ת"א
בית משפט השלום בעכו
|
11869-01-14
21/07/2014
|
בפני השופטת:
שושנה פיינסוד-כהן
|
| - נגד - |
מבקש (נתבע):
בית חולים אסותא תל אביב
|
משיבה:
אסראא חמדאן
|
| החלטה |
1.התובעת הגישה תביעה לפיצויים בגין עקרות שנגרמה לה לטענתה מחמת רשלנות רפואית במהלך ביצוע הקרנות בגופה בבית החולים הנתבע. הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה (להלן גם: "הבקשה").
2.לטענת הנתבע, הטיפול בהקרנות בוצע במהלך חודשים 10-11/04- טיפול שהציל את חייה של התובעת- חרף זאת בחרה התובעת להגיש את תביעתה רק בחודש 1/2014. החשש מפני אפשרות לעקרות כתופעת לוואי של הטיפול הוסבר לתובעת, וכעולה מכתב התביעה כבר לאחר טיפולי ההקרנות החלה התובעת לסבול מאל ווסת ואי פוריות. הנתבע מפנה לפסיקה לפיה די בניצני נזק וקצה חוט על מנת שיחל מרוץ ההתיישנות. בענייננו טוען, כלל העובדות היו ידועות לתובעת כבר בשנת 2004 ועל כן התביעה התיישנה. מכל מקום טוען לדחיית התביעה בשל השיהוי שדבק בהגשתה. התובעת הסבה למבקשת נזק ראייתי כבד בהגשת התביעה בשיהוי כה ניכר.
3.התובעת בתגובתה טוענת, כי כעולה מאישור המומחה מטעמה האבחנה לעניין אי הגנה על השחלות נעשתה לראשונה ביום 17.2.2007. מכל מקום טרם חלפו 10 שנים ממועד ביצוע ההקרנות ועד למועד הגשת התביעה. לטענתה מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום גילוי הנזק והתביעה הוגשה בהתאם לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). לדידי התובעת, לא הייתה לה כל דרך לקשור בין כאביה ותופעת אל-וסת (שהנה תופעה שכיחה אצל נשים לטענתה) להתרשלות הנתבע, וכמו כן לא התקיימה כל הערכה רפואית מדעית אשר תקשור אותם סיבתית לנזק וזאת עד למועד הבדיקה מיום 17.2.2007 הנ"ל. לטענתה, בהתאם לפסיקה נדרש קצה חוט הקושר מבחינה "מדעית- רפואית" בין המעשה או המחדל של המזיק לנזק. התובעת טוענת, כי לא עברה כל בדיקה רפואית לפני 17.02.2007 ולא קיבלה כל ייעוץ רפואי אשר יש בהם כדי לקשר בין ההתרשלות לנזק. לדידה, טעות הנתבע בדבר הסבר שניתן לה אודות תוצאות הטיפול אינה נכונה ונטענה בעלמא. כמו כן, עם גילוי הנזק פנתה לייעוץ משפטי וכן להתייעצות עם מומחים רפואיים, הכנת חוות דעת וכו' עד למועד הגשת התביעה כך שאף לא דבק שיהוי בהגשת התביעה.
4.הנתבע מוסיף בתשובתו, כי מועד גילוי הנזק הנטען על ידי התובעת בתביעתה סותר את האמור בתגובתה. המומחה מטעם התובעת אינו אמון על קביעת מסמרות בשאלת מועד תחילת מרוץ ההתיישנות. לטענת הנתבע, לא נעלמו מהתובעת העובדות המהווה את עילת התובענה שכן הנזק על חומרתו התגלה לתובעת בשנת 2004. מה גם שהייתה במעקב רפואי ולכן לא ברור מדוע טוענת כי לא עברה כל בדיקה רפואית לפני 17.2.2007. היה על התובעת לתמוך בתצהיר טענתה לעניין מועד גילוי הנזק ואי ביצוע בדיקות.
5.התובעת הגישה בקשה להוצאת חלק מטיעוני המשיב בתשובתו משום הרחבת חזית אסורה (להלן: "בקשה 2"). בקשה זו תוכרע בתום הדיון שלהלן.
דיון
6.דיני ההתיישנות בנזיקין מוכרעים על-פי שתי מערכות דינים משלימות; ההסדר הכללי מצוי בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") אותו משלים ההסדר הספציפי המצוי בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [כב' השופט אור, ע"א 34/95 עמוס גבעון נגד ד"ר י. ברמה, פ"ד נ(4) 462].
7.תקופת ההתיישנות הכללית בתביעות נזיקין הנה שבע שנים. תקופה זו מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5-6 לחוק ההתיישנות). חריג לכלל זה קבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, ולפיו;
8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.