ביום 2.3.2016 הגישה התובעת בקשה לקבל עותק מיפוי הכוח של ב"כ הנתבעת.
בתגובתה לבקשה, טענה ב"כ הנתבעת כי יפוי הכוח שניתן לה מאת הנתבעת אינו מעניינה של התובעת, כפי שאף קבע ביהמ"ש. בנוסף, הדרך לתקוף את החלטת ביהמ"ש הינה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.
4.בהחלטה מיום 10.3.2016, נקבע כי "בדיון שהתקיים ביום 8.2.2016 בית המשפט לא מצא מקום להעתר לבקשה והתיק נקבע להוכחות. כעת מוגשת בקשה זו בשנית. בית המשפט אינו יושב כעראת ערעור על החלטותיו שלו, ודרך המלך להשיג על החלטות ביניים היא בהגשת בקשת רשות ערעור. הבקשה נדחית".
5.ביום 24.8.2016 הגישה התובעת את הבקשה שלפני.
6.לטענת התובעת, הנתבעת אינה מיוצגת כדין, ויש להורות על הפסקת היצוג. התובעת מציינת כי פניות מצידה לב"כ הנתבעת להציג יפוי כוח, לא נענו ואף ביהמ"ש לא התייחס לעניין למרות שב"כ התובעת העלה טענה מיקדמית בעניין.
7.בתגובתה לבקשה, טענה ב"כ הנתבעת כי המדובר במיחזור של בקשה שנדחתה פעמיים על ידי בית המשפט. לטענת ב"כ הנתבעת, במסגרת הדיון שהתקיים ביום 8.2.2016, מצא ביהמ"ש שאין זה מעניינה של התובעת לעסוק בעניין, ובהחלטה שניתנה ע"י ביהמ"ש ביום 10.3.2016, נדחתה הבקשה להורות לב"כ הנתבעת להציג יפוי כוח. זאת ועוד, ביהמ"ש אינו יושב במסגרת הליך זה כערכאה מנהלית המפקחת על הנתבעת והתנהלותה המנהלית ואף לא כערכאה אתית הדנה בהיבטים אתיים של יצוג עו"ד את לקוחותיהם.