1.לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף, שהגישו הנתבעים (להלן: "המבקשים", או "הנתבעים"), בטענות של חוסר סמכות מקומית ו/או חוסר יריבות ו/או שימוש לרעה בהליכי בית המשפט; ולחילופין, מחיקת התביעה על הסף, בטענות של היעדר עילה ו/או כי מדובר בתובענה טורדנית או קנטרנית. לחילופי חילופין, מבוקש להורות על העברת התביעה לבית משפט השלום בירושלים, המוסמך מבחינה מקומית לדון בה.
העובדות וטענות הצדדים בקליפת אגוז:
2.מדובר בתביעה כספית על סך כ- 200,000 ₪. ביום 22.01.14 נחתם הסכם, בין התובעת ובין חברת מנרב פרויקטים בע"מ וחברת פנסטון אינק (להלן: "המזמין"), לביצוע עבודות בניית שלד מרתף בבניין בירושלים (להלן: "הפרויקט").
3.לטענת התובעת, בין הנתבעת מס' 1, לרבות מנהלה הנתבע מס' 2, לבין הנתבעת מס' 3, לרבות מנהלה הנתבע מס' 4, קיימים יחסים מסחריים הדוקים, ובין היתר, שותפות בעבודות שונות המבוצעות ע"י שתי החברות ביחד. בנוסף, הנתבעת מס' 3 מספקת שירותי הנדסה לנתבעת מס' 1.
4.ביום 04.03.14, נחתם הסכם (להלן: "ההסכם"), בין התובעת, לבין, הנתבעת מס' 1 ומנהלה הנתבע מס' 2, שבמסגרתו הועבר לנתבעת מס' 1 ביצוע הפרויקט כקבלנית משנה. לטענת התובעת, במהלך חודש 09/14 התגלו חילוקי דעות, בינה לבין המזמין, והתובעת הגישה תביעה נגדו, ובמסגרת התביעה, הגיעו התובעת והמזמין להסכמה, לפיה, תתפנה התובעת מאתר העבודה. בעקבות ההסכמה, התובעת והנתבעת מס' 1 ומנהלה הנתבע מס' 2, בנוכחות מנהל הנתבעת מס' 3, הנתבע מס' 4, הגיעו להסכם, שלטענת התובעת, יצא מהנחה, כי הנתבעים מס' 1 ו-2, ו/או מי מטעמם, לא ימשיכו לעבוד בפרויקט, וזאת כאמצעי לחץ על המזמין. אולם, לטענת התובעת, בהמשך, גילתה כי, נרקמה בין המזמין לבין הנתבעים קנוניה, שבמסגרתה הוסכם, כי הנתבעים ימשיכו בעבודות בפרויקט במקום התובעת, אם כי בהתקשרות על שם הנתבעת מס' 3, כדי לעקוף סעיף 22 להסכם, לפיו, חל איסור על הנתבעים 1 ו-2, להתקשר באופן ישיר או עקיף עם המזמין.
5.הוסיפה וטענה התובעת, כי, התנהגותם ומעשיהם של הנתבעים מהווים הפרה יסודית להסכמים עם התובעת, עוולת גזל לכספה, ולזכויותיה, ו/או מעשים המהווים התעשרות שלא כדין על חשבון התובעת. מכאן, לטענת התובעת, היא זכאית לקבל מאת הנתבעים את הכספים ששולמו על ידה ביתר, וכן פיצוי בגין נזקיה. כמו כן, לטענתה, היא זכאית לעתור להפסקת עבודותיהם של הנתבעים בפרויקט.
6.בתגובתה לבקשה, טענה התובעת, כי יש לדחות את הבקשה על כל רכיביה. ציינה, כי הנתבעים מעלים טיעונים עובדתיים שונים, וברור כי העניין מצריך בירור עובדתי ושמיעת עדים, דבר שלא ניתן לעשותו בהליך ביניים. טענה עוד, כי אין לומר שעילת התביעה הינה ביחס לנתבעת 1 בלבד, שכן, לכל יתר הנתבעים טביעות אצבע, ואף יותר מכך, בהתקשרות הפסולה עם המזמין.
7. הוסיפה וטענה התובעת, כי, שמותיהם וחתימותיהם של בעלי השליטה בתאגידים, הנתבע מס' 2, והנתבע מס' 4, מופיעים על גבי המסמכים, מכאן, קיימת נגדם עילת תביעה, ואין לסלק נגדם את התביעה על הסף. בנוסף, אין לומר שההתקשרות בין הנתבעת מס' 3 והמזמין, היא התקשרות בתום לב.
8.באשר לטענתה לחוסר סמכות מקומית, התובעת הפנתה לתצהיר מנהלה, ואשר לפיו, ההתקשרות נעשתה בכפר מג'אר. לטענתה, ויש לתת עדיפות לגרסת התובעת, שכן היא הקבלן הראשי, ונהוג כי הסכמים נעשים במשרדי הקבלן הראשי, ולא במשרדי קבלן המשנה.
9.לעניין הסמכות המקומית, טענו המבקשים, כי לא רק שאין בידי התובעת כל ראיה לטענתה, שלפיה ההסכם נחתם בכפר מג'אר, הרי המצב העובדתי האמיתי, הינו, כי החוזה, ככל יתר היחסים בין הצדדים, נחתם בירושלים.
דיון והכרעה:
הסמכות המקומית:
10.תחילה אדון בשאלת הסמכות המקומית של בית המשפט דנן, ולאחר מכן אפנה לדון בשאר הטענות של המבקשים.
תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") המתייחסת לעניין מקום השיפוט קובעת כדלקמן:
"(א)תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:
(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;