ת"א 10192-01-14 א.ס.א. יזמות ובנייה בע"מ ואח' נ' דנישרא אינטרנשיונל בע"מ ואח'

בפני בקשת המבקשת, היא התובעת והנתבעת שכנגד, לביטול החלטתי מיום 25.2.16 שהינה חתימה על פסיקתה על פי פסק דין אשר ניתן זמן רב קודם לכן. ב"כ המשיבה – הנתבעת והתובעת שכנגד – הגיב לבקשה וב"כ המבקשת השיב על תגובה זו.

טרם שאדון בבקשה עצמה ובשיקולים הנדרשים להכרעה בה אתאר את "קורות חייו" של תיק זה ממועד מתן פסק הדין עד בואכה מתן החלטתי זו, שרשרת אירועים רלוונטית להחלטתי זו.

בתיק זה הוגשו תביעה של המבקשת ותביעה שכנגד של המשיבה, הנוגעות לעבודות שחלקן בצעה המבקשת וחלקן אמורה היתה לבצע עבור המשיבה במסגרת פרוייקט בניה של המשיבה במודיעין, עבודות אשר במהלכן נפרדו דרכיהן עקב מחלוקות כספיות.

לאחר הגשת כתבי הטענות מטעם הצדדים ודיון אחד שהתקיים בעוד הצדדים מצויים בהליך גישור נקבעה ישיבה נוספת ליום 14.7.15, בפני כב' השופטת חנה קיציס.

לדיון ביום 14.7.15 לא התייצבה המבקשת למרות שזומנה כדין וניתן נגדה פסק דין בהעדר התייצבות אשר מחק את תביעתה וקיבל את התביעה שכנגד נגדה תוך חיובה בהוצאות.

בעקבות פסק דין זה הגישה המבקשת ביום 15.7.15 בקשה לביטול פסק הדין, אשר לא נתמכה בתצהיר, בית המשפט העביר את הבקשה לתגובת המשיבה וזו הגיבה תוך שהיא מתנגדת לבקשה בין היתר בנימוק של העדר תצהיר תומך.

ב"כ המבקשת התבקש להשיב לתגובה זו תוך 7 ימים, בהחלטה מיום 2.8.15, אולם לא עשה כן ולפנים משורת הדין ניתנה לו ארכה נוספת לתגובה תוך 7 ימים, בהחלטה מיום 17.9.15.

לאחר האמור ביקש ב"כ המבקשת ארכה בת שבועיים נוספים לתגובתו, ארכה אשר אף היא הוענקה לו בהחלטה מיום 24.9.15, וההחלטה אף נשלחה אל משרדו באמצעות הפקסימיליה.

משלא הוגשה תגובה, למרות הארכות החוזרות שהוענקו למבקשת, ועל בסיס החומר שבפניה נתנה כב' השופטת קיציס החלטה מיום 20.10.15 בה דחתה את בקשת ביטול פסק הדין תוך פירוט התנהלות המבקשת עד אותו מועד וציון העובדה שלאחר כל הקורות בתיק זה לא טרח ב"כ המבקשת לרפא את פגמי בקשת ביטול פסק הדין למרות הזדמנויות שניתנו לו לשם כך.

רק ביום 2.11.15 הוגשה מטעם המבקשת "בקשה דחופה וחוזרת לביטול החלטה ותגובה מטעם התובעת" כשהפעם צורף אליה תצהיר תומך, גם בקשה זו הועברה לתגובת ב"כ המשיבה אשר עתר למחיקתה על הסף בשל העובדה שמדובר בהליך המנוגד לתקנות וכל שהותר לב"כ המבקשת היה הגשת תשובה לתגובת המשיבה ביחס לבקשת ביטול פסק הדין המקורית, אותה לא הגיש.

ביום 8.12.15 השיב ב"כ המבקשת ובעקבות תשובתו ניתנה ביום 13.12.15 החלטת כב' השופטת קיציס אשר קבעה כי לאחר שנרפא הפגם וצורף תצהיר תומך לבקשת ביטול פסק הדין ונוכח טענות ההגנה לכאורה שבפי המבקשת יבוטל פסק הדין כפוף לתשלום הוצאות בסך 4,000 ₪ והגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת תוך 30 יום.

תחת עמידה בתנאים שנקבעו בהחלטה האמורה, לאחר מחדלי העבר, הגיש ב"כ המבקשת ביום 13.1.16 בקשה לתיקון כתב התביעה מבלי שעמד תחילה בתנאים לביטול פסק הדין.

בו ביום ניתנה החלטת כב' השופטת קיציס המבהירה, בין היתר, כי לשם ביטול פסק הדין נקבעו תנאים שלא קויימו וכל עוד לא קויימו עומד פסק הדין על כנו ועל כן אין מקום לדון בבקשה זו.

ביום 24.1.16 הגיש ב"כ המבקשת "הודעה על תשלום ההוצאות" ובגופה טען כי שולמו ההוצאות שהיו חלק מתנאי ביטול פסק הדין, אליה צירף עותק של המחאה בגינן, ואף עתר להארכת מועד להגשת התצהירים ולקבלת מסמכים מן המשיבה, ובו ביום הגיש אף "בקשה והודעה לכב' ביהמ"ש" במסגרתה עתר להמצאת מסמכים נוספים המעכבים לטענתו את הגשת התצהירים מטעם המבקשת ולתיקון כתב התביעה.

בהחלטתה מאותו יום קבעה כב' השופטת קיציס כך – "ההליכים המקדמיים הסתיימו ביום 1/9/14, וזאת בהתאם להחלטת כב' השופטת רבינוביץ בדיון מיום 23/6/14, וכאשר המבקשת כלל לא מצאה לנכון להגיש בקשה מתאימה בחלוף מועד זה. אין לי מה להוסיף על החלטות קודמות. ביטול פסק הדין הותנה בהגשת תצהירים והמבקשת שוב עושה דין לעצמה ואינה פועלת על פי החלטה זו."

באותו יום הוגשה גם הודעה מטעם המשיבה בה נטען כי ההוצאות, אשר המבקשת טענה כי שולמו על ידה, כלל לא שולמו וכי ההמחאה שצילומה צורף להודעת ב"כ המבקשת מעולם לא הגיעה לידי המשיבה או ב"כ!!!ֱ

תוך התעלמות מתוכן כל ההחלטות האמורות הגיש ב"כ המבקשת ביום 31.1.16 תצהיר עדות ראשית מטעם המבקשת, ללא בקשה להארכת מועד וללא כל התייחסות להודעת המשיבה כי ההוצאות שטען כי שולמו מעולם לא שולמו בפועל או להחלטה מיום 24.1.16 וכבר למחרת נשלחה אליו הודעת המנ"ת המפנה אותו להחלטה זו.