תת"ע
בית משפט השלום ירושלים
|
5358-04-14
29/09/2014
|
בפני השופטת:
מרים קסלסי
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
|
נאשם:
סלימאן אבו גוידר
עו"ד נואף אבו קוידר
|
| גזר דין |
הנאשם הורשע על סמך הודאתו בנהיגה במשאית אליה מחובר נגרר, כשאורכם הכולל 19.3 מ' - עולה על האורך המקסימאלי המותר (18.75 מטר) וזאת בניגוד בניגוד לתקנה 313(א)(3) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.
הנאשם נוהג משנת 2007 ולחובתו 4 הרשעות קודמות (לא דומות).
טיעוני הצדדים לעונש
התביעה מבקשת להשית על הנאשם פסילה, פסילה על תנאי וקנס.
מנגד, ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בהטלת קנס בלבד. לדבריו, הנאשם היה הנהג ולא בעל המשאית ולפי פסיקת בית המשפט העליון ונוהל חדש של המשטרה, אין להעניש את הנהגים אלא את בעל המשאית.
בכל מקרה, טען כי הענישה המקובלת של נהגים היא קנס בלבד. ב"כ הנאשם הביא אף דוגמאות להקלה בעונש ע"י ערכאת הערעור, אשר ביטולה עונשי פסילה.
הנאשם מפרנס יחיד, מתפרנס מנהיגה, נשוי ואב לילד.
חומרת העבירה ומתחם הענישה
מדובר לכאורה בעבירה "טכנית", אולם מיוחסת לה חומרה בשל הסיכון הבטיחותי הגלום בה, כדברי כב' השופטת נ' אהד בעפ"ת (מרכז) 3189-04-08 עזאיזה נ' מדינת ישראל, מיום 15.9.08, וכך נאמר:
"אין להקל ראש בעבירה זו, אורך רכב המותר נקבע בחוק, ולא בכדי נקבע בחוק אותו אורל שנקבע. מעל האורך המותר יש השפעה על הרכב כולו והנהיגה בו, עצירה בו, סיבובים בו, כך שהוא עשוי לגרום סכנה בטיחותית למשתמשים אחרים בדרך".
בית המשפט העליון קבע אמנם כי יש לבצע אכיפה כלפי בעלי הרכב ואולם לא רק כלפיהם, לפיכך אין כל פסול באכיפת העבירה גם כלפי הנוהגים ברכב. ראה דברי המותב ברע"פ 8344/11 פיסל יוסף ואח' נ' מדינת ישראל, מיום 20.5.13: