ת"א 12382-11-16 א.ד. אחים אדרי בע"מ נ' נ.ג.ח פיתוח כבישים בע"מ ואח'

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני וצו ארעי לפיו יימנע מהמשיבה ו/או מי מטעמה מלחסום בגופה או באמצעות ציוד וכלים, מהמבקשת, את הכניסה לאתר בנייה ו/או להתיישב באתר הפרויקט שלא כדין.

כעולה מהבקשה, בין הצדדים נחתם ביום 9/5/16 הסכם לפיו המשיבה תבצע בעבור המבקשת (כקבלן משנה) עבודות עפר שונות במגרש במודיעין.

לטענת המבקשת, מעבר לכך שהמשיבה התעכבה עם סיום העבודות במשך כשלושה חודשים, העבודות שביצעה המשיבה בוצעו בצורה לא מקצועית בעליל כשהדבר בא לידי ביטוי בחריגה מכוונת וללא כל אישור מגורם מקצועי מוסמך מתכניות העבודה שנמסרו לה. חריגה נטענת זו והאיחור בסיום העבודות הביאה את המבקשת לשיגור מכתב הפסקת עבודה למשיבה ביום 26/10/16, לפיו נדרשה האחרונה לסיים את העבודות ולפנות את אתר העבודה עד ליום 27/10/16.

כן, נטען כי עם הגעת המבקשת לאתר העבודה ביום 30/10/16 על מנת להחליף את המשיבה בעבודות (זכות שנטען כי שמורה לה בהתאם להסכם בין הצדדים), חסמה המשיבה את כניסתה לאתר הפרויקט בטרקטורים, משאיות וכלים כבדים אחרים "ומנעה כניסה בגופה מהמבקשת".

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, מצאתי כי יש מקום להיעתר לצו הארעי המבוקש עד לקיום דיון ומתן החלטה אחרת.

במסגרת שיקוליי בשלב זה של הדיון, ייאמר בתמצית כי למבקשת אכן זכות קנויה מכח הוראות סעיף 13.1 להסכם בין הצדדים (נספח 4 לבקשה) להודיע על הפסקת עבודות, בין היתר, באם מצאה כי ביצוע העבודה נעשה באופן רשלני או איחור בלוח הזמנים. בכל הקשור לשקילת מאזן הצדדים, מצאתי כי בשלב זה של הדיון, מאזן זה נוטה לטובת המבקשת, מקום בו הנזקים שעלולים להיגרם לה אם לא יינתן הצו עולים על אי הנוחות שעשויה להיגרם למשיבה (במאמר מוסגר אציין כי על פניו, נראה כי דווקא הבחירה של המשיבה להותיר את הכלים בשטח (כשנטען לגביהם כאמור כי הם "מסייעים" בחסימה), חרף כוונת המבקשת לסיים את ההתקשרות, דווקא היא שגורמת נזק למשיבה ככל שכלים אלה אינם יכולים לשמש אותה בפרויקטים אחרים).