פסק דין
רכבו של התובע נפגע בתאונת דרכים כאשר הרכב עמד בחניון ורכב הנהוג בידי הנתבע 2 נסע אחורנית ופגע בו. הנתבעת 1 הינה המבטחת של רכב הנתבע 2.
לאחר התאונה הוכנס רכבו של התובע, מסוג מרצדס, למוסך המתמחה בתיקון רכבים מסוג מרצדס ובוצע תיקון. התיקון כלל תיקון הפגיעות ברכב וכן החלפת כל מערכת חגורות הבטיחות ברכב.
התובע שילם עבור התיקון והיה משוכנע שהוא יקבל מהנתבעת 1 את הפיצוי שכן אין מחלוקת שהנתבע 2 שהוא מבוטח של הנתבעת 1 אשם בתאונה. אולם הנתבעת 1 סירבה לשלם משום שלטענתה בסוג הפגיעה שהיתה לרכב, כאשר חגורות הבטיחות לא הופעלו, לא היה מקום להחליף את החגורות ואין מדובר בנזק שהוא תוצאה של התאונה. הנתבעת לא חולקת על כך שהתובע שילם את עלות התיקון, כולל החלפת חגורות הבטיחות, למוסך, ואולם היא חולקת על הקשר שבין התאונה לבין הצורך להחליף את חגורות הבטיחות.
כיון שאין מחלוקת בשאלת האחריות, עדותו של התובע לא רלבנטית להכרעה.
בנוגע לחגורות הבטיחות העידו יועץ השירות של המוסך והשמאי של התובע, מטעם התובע. השמאי של הנתבעים העיד מטעמם.
עובד המוסך הסביר מהי הדרך לקביעת הליקויים הדורשים תיקון. לדבריו, הרכב עובר בדיקת מחשב המאתרת את התקלות ובהתאם לתקלות שאותרו מאשר השמאי את תיקון הנזקים. גם בנדון דנן הראתה בדיקת המחשב על פגיעה בחגורות הבטיחות ושהצריכה את החלפת כל החגורות והמחשב. מדובר בהתראה שבגינה מנורת ה- SRS נדלקת. התראה כזו לא בהכרח שוללת את אפשרות השימוש בחגורות ואולם היא מראה על תקלה שיש לתקן במערכת חגורות הבטיחות.
גם השמאי מטעם התובע העיד כי היה צורך להחליף את חגורות הבטיחות, בהתאם לחיווי שניתן על ידי בדיקת המחשב. לדבריו, גם מכה כמו זו שקיבל רכבו של התובע, יכולה לגרום לצורך בהחלפת חגורות הבטיחות אף אם הם לא הופעלו בזמן התאונה ואין מחלוקת שהם לא הופעלו. לדבריו, הוא נתקל במקרים רבים בהם נוצר צורך להחליף חגורות בטיחות אף שהם לא הופעלו.
מטעם הנתבעת העיד השמאי שנתן חו"ד בה קבע כי במכה כמו זו שקיבל רכב התובע לא יכול להיגרם נזק שמצריך החלפת כל מערכת חגורות הבטיחות. עדות זו לא ניתנה כתוצאה מבדיקת הרכב אלא מניסיונו רב השנים של השמאי. השמאי העיד כי אינו מומחה לרכב מסוג מרצדס, לא התייעץ עם היצרן ולא עבר השתלמויות מיוחדות לרכב מסוג מרצדס. לדבריו, אם המחשב הראה על תקלה במערכת חגורות הבטיחות יש לקבוע שתקלה זו לא נבעה מהתאונה.
כאמור, הצדדים אינם חלוקים על כך שהתובע שילם למוסך את מלוא עלות התיקון הנתבעת. כולל עבור החלפת חגורות הבטיחות. השאלה היא רק אם התקלה שהיתה במערכת חגורות הבטיחות, ככל שהיתה, מקורה בתאונה.
בענין זה נראה לי כי בנסיבות תיק זה יש להעדיף את גרסת התובע והעדים מטעמו על פני גירסת השמאי מטעם הנתבעת.
ראשית, הן המוסך והן השמאי מטעם התובע בדקו את הרכב הספציפי, ראו את דוח המחשב לגביו וקבעו את הצורך בהחלפה רק לאחר שקיבלו את הדיאגנוסטיקה של המחשב. מנגד, השמאי מטעם הנתבעת לא בדק את הרכב ולא ראה את תוצאות בדיקת המחשב. מהעדויות ברור שלפני התאונה לא היתה תקלה במערכת החגורות לכן סביר יותר להניח שהתקלה היא תוצאה של התאונה.
שנית, המוסך הינו מוסך המתמחה בתיקון רכבים מסוג מרצדס בעוד שהשמאי מטעם הנתבעת אינו בעל מומחיות מיוחדת לרכב זה ואף לא עבר השתלמויות מיוחדות לרכב זה. הוא אף לא התייעץ עם היצרן בדבר האפשרות שיווצר צורך להחליף חגורות בטיחות גם אם הם לא הופעלו .
שלישית, כאמור, הצדדים אינם חלוקים על כך שהתובע שרכבו ניזוק שילם למוסך עבור התיקון כולל עבור חגורות הבטיחות. אין מחלוקת שהוא עשה כן לאחר שהן המוסך והן השמאי קבעו שיש צורך בהחלפת מערכת החגורות ושהצורך נובע מהתאונה. לפיכך אף אם היתה טעות ולא היה צורך להחליף את החגורות, העובדה שהם הוחלפו בהתאם להוראות שקיבל ובקשר לתאונה מזכה אותו בקבלת פיצוי בגין כך. אין טענה שהתובע יצר קנוניה עם מאן דהוא על מנת להוציא כספים מהנתבעים או מי מהם. התובע פעל בתום לב ושילם בהתאם למה שנאמר לו שקשור לתאונה ולפיכך הוא זכאי לקבל פיצוי על התשלום שביצע.
לענין הנזקים לפי חו"ד השמאי נגרם נזק ישיר של 16,116 ₪. אין מקום לזכות את התובע על המע"מ ששילם שכן התובע זכאי לקזז את המע"מ כנהג מונית, התובע שילם שכ"ט שמאי 1,200 ₪ (גם כאן אין מקום לפצות בגין המע"מ). התובע לא המציא ראיות לגבי הפסדיו בגין כל יום של השבתת המונית ולפיכך אין מקום לפצותו בגין ראש נזק זה. כמו"כ תביעת התובע לתשלום סך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש כאשר מדובר בתאונה לא קשה, נעדרת אחיזה במציאות אף שיש מקום לקבוע פיצוי בסכום נמוך שכן נפתח נגד התובע תיק הוצל"פ כתוצאה מכך שהוא לא קיבל את הפיצוי, אף לא את הפיצוי המוסכם, ולא יכול היה לשלם למוסך את השיק שנתן עבור התיקון. אני קובע איפוא פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
על הנתבעים לשלם איפוא לתובע את הסך של 18,316 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה וכן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הוצאות האגרה והשכר לעדים.
על אף קבלת התביעה בחלקה ועל אף שהנתבעים לא שילמו אף לא את הנזק שאינו שנוי במחלוקת, החלטתי שלא לחייבם בשכ"ט עו"ד וזאת בשל כך שהתביעה הוגשה על סך של כ- 48,000 ₪ ללא כל ביסוס תוך הפרחת סכומים שאין להם מקור כלשהו. אין מקום לאפשר זאת. למעשה חלק גדול מהתביעה נדחתה שכן הנתבעים חוייבו רק בסך של כ- 18,000 ₪.
המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום, ה' חשון תשע"ב, 02 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.