1.בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.
2.המדובר בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בגין נזקים שנגרמו לה עקב גניבת חלקים יקרי ערך מבאגר שבבעלותה, כאשר המבקשת התקינה על הבאגר מערכת התראה, אולם לאחר הפריצה, ואף שנשמעה אזעקה במוקד, היא נוטרלה מבלי שנעשה דבר, ובשל כך נגרמו למשיבה נזקים בסך 229,336 ₪.
3.התביעה הוגשה ביום 7.9.15, וביום 16.11.15 ניתן כנגד המבקשת פסק דין בהיעדר הגנה. ביום 20.12.15 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, ואילו המשיבה כאן, עתרה להארכת מועד להגשת תגובה לבקשה. בהחלטתי מיום 31.12.15 קבעתי כי יש להגיש בקשה זו בהסכמה, מאחר שלא ניתן צו עיכוב ביצוע לפסק הדין. ביום 5.1.16, משלא הגישה המשיבה כאן כל תגובה או בקשה מוסכמת להארכת מועד, נעתרתי לבקשה לביטול פסק הדין. משכך, הוגשה בקשה לביטול ההחלטה המבטלת את פסק הדין. בהחלטתי מיום 8.1.16 נעתרתי לבקשת המשיבה כאן, והתרתי לה להגיש תגובה לבקשה לביטול פסק הדין. עתה אדרש לבקשה לגופה.
4.המבקשת טוענת בבקשתה כי התביעה הוגשה נגד חברת "פוינטר איתור ומיגון לרכב", אף שחברה זו אינה קיימת, ומספרה שייך לחברת "שגריר מערכות", אשר חוסלה והתמזגה אל המבקשת - פוינטר טלוקיישן בע"מ, והדבר היה ידוע למשיבה, שכן הדבר צויין בתמצית רשם החברות שצורף לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. המבקשת טוענת כי כתובתה אינה הכתובת של חברת "שגריר מערכות" וכלל לא ברור למבקשת לאיזו כתובת נשלחו כתבי בי-דין, והיא העלתה מספר תמיהות אודות אישור המסירה. על כן, לטענת המבקשת, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.
מעבר לכך, טוענת המבקשת כי יש לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט, וזאת בשל טענות ההגנה שהעלתה, והן:
א.המבקשת מספקת מערכות איכון לרכבים, אולם מערכות אלו הינן מסייעות לחברות הביטוח, אך אין בהתקנתן כדי להטיל על המבקשת אחריות כחברת ביטוח או כשומר, ועל כן אין היא חבה במקרה של פריצה או גניבה;
ב.בכל מקרה גובה אחריותה של המבקשת מוגבל, על פי כתב השירות, אשר אושר ע"י בית הדין לחוזים אחידים, לפי מאה מגובה הפרמיה החודשית, ובמקרה דנן לסך 8,894 ₪ בלבד;
ג.המשיבה השתהתה למעלה משלוש שנים עד להגשת התביעה, והדבר גרם למבקשת נזק ראייתי רב, כיוון שעובדים ומידע שהיו ברשותה ונוגעים לאירוע הפריצה, אינם ברשותה עוד.
5.המשיבה עותרת לדחיית הבקשה. לטענתה, לא ידעה כי המבקשת התמזגה, ואף מתמצית רשם החברות לא ברור לאיזו חברה היא התמזגה ומתי. המשיבה מוסיפה כי בכל מקרה המבקשת אינה מציינת בבקשתה מתי אירע המיזוג ולא ציינה מתי השתנתה כתובתה הרשומה או האם בכתובת הישנה עדיין ישנו סניף של המבקשת. לטענת המשיבה, המבקשת היא זו שהייתה בעלת דברה במועד הפריצה, ועל כן התביעה הוגשה נגדה. המשיבה טוענת כי המסירה כדין, ולא הוכח בשום דרך כי נפל פגם במסירה. על כן לטענת המשיבה אין מקום לביטול מחמת הצדק.
עוד לטענתה, אין לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט, שכן מכך שהמסירה בוצעה כדין והמבקשת לא הגישה בקשת ביטול עד כה ניתן ללמוד על זלזול בהליך, שכן המבקשת "התעוררה" רק לאחר שהומצא לידיה פסק הדין, לאותה כתובת אליה נשלח כתב התביעה. כמו כן, לטענתה, טענות ההגנה שהציגה המבקשת אינן מספקות ואינן מגלות סיכוי כלשהו, והיא הביאה טענות שיש בהן, לשיטתה, כדי לסתור את טענות ההגנה שהועלו. לבסוף, טוענת המשיבה כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה, עליו להתנות זאת בהפקת מלוא סכום התביעה.
דיון והכרעה
6.בענייננו, לא הוכיחה המבקשת כי כתב התביעה לא נמסר לידיה כדין. אף מתצהירו של נציג המבקשת, שהינו סמנכ"ל הנדה ומבצעים, לא עולה כי כתבי בי- דין לא נמסרו לידי המבקשת, אלא כי ישנן "תמיהות" לגבי אישור המסירה. ככל שחפצה הייתה המבקשת, יכולה הייתה לזמן את המוסר לעדות, או לשפוך אור באשר למועד עזיבתה את הכתובת אליה נשלחו כתבי בי-דין, ומשלא עשתה כן, פועל הדבר לחובתה. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום שפסק הדין נמסר גם הוא לכתובת אליה נמסר כתב התביעה (כעולה מאישור המסירה שצורף לתגובת המשיבה), והמבקשת לא טענה כי לא קיבלה את פסק הדין לידיה. ונראה כי במקרה זה ניתן לומר כי כלל הידיעה גובר על כלל ההמצאה (ככל שאכן כתובתה הרשומה של המבקשת אינה זו שאליה נשלחו כתבי בי-דין).
על כן, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין שכן המבקש ידע אודות מועד הישיבה הנדחית אך לא התייצב אליה, נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב באשר לביטול פסק הדין (ראו: ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח' פ"ד מח(1), בעמ' 835-836). לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש ביטולו של פסק דין להוכיח שני יסודות מצטברים; האחד הוא מתן סיבה טובה למחדלו של המבקש- הנתבע שגרמה לאי התייצבות במועד, והאחר - הוכחת סיכויי הצלחת הגנתו - אם יבוטל פסק הדין .
ראו:
-
גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 371.
י. זוסמן , "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 735 עד 738.