ת"א 10778-06-15

1.החלטה בבקשה לביטול פסק דינו של בית משפט זה שניתן בהעדר הגנה ביום 17.12.15.

2.ברקע להחלטה זו כתב תביעה שעיקר עניינו בטענות המשיב לחובות כלפיו, מהמבקש, שהתגבשו בהקשרים שונים כמפורט בתביעה גופא, על סך של 2,518,000 ₪.

3.במוקד נימוקי המבקש, כי לאחר קבלת כתב התביעה, וזאת, זמן רב קודם שנתבקש, ובהמשך אף בוטל פסק בורר שמצוי ברקע להליך זה, עובדה עליה אין חולקין, פעל בדרכים שונות כדי להסדיר את הסכסוך בתוך מסגרת הקהילה (סעיף 41 לבקשה); בד בבד, נטען, שנקלע המבקש למשברים משפחתיים, לטיפול באביו הסיעודי ושאר נימוקים מהתחום המשפחתי (סעיפים 45-42 לבקשה).

4.לביטול פסק הדין מחמת חובת הצדק, אין בסיס בנסיבותיה של בקשה זו, באשר ידע המבקש את דבר קיומה של תביעה זו חודשים רבים קודם מתן פסק הדין. מעל הצורך אציין שעוד ביום 23.6.15 ביקש וקיבל המבקש ארכה של 30 יום להגשת הגנתו, ללמדך שידע היטב שעליו להתגונן, ואולם עד למתן פסק הדין, קרוב לחצי שנה לאחר מכן, כתב הגנה לא הוגש.

5.על הפרק, אפוא, בנסיבותיה של בקשה זו, אך השאלה האם ראוי לאשר את ביטול פסק הדין בשל שאר הנסיבות, וכמפורט בבקשה. בידוע, שביטול פסק דין שניתן כדין במקרים אחרים מותנה בכך שילמד המבקש על שני תנאים שמתקיימים בפרשה הרלוונטית: ראשית, שיהא בדבריו כדי להצביע על טעמים שיצדיקו את מחדלו, ולו גם במידה ידועה; ושנית, שיהא בנימוקיו כדי ללמד על סיכויי הגנתו [ראה, רע"א 9565/09 רינה מרגוליס נ' איגור גנץ, פורסם בנבו, 10.8.2010]. כהערה שיש בה כדי להקדים במעט את המשך הדברים אציין שמצב המבקש בשני המישורים – גבולי.

6.ראשית, לטעמים שבעטיים לא הגיש כתב הגנה במועד, לדבריו. מן הצד האחד נכון אני לייחס משקל לטענותיו בדבר נסיבותיו האישיות, כמפורט לעיל; אך מן הצד האחר לא היו אלה נסיבות קיצוניות, ומעבר לכך על בית המשפט לבחון את נימוקי המבקש גם לאור היקף מחדלו, ובמקרה דנן מדובר בתקופה של כחצי שנה, בה לא הגיש את כתב הגנתו, למרות ארכה שאושרה לו כאמור. מסקנתי בנקודה זו הינה, שגם אם, במידה רבה בגבול שורת הדין כלפי המבקש, יהא נכון לייחס משקל לטענותיו, ראוי להתנות את הביטול בהוצאות מתאימות ואף ראוי להתנות את הביטול בתשלומן בפועל של הוצאות אלה.

7.ואשר לטענות המבקש בדבר סיכויי ההגנה לגופן, מלמדת הבקשה שעל הפרק, שלגרסתו, דווקא המשיב חייב לו כספים רבים (סעיף 19 לבקשה), ואולם אין טענות אלה מפורטות דיין.

8.ועם זאת גם המשיב, בהגינותו, נכון היה בסעיף 9.4 לתגובתו לבקשה, לתת ביטוי לנכונותו לביטול פסק הדין כנגד הוצאות, גם אם פירט סכומים שהיקפם מעבר למידתיות הרלוונטית לנסיבות העניין, לטעמי.

9.סוף דבר. מחדלו של המבקש – רב: איחור של חצי שנה בהגשת כתב ההגנה. סיכויי הגנתו – לוטים בערפל, ונימוקיו במישור זה, כלליים למדי. מכאן, שלא יהא נכון לאשר את המבוקש, אלא כנגד סכום משמעותי, שתשלומו יהווה תנאי להמשך.