רקע כללי להבנה ותמצית הכרעה
1. תיק רשלנות רפואית בשל נזקי גוף ליולדת בבית חולים נהריה, במהלך הלידה עצמה שעירבה ילוד מכשירני בואקום (בשל טענה לאי מתן הסבר נאות בדבר חלופת ניתוח קיסרי שנטען שהיתה חובה לשקול, ואף אי ביצוע חלופה זו); ולאחרי הלידה (בשל טענות לאי אבחון רשלני של קרע והמטומה בנרתיק, ותפירה לא מיומנת). נטען שהתובעת סובלת מכאבים באזור הנרתיק והבטן התחתונה, ולכן גם נפגעה באופן ממשי יכולתה לקיים יחסי מין. נטען גם לכאב בזמן יציאות.
נטען שהקרעים בתעלת הלידה וההמטומה נוצרו כתוצאה מיילוד הואקום בשילוב עם רשלנות באבחון וטפול באותה המטומה או קרעים, בשלב התפירה.
יבואר כי התובעת נזקקה ל 3 תפירות (שונות): 2 התפירות הראשונות היו של האפיזיוטומיה (חתך החיץ). הראשונה בוצעה לאחר הלידה ב 10:20, והשנייה תפירה חוזרת שבוצעה ב 12:05.התפירה השלישית בוצעה ב 12:30 כשהועברה התובעת לחדר ניתוח לאחר שאובחן קרע בנרתיק והמטומה. ההמטומה נוקזה והקרע נתפר. בעוד שבעמודים הראשונים של חווה"ד מפריד מומחה התובעת בין סוגי התפירות, הרי שבעמ' 8 למעלה הוא כבר מערב ביניהן כאילו מדובר ב 3 ניסיונות תפירה לקרע בנרתיק.
2. לאשורה מהרישום הרפואי כפי שנזכר הן בחוו"ד התובעת והן בזו של מומחה ביהמ"ש, עולה כאמור התמונה הבאה:
היתה תפירה של האפיזיוטומיה לאחר הלידה (שהסתיימה ב 10:20). אז טרם זוהו הקרע בנרתיק וההמטומה בנרתיק ולכן לא נרשמו ולא נתפרו.
לאחר מכן בחלוף שעה וחצי עד שעה ושלושת רבעי, ב 12:05, על פי רישום אחות בוצעה תפירה חוזרת של האפיזיומטומיה. גם בשלב זה טרם זוהה הקרע בנרתיק ואין אפוא רישום על אבחונו. יש לקבוע שמה שלא נרשם – לא קיים ולכן אכן לא אובחנו בשלב זה הקרע בנרתיק וההמטומה, ובוצעה רק תפירה חוזרת של חתך החיץ.
לאחר עוד עשר דקות ב 12:15 התלוננה התובעת על כאב בנרתיק. אז , כשעתיים לאחר הלידה, זוהו ההמאטומה והקרע בנרתיק, והתובעת הועברה לחדר ניתוח לניקוז ההמאטומה ותפירה של הקרע בנרתיק.
הלידה היתה ביולי 2001. בחלוף ארבע וחצי חודשים, בדצמבר, נזקקה התובעת לניתוח הפרדת הידבקות בחלק התחתון של השפתיים הקטנות בנרתיק.
3. אקדים ואציין התוצאה לפיה ראיתי לדחות התביעה.
4. ביחס לטפול הרשלני בשלב הלידה עצמה: מומחה התובעת, ד"ר פוקס ז"ל, טען שלא בוצעה לה בדיקת העמסת סוכר שנדרשה בנתוני התובעת שכן בדיקת סקר הניבה ממצא לא תקין; התקדמות הלידה היתה איטית; והערכת המשקל של העובר היתה 3,800 ג' שהינה גבוהה מן הממוצע. שילוב נתונים זה לשיטת ד"ר פוקס, הכניסו התובעת לקטגוריה של לידה בסיכון גבוה. לפיכך מן הראוי היה להציע לה לסיים הלידה בניתוח קיסרי, תוך מתן הסבר של סיבוכים וסיכונים הכרוכים בהמשך מהלך טבעי של הלידה ובהמשך ביילוד המכשירני, לעומת הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח קיסרי. יבואר כי במהלך הלידה התעורר הצורך לסיימה בלידת שולפן ריק, לאור התארכות השלב השני בלידה (לא היתה מצוקה עוברית).