. מכאן, שאף על פי שתביעות המבטחת והניזוק דומות הן, דהיינו בשתיהן יש להוכיח, לכל הפחות, חבות ונזק, קיים אינטרס שונה בין הצדדים ואדגים. ראשית, נניח שהמבטחת זוכה בתביעתה, והנזק גדול מסכום הביטוח. במצב זה, ברור לכולי עלמא שבידי המבוטח זכות לתבוע את יתרת הנזק מהמזיק, בבחינת שלא יצא חוטא נשכר. זכות זו של המבוטח, אף עולה מסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981:

"62. תחלוף

(א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם.

(ב) המבטח אינו רשאי להשתמש בזכות שעברה אליו לפי סעיף זה באופן שיפגע בזכותו של המבוטח לגבות מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי מעל לתגמולים שקיבל מהמבטח.ו