תת"ע 1240-06-16 מדינת ישראל נ' זברו

הבקשה וטענות הצדדים

עם סיום פרשת התביעה העלה ב"כ הנאשם טענת "אין להשיב לאשמה" בהתאם לסעיף 158 לחסד"פ. טען כי מס' בלון הכיול שנרשם על גבי פלטי הכיול (ת/9 ו- ת/10) אינו תואם את מספרו בתעודת הבלון (ת/4) ובהתאם, לא ניתן לבסס הרשעה על סמך מכשיר נשיפה שכיולו לא הוכח כנדרש.

עוד טען כי לא קיימות כל ראיות נוספות שיש בהן כדי לבסס הרשעתו בעבירת שכרות או עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. בהקשר זה הפנה למבחן הביצוע (ת/1 ס' 7) אותו עבר הנאשם בהצלחה והדגיש כי לא ניתן להרשיע בעבירות אלו על סמך "ריח" אלכוהול ותוצאות בדיקת "נשיפון" בלבד.

ב"כ המאשימה מתנגד לבקשה וטען כי קיימות ראיות מספיקות על מנת לחייב את הנאשם להשיב לאשמה, טען כי אי ההתאמה ביחס למס' הבלון מקורה בטעות סופר וקיימות ראיות נוספות המלמדות על שכרותו לרבות ריח האלכוהול ותוצאות מכשיר ה"נשיפון" המלמדות על קיומו של אלכוהול בגופו של הנאשם.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:

די בשלב זה בקיומן של ראיות לכאורה להוכחות עובדות כתב האישום, זאת, גם אם מדובר בראיות דלות (ראה בהקשר זה ספרו של כב' המלומד יעקב קדמי "על סדר הדין בפלילים" - חלק שני עמ' 1445 – 1455).

אמנם קיימת אי התאמה בין פלטי הכיול ותעודת הבלון בכל הנוגע למספרו של הבלון ומדובר בכשל ראייתי, אך אין בו כדי להצדיק את זיכויו של הנאשם כבר בשלב זה. בהקשר זה יצוין כי ערך הבלון 349.37 זהה גם בפלטי הכיול וגם בתעודות הבלון, כך שקיימת התאמה חלקית.

לפחות לכאורה, בוצעה בדיקת נשיפה תקינה המלמדת על כמות של 295 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף. ראה טופס דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף (ת/6), דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (ת/1) ופלטי נשיפה (ת/7). כך גם קיימת אינדיקציה לכך שהנאשם שתה אלכוהול (מפיו נדף ריח של אלכוהול ובבדיקת הנשיפון נמצאה אינדיקציה לקיומו של אלכוהול בגופו).