ת"א 11411-07-15 סיבוני נ' הוריזון גולד השקעות בע"מ

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, שהוגשה ביום 20.7.15, לפיו ייאסר על המשיבים להשכיר שטחי מסחר כלשהם במבנה המסחרי הנבנה על ידי המשיבים בימים אלו בסמוך לגשר הראל במבשרת ציון (להלן – הקניון), במקרקעין הידועים כחלקה 4 בגוש 30469 (להלן – המקרקעין), וזאת עד למתן פסק דין בתביעה שהוגשה על ידי המבקשת. בית המשפט התבקש גם ליתן צו מניעה זמני, כמבוקש, במעמד צד אחד, זאת עד לדיון בבקשה במעמד הצדדים.

1. המשיבים 1 ו-2 רכשו ממר אלברט סיבוני, בעלה של המבקשת (להלן – מר סיבוני), את מגרש 2, שבמקרקעין. בשנת 2007 נחתם הסכם שותפות בין המשיבים 1 ו-2 למשיבה 3, בגדרו רכשה המשיבה 3 מחצית מהזכויות במגרש 2, והמשיבים כולם התחייבו לרכוש יחדיו את מגרש 3, שבמקרקעין. ביום 6.7.15, שבועיים לפני הגשת בקשה זו, הגישה המבקשת תביעה לחייב את המשיבים לעשות את כל הדרוש לשם רישום על שמה זכויות חכירה בשטח מבונה של 350 מ"ר בקניון (להלן - השטח), כפי שהם מחויבים, לטענתה, מכח הסכמים ופסקי דין שניתנו בעניינה. לטענת המבקשת, הקניון מצוי בשלבי בניה מתקדמים, כאשר המשיבים התחייבו (בהסכם מיום 29.8.04; להלן – ההסכם הראשון), כי עם סיומו ואכלוסו של הקניון, יועמד השטח לרשותה ולחזקתה. ברם, לדבריה, לאחרונה נודע לה כי המשיבים השכירו לשוכרים שונים כמעט את כל שטחי המסחר בקניון, לרבות שטחה שלה, ומכאן הצורך בבקשה לצו מניעה זמני.

2. לאחר עיון בבקשה לא נתתי את הצו הזמני במעמד צד אחד. עם זאת, הוריתי כי המשיבים יציינו בהסכמים בהם יתקשרו, החל ממועד מתן ההחלטה ועד למתן החלטה אחרת, כי קיים סכסוך משפטי באשר לזכויותיהם בשטח, כמו גם כי יתכן ולתוצאות תיק זה תהא השפעה על זכויות השוכרים בשטחים שיושכרו להם. במקביל קבעתי את הבקשה לדיון במועד קרוב (24.7.15).

3. עובר לדיון הגישו המשיבים 1 ו-2 תשובה לבקשה, וטענו כי הגורם המניע של התביעה והבקשה דנן הנו מר סיבוני, אשר נגדו מתנהלים הליכי פשיטת רגל (פש"ר 13008-04-14). במסגרת הליכים אלו, כך נטען, הועלתה הטענה כי קיים הסכם ממון בין בני הזוג, מכוחו הועברו למבקשת זכויותיו של מר סיבוני בשטח. לדבריהם, טענה זו התקבלה וקיבלה תוקף של פסק דין בהיעדר הגנה (ביום 3.12.13), הגם שלטענתם מקור ההסכם בהעברה במרמה של נכסי פושט רגל. לטענת המשיבים 1 ו-2, כתוצאה מהבקשה עלול הפרויקט לקרוס, הליווי הפיננסי אותו הם מקבלים עלול להיפגע קשות – כמו גם יחסי השותפות בפרויקט עם המשיבה 3 – ובנוסף שוכרים פוטנציאלים של שטחי הקניון, עשויים להירתע. לעומת זאת, טענו, למבקשת לא ייגרם נזק אם תידחה בקשתה. לשיטת המשיבים 1 ו-2, על פי ההסכמים עליהם חתמו המבקשת ובעלה אין הם זכאים לקבל את השטח בפועל, כי אם רק לקבל חלק יחסי מדמי השכירות. זאת בהתאם לשיטת ה"ניהול האחיד" הנהוגה במרבית הקניונים בארץ. עוד הפנו המשיבים 1 ו-2 לסעיף 13 בהסכם מיום 4.1.07 (להלן – ההסכם השני), לפיו המשיבה 1 זכאית בכל עת למכור את המקרקעין עליהן יבנה הקניון. זכות זו, כך המשיבים, תסוכל אם הבקשה או התביעה יתקבלו. כן טענו המשיבים, כי למבקשת ידוע היה מזה זמן רב על השכרת השטחים האמורים, חרף טענתה כי הדבר נגלה לה רק לאחרונה.

4. כן נטען, כי בהתאם להסכמים שבין הצדדים, במשך 20 שנים ועד לאחרונה, שילמו המשיבים 1 ו-2 תשלומים חודשיים עקב דחיית הליכי התכנון והביצוע של הקניון. ברם, במסגרת הליכי פשיטת הרגל של מר סיבוני ניתן צו ארעי, המופנה למשיבים 1 ו-2, ואוסר עליהם לעשות כל דיספוזיציה בנכסים או בזכויות או בכספים המגיעים לו מהם (צו מיום 13.3.15). משכך הפסיקו המשיבים 1 ו-2 את התשלומים למבקשת. לטענתם, חוסר יכולתם להעביר למבקשת את "דמי השכירות הראויים", שמועד תשלומם חל ביום 17.7.15, הוא שהביא להגשת תביעת המבקשת. מעבר לכך, המשיכו וטענו, כי אף אם תזכה המבקשת בתביעתה, לא יוכלו המשיבים 1 ו-2 לקיים את פסק הדין, נוכח קיומו של הצו האמור. המשיבים 1 ו-2 הוסיפו וטענו, כי המבקשת הסתירה מבית המשפט את העובדות האמורות מתוך כוונה פסולה לסכל את זכותם של המשיבים, הגם שעלולים להיגרם להם נזקים כבדים, וכי הבקשה גם הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ובשיהוי כבד. לטענת המשיבים 1 ו-2, מאז שנת 2012 ועד למועד הגשת הבקשה דנן הושכרו כבר על-ידי המשיבים כל שטחי המסחר בכל חלקי הפרויקט המצויים על מגרש 2, כאשר רק ביחס למגרש זה מתייחסים ההסכמים בין המבקשת למשיבים, פרט לשטח קטן בקומה העליונה של המבנה, אשר נמצא בשלבי מו"מ וחתימה סופיים (סעיף 18 לתצהיר המשיב 2).

5. המשיבה 3 הגישה אף היא תשובה לבקשה עובר לדיון. בתשובתה חזרה במידה רבה על טענות המשיבים 1 ו-2, ובכללם הטענה כי נותרו רק שטחים ספורים להשכרה, משכמעט כל השטחים בפרוייקט כבר הושכרו (החל משנת 2012) – דבר שיש בו להקים טענה של "מעשה עשוי", לשיטתה (סעיף 53 לתשובת המשיבה 3). מעבר לזאת טענה היא, כי אין יריבות בינה לבין המבקשת, שכן לטענתה יש למבקשת לכל היותר זכות אובליגטורית לקבלת כספים מסוימים מן המשיבים 1 ו-2, לאחר השלמת הקמתו של הקניון.

6. בתשובתה למשיבים, טענה המבקשת כי כללה בבקשתה את כל העובדות הרלוונטיות, כי היא ומר סיבוני גרושים מזה עשור וכי אין לו כל זכות בשטח, כפי שהחליט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לטענתה, הדבר גם היה ידוע למשיב 2, שהיה אחד הנתבעים באותה התביעה (תמ"ש 12349-11-12). כן טענה היא, כי הליכי פשיטת הרגל של מר סיבוני אינם נוגעים להליכים דנן, וכי אין ברישום זכויותיה של המבקשת כדי להשפיע על השאלה מי יזכה בסופו של יום בזכויות אשר יתבעו על ידי הנאמן בהליך פשיטת הרגל האמור (ככל שייתבעו). עוד טענה המבקשת כי "ניהול אחיד" משמעו ניהול הקניון על ידי גוף אחד כגון "המשביר לצרכן" או חברת "טבע", במקרה ומי מהם היה שוכר את המבנה כולו. ברם, משחילוקו המשיבים את הקניון למאות חנויות, טענה, הרי שאין לשלול ממנה את זכותה לקבל את השטח המגיע לה ולנהל אותו בעצמה. אציין כי בדיון הפנתה המבקשת את בית המשפט לסעיף 5.2.5 בהסכם הראשון (ראו פרוטוקול הדיון עמ' 5 שורה 26), לפיו "...היה וכל המבנה שיבנה יושכר ו/או יימכר לגורם אחר הרי שאז יקבל המוכר תמורה שתהיה יחסית...".

7. בתום הדיון בפניי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים על פני שעה ארוכה, הצעתי שהמבקשת תודיע עד ליום 26.7.15 שעה 11:00, האם היא מוכנה לחזור בה מהבקשה, שאם כן, יוותרו המשיבים על תשלום הוצאותיהם, כפי שכבר הסכימו לכך (בתגובה להצעת בית המשפט), ואז הבקשה תימחק. כן נקבע כי ככל שלא תודיע המבקשת כאמור , ייתן בית המשפט את החלטתו. דא עקא שהמבקשת, במקום להשיב להצעת בית המשפט, בחרה להגיש הודעה – מבלי לקבל רשות לכך – בה היא הודיעה לבית המשפט (ביום 26.7.15) כי בשעות הבוקר פנתה אל משרד המכירות של הפרויקט ונאמר לה כי נותרו שטחים של מאות מ"ר שטרם הושכרו. מכאן למדה המבקשת, כי המשיב 2 כיזב בתצהירו שצורף לתשובת המשיבים 1 ו-2, שם אמר כי הושכרו כל שטחי המסחר במגרש 2. נוכח זאת ומאחר שלדבריה, טענת "הניהול האחיד" היא טענת סרק, ביקשה כי בית המשפט ייתן צו מניעה זמני, כמבוקש. להודעה זו (להלן – ההודעה), צירפה המבקשת את תמליל השיחה בין אשת השיווק (או מנהלת השיווק, כטענת המבקשת – גב' זוהר) לבין ב"כ המבקשת – עו"ד אודי שושן. כן צירפה המבקשת להודעתה תצהיר של בא כוחה. הוריתי למשיבים להגיש תגובתם להודעה.

8. המשיבים 1 ו-2, בתגובתם, ביקשו לדחות את ההודעה על הסף ולחלופין לגופה. לטענתם, המבקשת עשתה שימוש בוטה ולרעה בהזדמנות שניתנה לה על ידי בית המשפט לחזור בה מבקשתה, ובמקום זאת בחרה לשרבב בהודעתה ראיות חדשות אשר כלל לא נדונו בדיון ולהשלים את טיעוניה. נוסף על כך טענו, כי תצהיר ב"כ המבקשת, אשר צורף להודעה, נוגד את כללי לשכת עורכי הדין. כן הצביעו המשיבים 1 ו-2 על כך שהתמליל שצורף להודעה מלמד כי כבר במרץ השנה נודע למבקשת מצב השכירויות בקניון, והוא בניגוד לאמור בתצהיר המבקשת שצורף לבקשה, לפיו גילתה זאת רק לאחרונה. כן טענו הם, כי אין דבר בשיחה שניהלה אשת השיווק הנוגד את התצהיר שהוגש מטעמם. לעומת זאת, לדבריהם, התנהלות ב"כ המבקשת, בשיחה המתומללת היא פסולה, ובית המשפט אף התבקש לשקול ולהעביר עותק מהחלטה זו לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.

9. נוכח הזהות הרבה בין טענות המשיבה 3 בתגובתה להודעת המבקשת, לטענות המשיבים 1 ו-2, לא מצאתי להרחיב בדיבור עליה. אומר כי בגדרי זו זנחה המשיבה 3 את טענת המעשה העשוי, בציינה כי הוא עושה כן לא משום שהטענה אינה נכונה, אלא לצורך פישוט ההליך בלבד.