ת"א 10238-09-08 אורגד ואח' נ' א.א. שירותים שיקום שריפות (2004) בע"מ ואח'

לפני תביעה כספית.

התובעים טוענים כי בזמנים הרלבנטיים לתובענה זו, היו בעלי דירת מגורים בחלקה 100 גוש 10819 ברח' השחף 1 בחיפה. לטענת התובעים, ביום 5/2/07 נחתם בינם לבין הנתבעת 1 זיכרון דברים למכירת הדירה. התובעים טוענים כי על הסכם זיכרון הדברים חתמה בפועל כמיופת כוח הנתבעת 1, הנתבעת 2. בין הצדדים הוסכם כי הסכם מכר מפורט ייחתם ביניהם, לא יאוחר מיום 28/2/07 ועוד הוסכם על פיצוי מוסכם בגין הפרת זיכרון הדברים בסך של 10,000 דולר. התובעים טוענים כי בהתבסס על זיכרון דברים זה ועל הכספים אשר אמורים היו להתקבל כתוצאה מהסכם המכר, רכשו התובעים דירה חדשה ביום 5/3/07 תמורת סך של 980,000 ₪. עוד טוענים התובעים כי הודיעו לנתבעת 2 שהם עומדים לרכוש דירה חלופית בכספי הדירה שאמורה להימכר לנתבעת 1 וזו השיבה להם כי המכר הינו עניין מנוי וגמור וכי הם יכולים לרכוש את אותה דירה חלופית ללא דאגה. התובעים טוענים כי על אף התחייבות הנתבעת 1 זו הפרה את זיכרון הדברים ולא חתמה על הסכם מכר, גם בחלוף ארכה אשר ניתנה לה לצורך זה. התובעים פנו בעניין זה אל הנתבעת 2 , אך זו לא השיבה להם דבר ואילו בפניה טלפונית אל מנכ"ל הנתבעת 1 הודיע להם זה כי עסקת המכר בוטלה על ידו מזה זמן רב. כאשר שבו ופנו התובעים אל הנתבעת 2 השיבה להם זו על פנייתם הראשונה בכתב וטענה כי הנתבעת 1 אינה מעוניינת עוד בחתימה על ההסכם. התובעים טוענים כי על הנתבעת 1 לפצותם בשל הפרת התחייבותה האמורה בזיכרון הדברים אשר נערך בין הצדדים. עוד טוענים התובעים כי על הנתבעת 2 לפצותם בשל הנזק אשר גרמה כאשר הוליכה אותם שולל , הטעתה אותם והציגה מצג שוא לפיו הדירה תירכש בידי הנתבעת 1. לטענת התובעים התרשלה הנתבעת 2 ולא פעלה כמצופה מעו"ד סביר בנסיבות העניין.

התובעים טוענים כי נגרמו להם נזקים בגין שבירת קופת גמל בעירייה בסך 410 ₪, 1100 ₪ בגין פרסום חוזר של הדירה למכירה, 7000 ₪ בגין הפרשי שער דולר, עגמת נפש בסך 15,000 ₪ וכן לטענתם הם זכאים לקבלת הפיצוי המוסכם מזיכרון הדברים בסך 10,000 דולר.

מכאן תביעת התובעים אשר לפני ע"ס של 58,510 ₪.

הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה כנגדם. הנתבעת 2 טענה כי אין יריבות בינה לבין התובעים וכי היא לא יצגה אותם בכל הנוגע לחתימת זיכרון הדברים ומשכך אינה חבה כלפיהם בחובות כלשהם. לטענת הנתבעת 2 היא פעלה כשלוחתה של הנתבעת 1 בלבד. הנתבעים טענו עוד כי התובעים חתמו על הסכם בלעדיות לטובת תיווך רימקס בטרם חתמו על זיכרון הדברים נשוא התובענה ומשכך ביקשו לעכב את חתימת ההסכם, על מנת שיוכלו לבוא בדברים עם חברת רימקס. משכך, הסכימה הנתבעת 1 לטענתה, לעכב את מועד חתימת הסכם המכר עד ליום 30/4/07. לטענת הנתבעים, בחודש 5/07 ולאחר שפג תוקפו של זיכרון הדברים הודיעו התובעים כי הם מעוניינים בחתימה על הסכם מכר. הנתבעת 1 הייתה נכונה תחילה לעשות כן, ברם לאחר ששקלה בדבר, החליטה הנתבעת 1 ביום 18/6/07 כי אינה מעוניינת עוד ברכישת הדירה. לטענת הנתבעים, התנהלות התובעים היא שהביאה לעיכוב בחתימת ההסכם וכך פג תוקפו של זיכרון הדברים אשר נחתם בין הצדדים ומיד לאחר שהתקבלה החלטת הנתבעת 1 היא הודיעה על כך במכתב מאת הנתבעת 2, לתובעים. הנתבעים טענו כי הנתבעת 2 אך העבירה לתובעים את החלטות הנתבעת 1, ברם לא הייתה מוסמכת לקבל החלטות בשמה אודות רכישת הנכס. עוד טוענים הנתבעים כי דירת התובעים נמכרה ב 9/07 כך שלמעשה לא נגרם להם כל נזק מן הנזקים הנטענים בכתב התביעה. מעבר לכך הבהירו הנתבעים כי לא הוצגה כל אסמכתא להפרשי שער הדולר הנטענים ומפאת כל האמור לעיל, יש לדחות את התביעה כנגדם.

דיון :

תוקפו המחייב של זיכרון הדברים

עסקינן בזיכרון דברים אשר נכרת בין הצדדים ביום 5/2/07. זיכרון הדברים מפורט במיוחד ומצויה בו התמורה אשר עתידה הייתה להיות משולמת לתובעים, מועדי התשלום, מנגנון תשלום באם יפנו התובעים את הדירה מוקדם מהמוסכם, חלות המיסים הכרוכים בעסקה, התחייבות לחתום הסכם מפורט לא יאוחר מיום 28/2/07 וסעיף פיצוי מוסכם במקרה של הפרת זיכרון הדברים.

התובעים והנתבעת 1, לא חלקו על תוקפו המחייב של זיכרון הדברים כהתחייבות לביצוע עסקה במקרקעין הקושרת את הצדדים חוזית ובבחינת למעלה מן הצורך יאמר כי הפעלת המבחנים הנקובים בפסיקה (כוונת הצדדים, קיום הסכמה בגופו של זיכרון הדברים על הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה אף הוא ממלא אחר דרישת הכתב לעסקה במקרקעין) מעלה כי נוצר קשר משפטי מחייב בין התובעים לנתבעת 1.

ראה לעניין זה בע"א 158/77 רבינאי נ. מן שקד בע"מ (8/4/79).

הצדדים לזיכרון הדברים

על זיכרון הדברים חתומים התובעים וכן חתומה הנתבעת 2. בזיכרון הדברים לא נאמר כי הנתבעת 2 חותמת עליו כמיופת כוחה של הנתבעת 1 ואכן לא הוצג בפני בית המשפט ייפוי כוח או כל מסמך מסמיך אחר מטעמה של הנתבעת 1 אל הנתבעת 2. אך על אף האמור, עולה ברורות מעדויות התובעים כי אל דירתם הגיע מר אלון גורכובר שהיה נציג הנתבעת 1 וביקש לרכוש את הדירה עבור הנתבעת 1. הוא זה אשר הפנה את התובעים אל הנתבעת 2 על מנת שתגבש את פרטי העסקה (ראה עמ' 8 שורות 4-10 לפרוטוקול). לתובעים היה ברור איפוא מן המצג אשר הציג בפניהם מר גורכובר כי העסקה אשר נקשרה הינה עם הנתבעת 1. מר גורכובר לא הגיש תצהיר מטעמו או כל ראיה אחרת אשר תפריך הנחה זו. בא כוחה של הנתבעת 1 הודיע אף בהגינותו כי הנתבעת 1 אינה פעילה מזה שנים וניסיונו ליצור קשר עם מנהלה מר גורכובר כשל. תוכנו של זיכרון הדברים אף הוא מעיד על הצדדים לו – זיכרון הדברים מדבר על התחייבויות אשר נוטלים על עצמם הנתבעת 1 והתובעים. הנתבעת 2 אינה חותמת על ההסכם כרוכשת, כנטען בידי הנתבעת 1 ועולה ברורות כי זיכרון הדברים מכיל התחייבויות של הנתבעת 1 בלבד. הנתבעת 1 אף לא התכחשה לכך כי הייתה קיימת בינה לבין התובעים הסכמה בדבר רכישת הדירה, אלא שמר גורכובר הודיע לתובעים בשיחה טלפונית ביניהם כי הנתבעת 1 חזרה בה מכוונתה זו. הניסיון להתנער משליחותה של הנתבעת 2 הוא מלאכותי ואינו נתמך בדבר. הדברים אף מנוגדים לכל הגיון כלכלי. מה לה, לנתבעת 2 כי תחרוג מהרשאה או תיטול לעצמה הרשאה אשר כלל לא הייתה לה ותתחייב לרכישת דירה בשם הנתבעת 1, מה עוד שהייתה זו דירה אשר מנהל הנתבעת 1 ראה והביע את רצונו לרכשה עבור הנתבעת 1.

נוכח הדברים האמורים אני קובעת כי הצדדים לזיכרון הדברים הינם התובעים והנתבעת 1, כאשר הנתבעת 2 חותמת כשלוחתה של הנתבעת 1 ולא כרוכשת בפני עצמה.