ת"א 11265-05-12 נעאמנה נ' שלם

תיאור התביעה ותמצית טענות הצדדים

1.במרכז המחלוקת בתביעה זו עומד חלק מנכס מקרקעין המצוי ברח' מל"ן (לשעבר פדויים) 46 ביפו, הרשום בלשכת המקרקעין כחלקה 103 בגוש 7001, שהוגדר על ידי הצדדים כמחסן, וכך הוא יכונה להלן.

הנתבעת היא הבעלים הרשומים של המקרקעין (הכוללים כמובן את המחסן).

2.התובע טוען כי רכש את המחסן מהנתבעת ביום 12.1.01, לאחר שהוא שכר אותו קודם לכן מהנתבעת, וכראיה לכך הוא צירף הסכם מכר שנעשה באותו יום וייפוי-כח בלתי חוזר, החתומים לטענתו על ידי הנתבעת (נספחים א' ו-ב' לתצהירו).

לטענתו, הוא שילם לנתבעת את מלוא התמורה המצוינת בהסכם, בסך 108,000 ₪.

לטענתו, מאז רכישת המחסן הוא השתמש בו לצרכיו וגם השכיר אותו לאחרים, עד שבתחילת שנת 2012 הנתבעת החליפה את מנעול הדלת וריתכה את דלת המחסן למשקוף באופן המונע את פתיחתה.

בתביעה זו מבקש התובע מבית המשפט להצהיר כי התובע רכש מהנתבעת את זכויותיה במחסן, ולמנות את בא כוחו ככונס נכסים לצורך השלמת הליכי רישום הזכויות על שמו.

3.הנתבעת טוענת בפשטות כי חתימתה הנטענת על הסכם המכר וייפוי-הכח שהוצגו זויפה, כי היא מעולם לא מכרה לתובע את זכויותיה במחסן, לא קיבלה כל תמורה מהתובע או מי מטעמו והיא איננה מכירה כלל את התובע. לטענת הנתבעת, בכל השנים הללו היא נהגה במקרקעין בכלל ובמחסן בפרט מנהג בעלים, השכירה את המחסן לאחרים, ניהלה לגביו תכתובת עם עיריית תל-אביב בהקשר לתשלום ארנונה, וכן פעלה לפינויים של פולשים שפלשו אליו.

הנתבעת טוענת עוד כי הסכם המכר הנטען חסר פרטים מהותיים, ובראשם תיאור מדויק של המחסן, ולכן הוא איננו ממלא אחר דרישת הכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן – חוק המקרקעין), וכן לא התמלאה דרישת תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המחייבת זיהוי מדויק של המקרקעין, נשוא כתב התביעה.

דיון

4.הפסיקה בשאלת הוכחת חתימתו של נתבע על מסמך היא ברורה: כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימת הנתבע. כלל זה נובע מכך, שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיבי התביעה מוטל על התובע (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 261).

חתימת הנתבע על המסמך הרלבנטי חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על פי המסמך, והוכחה זו אף כונתה "עמוד התווך של התובענה" (ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד לד(2) 309, 315-316. וראו גם: ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' סאלח, פ"ד נ(1) 499, 504; ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורביץ ז"ל (15.3.11, פורסם בנבו)).

קיימות מספר דרכים מקובלות להוכיח כי אדם אכן חתם על המסמך שבמחלוקת.

הדרך האחת היא כאשר קיימת עדות ישירה למעמד החתימה. דרך אחרת היא על ידי השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימתו של אותו אדם, הידועה כאמיתית, כאשר בהשוואה זו יכול בית המשפט להסתמך הן על מראה עיניו והן על חוות דעת של גרפולוג מומחה. דרך אפשרית נוספת היא לזמן עדים אשר יעידו באורח בלתי אמצעי ומתוך היכרות עם חתימתו של אותו אדם, כי אכן מדובר בחתימתו (פסקי הדין בעניין עזבון הורוביץ הנ"ל, פיסקה 7; בענין אבו-סאלח, עמ' 505; בענין שאול רחמים, עמ' 261).