השופטת ע' ארבל:
1. המערער, יליד 1990, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל) על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 בצרוף סעיף 335(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
בגין הרשעתו, לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן לנוער, בהיות המערער קטין, גזר לו בית המשפט המחוזי עונש של שנת מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, וכן שנת מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה של אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש. בית המשפט לא ראה לחייבו בתשלום פיצוי למתלונן מאחר שהמתלונן ומשפחתו תובעים בנזיקין את הנאשם ומשפחתו. הערעור שלפנינו הוא ערעור על חומרת העונש.
2. העובדות בהן הודה המערער, ובהן הורשע, הן כדלקמן: בליל 18.1.07 נערכה מסיבה של בני נוער בבית ברח' פינחס רוזן בתל-אביב. בשלב מסויים פרצה קטטה בה הוכו מספר נערים משכונת נווה שרת על ידי אלמונים שהיו במסיבה אך זהותם אינה ידועה. המסיבה הופסקה והנוכחים פונו מהבית. בעקבות הקטטה, התקשר פלוני אל המערער וסיפר לו אודות הקטטה. המערער שחרה לו שחבריו משכונת שרת הוכו, הגיע לחניון בקרבת הבית בו נערכה המסיבה, בלווית נערים נוספים, כשהם מצוידים באלות והוא מצוייד בסכין פרפר ובמטרה לפעול נגד האלמונים. באמצעות אלה היכו המערער וחבורתו בראשו של אייל, חברו של המתלונן. המתלונן פנה לתוקפים וביקש אותם לחדול מהתקיפה, ומיד הוכה על ידי אחד מבני החבורה באמצעות אלה בראשו. לאחר מכן נעץ המערער את סכין הפרפר בבטנו של המתלונן מעל לטבורו. המתלונן נמלט מהמקום, נתקף קשיי נשימה והתמוטט על אי התנועה בסמוך למקום האירוע. בתכוף לדקירה ברח המערער מהזירה והמתלונן הובהל לבית החולים, שם נמצא דימום וקרישים בכמות גדולה בחלל הבטן, עורק מדמם באומנטום הקטן, וחתך לכל עומק החלק המרכזי התחתון של אונת הכבד הימנית. עקב הפציעה נזקק המתלונן לניתוח בהרדמה מלאה.
3. עובר לגזירת הדין הונח בפני בית המשפט המחוזי תסקיר שירות המבחן. שירות המבחן עמד על כך שמשפחתו של המערער היא משפחה מתפקדת בעלת ערכים נורמטיביים ומצב סוציואקונומי טוב. המערער הינו הבכור בין שני אחים, עד כתה ה' היו השגיו טובים והומלץ על שילובו בתכניות למחוננים. בחטיבה תפקודו הלימודי החל להתדרדר, החלה גם נסיגה תפקודית וחוסר שתוף פעולה. הוא נשר מבית הספר, השתלב בעבודה והחל להתנתק מהוריו ומשפחתו, חבר לנערי שוליים ואף העמיד עצמו בראשם. שירות המבחן התרשם מרצונו של המערער לתפוס עמדה של פוסק במצבי קונפליקט בהם מעורבים חבריו להם הוא חש חובת נאמנות. כאשר מתעוררים אירועים חיצוניים הוא נתקף דחפים תוקפניים אשר ללא התערבות טיפולית מתקנת הוא עלול לבסס דפוסים חוזרים של התנהגות חריגה שתרבה תסכולו ותזיק לסביבתו. לאחר התלבטות הגיע שירות המבחן למסקנה, כי עונש מאסר, יקטע את תהליך הטיפול והשיקום ויעמיק הבעייתיות ולכן המליץ על עונש של מאסר על תנאי וצו מבחן עם השתתפות בקבוצות למניעת התנהגות אלימה. עוד המליץ על טיפול פסיכולוגי פרטי והימצאות במסגרת תעסוקתית או לימודית, שיחות עם ההורים ופיצוי לנפגע.
4. בית המשפט קבע שהמעשה חמור ביותר כאשר גם בזירת האירוע לא חמל המערער על המתלונן ולאחר שהותקף באלה על ידי אדם אחר נעץ בו סכין ללא כל התגרות מצד המתלונן, וגרם למתלונן חבלה חמורה שסיכנה את חייו. המערער ביצע את העבירה בהיותו בן שש עשרה ושבעה חודשים ובמועד גזר הדין היה בן שבע עשרה ושלושה חודשים. בית המשפט התייחס לעובדת היותו קטין ולפיכך נתן מקום מרכזי לשיקול השיקומי בציינו כי אילו דובר במעשה שבוצע על ידי אדם בגיר לא היה כל ספק שהיה נשלח לשנות מאסר ממושכות. עוד נתן בית המשפט משקל לאירוע שאירע בהיות המערער במעצר בית עת נכווה בצורה קשה בגופו, עבר טיפולים מכאיבים ונזקק לחליפת לחץ. המערער ציין בפני בית המשפט את אירוע הכוויה והטפולים שעבר כעונש שבא עליו בידי שמיים בגין העבירה שעבר. בית המשפט מצא שלא הייתה כל התייחסות בהמלצת שירות המבחן לעניינו של המתלונן שנפגע בצורה קשה על ידי המערער. לנוכח המכלול האמור ובהתחשב גם בריבוי המקרים בהם נפגעים בני נוער כתוצאה משימוש בנשק קר, סבר בית המשפט כי יש מקום לענישה של מאסר בפועל, בציינו, כי אלמנט ההרתעה חייב לגבור, ולתרום למניעת מעשים דומים בעתיד. לסיכום ציין בית המשפט כי המערער ראוי לעונש מאסר כבד וממושך, אך בהתחשבות בהמלצת שירות המבחן, בגילו הצעיר ובעונש שבא לו מידי שמים בכך שנכווה בצורה קשה יש למתן את עונש המאסר בפועל ככל שניתן. בית המשפט ציין כי אין בכך לפגוע באלמנט ההרתעה וגזר את עונשו כאמור.
5. בערעור מבקש בא כוחו של המערער להקל בעונשו, בהתחשב בגילו הצעיר והמלצת שרות המבחן. הוא מציין כי מיד עם מתן גזר הדין, ביקש המערער להישלח למאסר, ולאחר 21 ימים בכלא ותקופת טיפול הבין שהוא מנותק מהחברה העבריינית ומדפוסי התנהגות עבריינית. לפיכך, במקביל להגשת הערעור לבית משפט זה הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע עונשו, בקשה שהתקבלה. מאז ששוחרר הוא שהה במעצר בית תקופה ארוכה, בחלק מהזמן היה עם איזוק אלקטרוני. הדיונים בבית משפט זה נדחו בהסכמה, כדי לקדם את הטיפול בו. לטענת הסניגור, שליחת המערער למאסר בפועל, כפי שגזר בית המשפט המחוזי, משמעותה שהדרך הטיפולית והשיקומית שעבר המערער לאחר שהמדינה הסכימה לעכב את ביצוע העונש תרד למעשה לטמיון, וההליך השיקומי ירוקן מתוכן והכול בניגוד להמלצת שרות מבחן. הוא טען כי הושקעה עבודה רבה של שירות המבחן, בהליך השיקום התקיימו מספר מפגשים רב, ומהתסקירים האחרונים עולה התפתחות חיובית. הגם שמדובר בעבירה חמורה קיימת הצדקה לחריג ומתן יתרון לפן השיקומי שכן מדובר בנער בן שש עשרה וחצי בעת ביצוע העבירה שעבר דרך לא קלה. לדבריו, קיים חשש אמיתי מהתדרדרות נוספת של המערער אם לא ישלים תהליך הטפול ויוכנס לכלא. המערער עשה צעד גדול וחשוב, ולפיכך ביקש בא כוח המערער לתת להמלצות השירות את המשקל המרבי.
בדיון בפנינו הדגישה נציגת שירות המבחן הגב' יעל בוקאי את המעבר הקיצוני שהמערער עשה מתחילת דרכו העברינית עד הלם. חל שינוי עמוק במצבו בעקבות תהליך חיובי ביותר אותו עבר. המערער מבין היום שעבר משברים וכי היה מצוי במקומות אחרים ורחוקים בעוד שהיום הוא נמצא במקום חדש אחרי טיפול ושליחתו למאסר עשויה לקטוע את התהליך כולו. לדברים אלה הוסיפה באותה רוח גם הגב' מרדר משירות מבחן לנוער.
מנגד, המדינה סבורה כי הגם שמדובר בבחור צעיר, שביצע את העבירה בהיותו קטין, בכל זאת יש הצדקה לעונש מאסר בפועל. המעשה חמור ביותר, המתלונן הוכה באלה על ידי חברו של המערער ובאותו זמן נעץ בו המערער הסכין בבטנו. המעשה בוצע שעה שהמערער היה חלק מחברה עברינית ממנה למעשה לא התנתק ומשמש לה מנהיג גם היום. לא נשמעה מפיו של המערער הבעת חרטה. משהפכה אלימות באמצעות סכין למכת מדינה אי אפשר להתעלם, בנוסף לשיקום, גם משיקולים אחרים ובהם השיקול של הרתעת הרבים.
6. שקלנו את נימוקי הערעור על היבטיהם השונים וזו עמדתנו:
במדיניות הענישה הנוהגת והראויה ניתן ככלל משקל לעובדת קטינותם של נאשמים הן בדרגת החומרה בה יש להשקיף על מעשיו של נאשם קטין שיתכן שחוסר בשלותו מנע ממנו להבין לעומקם של דברים את משמעות המעשה הפלילי ותוצאותיו, והן בהיבט המחויבות של החברה למצוא דרך לשקם את העבריינים הקטינים ולהעלותם על מסלול חיים תקין. חובתה של החברה לעשות לשיקום העבריין הצעיר והצורך למצות את דרך השיקום הם שיקולים כבדי משקל בגזירת דינו של קטין בעבירה קלה כחמורה (ר' ע"פ 10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.07), השופטת פרוקצ'יה; ר' גם ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 691 (2000)). עם זאת, ככל שבית המשפט מכיר בחשיבות האפשרות להביא לשיקומו של עבריין קטין, הרי שהשיקול השיקומי אינו אלא שיקול אחד מני שקולים רבים, הוא אינו שיקול יחיד, ולא בהכרח מכריע. ישנם מקרים, ומקרה זה הוא אחד מהם, שחומרתם מצדיקה ליתן משקל יתר לשיקולי ענישה אחרים כהרתעה וגמול על פני השיקול השיקומי.
7. המעשים שהצמיחו את האישום ואת העונש שהוטל על המערער הינם חמורים ותוצאתם קשה. על רקע מסיבת חברים וחילופי דברים הוזעק המערער למקום. יחד עמו מתארגנת בדרך לא ידועה חבורה של צעירים המצטיידת באלות, והמערער נוטל עמו סכין פרפר. בהגיעם למקום אחד מבני החבורה חובט במתלונן באלה בראשו וכשהוא מוכה וחסר אונים נועץ המערער סכין בבטנו. המתלונן מתמוטט נופל, נוצר דימום קשה בבטנו, פגיעה קשה בכליה, והוא נזקק לניתוח בהרדמה וכאמור נזקיו כבדים. לא קבלנו עדכון ואיננו יודעים על מצבו של הקרבן היום. עם זאת ברור שנפגע באופן קשה ובדרך נס ניצל ממוות. המסר העונשי הצריך להשתקף מסוג כזה של מעשי עבירה צריך להיות ברור ונוקב. מערכת אכיפת החוק והצדק לא תוכל להשלים עם מעשי פשע של צעירים בחבורה כאשר סכינים או כלי משחית אחרים בידיהם, המתבצעים כלפי קרבנות חלשים כשאין בידיהם להתגונן וזאת על רקע ויכוח קטטה או סכסוך חסר משמעות. חומרה יתרה נודעת במקרה שלנו כאשר למעשה לא היתה כל התגרות ישירה של המתלונן במערער ובחבורתו אשר הובילה לתקיפתו של המתלונן, כך שלמעשה בוצעו מעשיו של המערער בקור רוח.
בתי המשפט מצווים להוקיע בענישה ראויה מעשי צעירים הנותנים דרור ליצריהם ועושים שימוש בנשק קר, ללא סיבה, תוך פגיעה בקרבן וגרימת סיכון שיכול להסתיים אף במוות. בית משפט זה שב והדגיש את הצורך לקבוע בנסיבות כאלה אמת מידה עונשית שיהא בה ליתן ביטוי לחומרת המעשה בהיבט הגמול ובהיבט ההרתעה. כך הוא ביחס להרתעת העבריין עצמו וכך הוא באשר לצורך בהרתעת הציבור כולו ועבריינים בכוח. הוקעת מעשים מסוג זה יכולה להיעשות בדרך אחת ואין בלתה - מיצוי הדין עם מבצעיהם. הדברים נכונים גם כאשר מדובר במי שהיה קטין בעת ביצוע המעשים אולם היום הוא כבר בגיר. המערער, גם אם מבין היום את המקום בו היה בעת האירוע ואת הסביבה העבריינית בה בוצעו מעשיו, לא הביע חרטה ולא התנתק מחבריו. את המלצת שירות המבחן, שקשה היה שלא להתרשם ממנה, ושאכן נתנו לה משקל, יש לקרוא על רקע האינטרסים הרלבנטיים הנוספים כמו אינטרס הגמול, ההרתעה והאינטרס הציבורי הכולל שלהם משקל ניכר בעיננו.
8. במלאכת גזירת העונש עורך בית המשפט איזון ושקלול בין אינטרסים שונים שצריכים למצוא ביטויים בעונש שיושת על הנאשם שהורשע, מהם אינטרסים כלליים, ומהם אינטרסים ושיקולים שסובבים סביב דמותו ונתוניו של הנאשם המסוים העומד לדין. כך, בגזירת העונש נותן בית המשפט ביטוי למטרות השונות של הענישה. המטרות חלקן תועלתיות של הרתעת היחיד והרבים, מניעה, שיקום וחינוך, ואילו חלקן האחר מטרתן הגשמת שיקולי הצדק "ללא שאיפות תכליתיות מעשיות" (ר' ע"פ 3031/98 מדינת ישראל נ' שבתאי, פ"ד נה(3) 577, 585 (1998); וכן ר' ע"פ 796/07 ג'לולי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.7.07)).
בגדרם של שיקולים אלה על בית המשפט ליתן ביטוי גם להוקעה החברתית של התנהגות מסוימת ולתפקידו של בית המשפט כמתווה נורמות התנהגות ראויות. המשקל שינתן לכל שיקול משיקולי הענישה אינו קבוע ואחיד אלא הוא משתנה ומושפע מנתונים שונים כנסיבותיו של הנאשם ונסיבות העבירה (ע"פ 4272/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (6) 175, 186 (2005)). אכן רכיב נוסף כבד משקל ורב חשיבות בגזרת העונש ענינו בנסיבותיו האישיות של העבריין ובנסיבות ביצועה של העבירה. זהו הפן האינדיבידואלי של הענישה. העונש נגזר ומותאם על ידי בית המשפט למידותיו של העבריין המסוים שבפניו ולנסיבותיו האישיות, בהתחשב במכלול שיקולי הענישה ובנסיבות העניין (ע"פ 4290/01 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 18.10.01)).
9. המתח המתקיים פעמים רבות בין מטרות הענישה והאינטרסים הכלליים שמבקשת הענישה להשיג, לשיקולי הענישה האינדיבידואלית ולנסיבותיו האישיות של הנאשם המורשע משקף התלבטות המתעוררת גם בתיק זה. מתעוררת השאלה מהי נקודת האיזון הראויה שתאפשר את השגת מטרות הענישה והנחלת נורמות התנהגות ראויות, ובה בעת תיתן את המשקל הראוי לנסיבות האישיות של המערער, לפציעתו ותהליך שיקומו.
10. בית המשפט המחוזי, איזן כראוי בין השיקולים השונים על בסיס הנתונים שהיו בפניו. מן העבר האחד המערער שבמהלך דרכו הצעירה סטה מהדרך והתחבר לחברה עבריינית, התרחק ממסגרות חינוכיות וממשפחתו ומבקש לשוב ולעלות על הדרך הנכונה. מן העבר האחר ההכרה שהמעשה כפי שביצע יחד עם חבריו חייב לזכות במענה שיפוטי שישגר מסר של חוסר נכונות להשלים, למחול או להבליג על תופעות כאלה. הענישה במקרים כאלה ראוי לה שתשקף הגנה על מתלוננים, הגנה מפני שימוש בסכין או בכלי משחית אחר, והקניית ביטחון אישי מול אלימות חסרת רסן שמקורה בתפיסה שכל מעשה זעיר ככל שיהיה מחייב או מצדיק תגובה תוך שימוש בסכין - מה שמכונה תת תרבות הסכין.
בית המשפט המחוזי ערך את האיזון, פירט את כל השיקולים שעמדו לנגד עיניו והגיע לתוצאה הראויה אליה הגיע. אל מול חומרת המעשה והפגיעה הקשה בקורבן מצא בית המשפט שיקולים משמעותיים להקלה בעונש, גילו הצעיר של המערער, תסקיר שירות המבחן ובמיוחד הפציעה הקשה של המערער, הכוויות והסבל שסבל. גם אנו סבורים שחומרת המעשה זועקת והעונש ההולם הוא עונש מאסר בפועל. בית המשפט גזר עונש נמוך בהתחשבו בשיקולי ענישה אינדיבידואליים. משמצאנו שבית המשפט איזן את מכלול השקולים סברנו שיש מקום להשאיר את עונש המאסר בפועל כפי שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי על כנו. הגם שאנו רואים חשיבות לתהליך השיקום שעבר המערער ומעריכים את המאמצים שנעשו על ידי שירות המבחן איננו סבורים כי תהליך השיקום ייעצר כאשר המערער ירצה תקופת מאסר. בתקופה זו יפנים את חומרת מעשיו ויגביר את תובנתו שהוא משלם חובו לחברה בה פגע, ויהא בכך להרתיעו כמו גם את חבריו בסביבתו הקרובה ועבריינים פוטנציאלים אחרים. אם בכל זאת החלטתנו להתערב במידת מה באורך תקופת המאסר שהושת הרי זה מתוך רצון לתת משקל לחוות הדעת המאוחרות של שירות המבחן המשקפות את התקדמותו של המערער בתהליך השיקומי והדרך המשמעותית והחשובה אותה עבר.
11. על בסיס כל האמור הוחלט לקבל את הערעור בחלקו ולקצר את תקופת המאסר בפועל ל-9 חודשים, בניכוי ימי מעצרו. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.