תביעת ליקויי בניה כנגד חברה לתכנון וביצוע פרויקטים קבלניים, ומנהלי החברה.
1.התובעים הם בעלי דירה במושב ניר עציון. הם התקשרו עם הנתבעת 1 (להלן: "החברה") לשם הרחבת דירתם וביצוע שיפוץ בדירה. הנתבעים 2 ו- 3, היו שותפים, שניהלו עסקם המשותף באמצעות החברה. הם שהיו מנהלי החברה. הם נתבעו אישית לאור העובדה שהאחרונה, למרות שלא נמחקה, אינה פעילה כבר מזה שנים (לפי מה שנשמע מהנתבע 2 שנתן תצהיר – זה המצב כבר משנת 2010).
2.הנתבע 2, הודה כי הנתבעים 2 ו-3 היו הן בעלי החברה והן מנהליה. עם זאת, כתב התביעה אינו טוען להרמת מסך כלפי נתבעים 2 ו-3. כתב התביעה פוסח על שני הסעיפים בחלופות האחרות לחיוב אישי של נתבעים אלה: הפרת חובה או התרשלות נזיקית של אורגן בתאגיד, ולחלופין התקשרות אישית עם הנתבעים 2 ו-3. עם זאת נראה שכתב התביעה נוסח באופן רחב דיו, כדי להתייחס לשתי החלופות. אקדים ואציין התוצאה לפיה אין להרים המסך (אין כאמור חלופה כזו בכתב התביעה), ולא נמצאה עילה לחיוב חוזי , אך ראיתי לחייב הנתבעים 2-3 אישית בחלופה של התרשלות אורגן בתאגיד, בסכום נמוך מזה שנתבע.
3.מטעם התובעים הגיש תצהיר התובע 1, מר רפי כהן. התצהיר פירט כי התובעים חפצו להרחיב את דירתם והם שפנו לנתבעים כדי לקבל הצעת מחיר. מדובר בבית פרטי צמוד קרקע, בעל שני מפלסים. לדבריו, הוסכם עם הנתבעים בכתב שהעבודות יכללו הגדלת הדירה, תוספת חדר, שינויים פנימיים, עבודות הריסה, בניה, טיח, ריצוף, אלומיניום, חשמל, צבע, אינסטלציה, איטום, חיפוי ועוד כמפורט בהסכם שבין הצדדים.
ההסכם צורף כנספח ב' לכתב התביעה המתוקן ונושא תאריך 07/04/10. הצדדים להסכם, הן בכותרתו והן בחתימה בתחתיתו, הינם התובעים והחברה ולא הנתבעים אישית.
בהסכם צוינה תמורה כוללת של 70,000 ₪ ומע"מ, והצדדים מסכימים כי לא שיקפה את המחיר האמיתי. הם גם מסכימים כי המחיר האמיתי עמד על 150,000 ₪ (בהיעדר נתון לסתור, הרי שברור שתמורה זו הייתה אף היא לפני מע"מ, אם כי נראה כי לא הייתה כוונה לשלם כל המע"מ וזו הייתה כנראה אחת מן הסיבות שהוליכה שני הצדדים להצהרה על מחיר שאינו משקף התמורה האמיתית. במהלך ישיבת ההוכחות מיום 15/07/15 הובהר כי בתביעה שכנגד שהגישה החברה לתשלום יתרת תמורת העבודות, אין היא תובעת רכיב מע"מ שלא שולם. ראה דברי ב"כ הנתבעים בעמ' 21, שורה 29 לפרוטוקול).
4.מעבר לאותו הסכם ראשוני, אין חולק כי הצדדים סיכמו בעל פה על עבודה נוספת שלא הייתה כלולה בהסכם הראשוני, וככזו הצדיקה תמורה נפרדת ונוספת לחברה. התובעים טוענים שמדובר בהרחבת סלון בסך נוסף של 25,000 ₪ (מדובר על סך שעל פי דין היה אמור להתווסף עליו מע"מ, אולם ברור למדי כי הצדדים הסכימו בפועל שהתמורה תשולם במזומן ללא מע"מ). הנתבעים טוענים מצדם כי אותה הרחבת סלון עליה סוכם בעל פה, הייתה אמורה להיות בתמורה של 61,300 ₪ בתוספת מע"מ. כנספח ג' לתצהירו של הנתבע, מר יורם מן, הוצגה הצעת מחיר שכביכול אושרה על ידי התובע. מדובר בהצעת מחיר על לוגו של החברה, שנשלחה לפקס כלשהו ב-18/12/11. היא לא נושאת תאריך ומעבר לטענה שהתובע אישר אותה, אין היא גם נושאת חתימת אישור של מי מן התובעים. לא הוצגה כל אסמכתא שתלמד שלאשורה אכן הוצגה לתובעים או שאישרו אותה ומתי. מכל מקום, אותה הצעת מחיר שנטען שהיא מתייחסת לסלון (גם זאת לא נרשם בה במפורש) כוללת תמחור של בניה, כולל קונסטרוקציה וטיח, ריצוף, חשמל, אלומיניום, שיש, גג סטיל רולינג, תקרת גבס וכן מעקה (עלות המעקה בסך הכל 1,800 ₪ מתוך 61,300 ₪).
5.אם כן, לשיטת התובעים תמחור העבודה עליה סוכם לפני הרחבת הסלון עמד על 150,000₪, ובעל פה סוכם על סכום נוסף של 25,000 ₪ בגין העבודה הנוספת של הרחבת הסלון. סך הכל אפוא טוענים התובעים, כי היו אמורים לשלם 175,000 ₪. לדברי מר כהן, שילם הוא במזומן לחברה סך של 159,000 ₪. החברה מצדה ניפקה קבלות וחשבוניות על סכום מצטבר של 60,000 ₪ בלבד (נספח ו' לתצהיר מר כהן). מר כהן מודה שנותר לתשלום סך של 16,000 ₪, המשלים מ- 159,000 ₪ ל- 179,000 ₪.
6. טוען מר כהן כי על כל הסכום בגינו לא התקבלו חשבוניות, היינו 99,000 ₪, מגיע גם החזר מע"מ לפי ערכו במועדים הרלוונטיים (16%), היינו סכום של 15,724 ₪.
היות ומדובר בתביעה בגין עבודות בניה שאין חולק שלא התבקש ולא ניתן עליהן היתר בניה (לפחות כל עבודת הרחבה הייתה טעונת היתר), ודומה שברור שהצדדים הסכימו גם על מנגנון של תשלום במזומן שלא על כולו הוצאו קבלות וחשבוניות וגם זאת היה מוסכם מראש, הרי נראה שאין לאפשר כיום לתובעים לקבל החזר מע"מ. דרישה כזו סוטה מן המוסכם על ידי הצדדים ושני הצדדים, מטעמיהם, היו שותפים לרצון לאותן הסכמות. התובעים ידעו היטב שלא על כל הסכום יקבלו חשבוניות או קבלות. הם שתפו פעולה מראש ולא תחת אילוץ, עם משטר זה שנועד כנראה להוזיל העלויות המוסכמות והדבר מצא ביטויו עוד מראש בנקיבת סכום לא ריאלי בהסכם הראשוני, כאשר שני הצדדים מסכימים כי עלות העבודות שסוכמו (לפני התוספת של הרחבת הסלון) עמדה על 150,000 ₪. מר מן מציין כי בפועל מר כהן הוא שביקש לחסוך את המע"מ ולרשום בהסכם 70,000 ₪ בתוספת מע"מ במקום 150,000 ₪, ולשלם במזומן את יתרת התמורה בסכום של 69,000 ₪. תצהירו של מר כהן חף מכל התייחסות לשאלה מי מבין הצדדים הוא שביקש להתקשר במשטר של תשלום במזומן והצהרה על סכומים לא ריאליים, שלא שיקפו המוסכם.