תת"ע
בית משפט השלום פתח תקווה
|
1406-11-15
25/06/2016
|
בפני השופטת:
רות וקסמן
|
| - נגד - |
המבקש:
דעס עבד אלחמיד
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני בקשה לביטול גזר דין אשר ניתן ביום 20.4.16 בהעדר התייצבות המבקש, ובו הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לתמרור 303, בכך שלא נתן זכות קדימה לתנועה החוצה את דרכו במעגל התנועה, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, ונגזרו עליו קנס בגובה 600 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 10 ימים ופסילת רישיון נהיגה לתקופה של 14 ימים וזאת על תנאי למשך שנה.
טענות הצדדים
לטענת המבקש, הוא לא התייצב לדיון משום שלא קיבל זימון לדיון.
לבקשה צורף תצהיר המבקש.
המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שהמבקש זומן כדין ולא התייצב לדיון, ולכן אין לו להלין אלא על עצמו.
דיון והכרעה
סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), קובע את אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין. הסעיף קובע שני טעמים, שאינם מצטברים, המצדיקים ביטולו של פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם למשפטו או לחילופין גרימת עיוות דין לנאשם כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.
ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל נקבע כי: "בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים. על המבקש מוטל אפוא הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש".
א. בחינת סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש
לטענת המבקש כאמור, הסיבה לאי התייצבותו נובעת מכך שלא קיבל הזמנה לדין. אולם, מעיון באישור המסירה (ת/1), עולה כי ההזמנה לדין נשלחה לכתובתו של המבקש בדואר רשום וחזרה בציון "לא נדרש", כך שבהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת "חזקת המסירה", ועל המבקש הנטל להפריכה. בענייננו, המבקש לא הוכיח כי לא קיבל את הדו"ח מסיבות שאינן תלויות בו, ולפיכך החזקה לא נסתרה.
מכל מקום, משלא הייתה התייצבות מטעמים הנעוצים במבקש, לא יכול הוא לטעון שלא ניתן לו יומו (ראה: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליה נ' מדינת ישראל).
ב. בחינת גרימת עיוות דין
בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם נקבע כי: "... בקשה לביטול פסק דין אין להגיש באופן סתמי וללא ביסוס הטענות המועלות בה. כפי שנקבע בעניין איטליא על המבקש להעלות בבקשתו לביטול פסק הדין את כל טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו, ככל הנדרש. בית המשפט המעיין בבקשת הביטול מוסמך לדחותה על סמך האמור בה בלבד; כך ייעשה בוודאי אם הטענות אינן מאומתות והבקשה אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין".
המבקש לא השמיע בבקשתו כל טענות ממשיות ביחס לעבירה בה הורשע ולא העלה טענת הגנה כלשהי.