ת"א 11876-11-10 אוסי ואח' נ' עיריית טירת הכרמל ואח'

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע, עת שיחק כדורגל, במגרש הנמצא במתחם בית ספר "מסורת אבות" והמצוי בתחום שיפוטה של עיריית טירת הכרמל.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 8.11.08, בשעה 15:00 או בסמוך לכך, השתתף התובע עם חברים נוספים, במשחק כדורגל, במגרש כדורגל הנמצא במתחם בית ספר "מסורת אבות" שבטירת הכרמל. במהלך המשחק, עת רץ התובע לאחור כדי לקבל כדור, לפתע, נתקל בבור עמוק במגרש ועקב זאת הוא עף לאחור ונפל ארצה כאשר כל כובד גופו היה על ידו השמאלית (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה הוא נפגע בגופו, בעיקר בידו השמאלית.

3.התביעה הוגשה נגד נתבעת 1, עיריית טירת הכרמל (להלן: "העירייה"), נגד נתבעת 2, חברת הביטוח שביטחה את העירייה בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "הנתבעות") ונגד נתבעת 3, רשת החינוך העצמאי (אגודת ישראל) (להלן: "העמותה") אשר הייתה האחראית והמנהלת של בית הספר.

4.הנתבעות הגישו בתורן הודעת צד ג' נגד העמותה כשעל פי טענתן, יש להטיל את מלוא האחריות בגין התאונה על העמותה, בהיותה האחראית, המפעילה והמתחזקת של בית ספר "מסורת אבות". מה גם, במסגרת ההסכם אשר נחתם בינה לבין העירייה, התחייבה העמותה לפצות כל אדם שיינזק בגופו או ברכושו בשטח בית הספר.

5.הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה ישולם לתובע פיצוי בסכום כולל של 54,673 ₪, כשהמחלוקת שנותרה להכרעה הינה בשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעות ושאלת השיפוי.

6.בפני העיד התובע כשמטעם הנתבעות העיד עמינדב וייס, מנהל מחלקת החינוך של העירייה ומטעם העמותה העיד יצחק קליין, ששימש, במועד הרלוונטי לתביעה, כמנהל בית ספר "מסורת אבות".

7.לטענת הנתבעות, בין העירייה לבין העמותה נחתם, ביום 13.2.05, הסכם "בר רשות" לפיו העניקה הראשונה לאחרונה את הרשות להשתמש במקרקעין שעליהם הוקם בית הספר ומתקניו. כמו כן, נמסרה לידיה גם החזקה בהם. מה גם, בסעיף 4 לאותו הסכם, נקבע מפורשות, כי העמותה תהא אחראית לשלם דמי פיצויים לכל אדם שיינזק במקרקעין (להלן: "ההסכם"). לפיכך, לטענת הנתבעות, בגין כל נזק שנגרם לתובע, ובמידה ייקבע כי יש להשיתו על הנתבעות, תוטל החובה על העמותה לשפותן.

הנתבעות הוסיפו וטענו, כי במועד הרלוונטי לתביעה, לעירייה לא הייתה כל שליטה או החזקה בפועל וכי היא לא ידעה על קיומו של מפגע במגרש בית הספר אשר מופעל ומצוי בחזקת העמותה, החל משנת 2005. מדובר בבית ספר חינוכי פרטי המשתייך לרשת החינוך העצמאית "אגודת ישראל" שפועלת באופן עצמאי ואין כל זיקה בין העירייה לבית הספר.

8.מנגד טענה העמותה, כי יש להטיל אחריות נזיקית על העירייה מתוקף היותה הבעלים של המקרקעין שאחראית גם כלפי המבקרים בהם. המגרש שבו נפגע התובע, הוקם ותוחזק ע"י העירייה והיא זו אשר העמידה אותו לרשות הציבור הרחב לשם קיום פעילות ספורט אחרי הצהריים ובימי שישי שבת. הרי, לטענת העמותה, התובע נפגע במהלך התארגנות ציבורית ביום שבת אחר הצהריים וזאת ללא כל זיקה לפעילות בית הספר במתחם. עוד טענה העמותה, כי היא פנתה לעירייה כדי שתנעל את שערי המגרש בשעות אחרי הצהריים ובימי המנוחה, אולם דרישותיה החוזרות והנשנות היו לשווא ולא הניבו כל פרי.

העמותה אכן מודה, כי בית הספר הוא מוסד פרטי שאינו מוכר ואינו רשמי ו"אין הוא כפוף לעירייה" אך הוא תוחזק וסובסד ע"י מחלקת ההנדסה שלה, כשבעניין זה לא הביאו הנתבעות עדות כלשהי שיש בה כדי לשפוך אור על המחלוקת הנ"ל, ויש לזקוף זאת לחובתן.

לעניין ההסכם, טענה העמותה, כי כאמור בהסכם עצמו, העמותה הינה בגדר בר רשות בלבד שאינו רשאי לעשות שינויים בנכס או לבצע פעולות ללא קבלת אישור הבעלים. מה עוד, ההוראה שמעבירה את האחריות הנזיקית על כתפי העמותה קובעת, כי העמותה מחויבת לפצות כל אדם אשר ניזוק "עקב וכתוצאה מפעילות העמותה" דבר אשר לא הוכח במקרה שלפנינו. מה גם, מדובר בהסכם שנוסח ע"י העירייה ועל כן יש לפרשו לחובתה.