תרמופארטס בע"מ נ' טרנס אטלס בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה

1. מונחת לפניי תביעה אשר הגישה תרמופארטס בע"מ, חברה העוסקת בין השאר במכירת חלקי חילוף לרכב (להלן: "התובעת") כנגד טרנס אטלס בע"מ, חברה המספקת שירותי שילוח בינלאומיים ועמילות מכס (להלן: "הנתבעת") וכן נגד מר יואל גלעד, מנהל ובעל השליטה בנתבעת (להלן: "הנתבע"; יקראו יחד להלן: "הנתבעים"). חברת תלתן, חברה זרה אשר במועדים הרלוונטים לתביעה הייתה רשומה בגרמניה, עסקה אז במכירת מוצרי צריכה שונים באמצעות פלטפורמות אינטרנטיות (להלן: "תלתן"). הנתבע ובנו היו מבעלי ומנהלי תלתן, כפי שיפורט בהמשך.

2. בין התובעת לנתבעת היו קשרים עסקיים שהסתכמו במתן שירותי שילוח בינלאומי ושירותי מחסנאות בחו"ל. במהלך שנת 2008 הורחבו הקשרים העסקיים והתובעת התקשרה עם הנתבעת (כך לטענת התובעת) או עם חברת תלתן באמצעות הנתבעת (כך לטענת הנתבעת) בעסקת קונסיגנציה אשר במסגרתה נשלחו לגרמניה לנתבעת/תלתן חלקי חילוף למערכות מיזוג אויר לרכבים לצורך מכירתם באירופה (להלן: "הסחורה"), כאשר מסירת הסחורה לא לוותה בהעברת בעלות וסוכם כי הבעלות תעבור מהתובעת אם הסחורה תימכר לצד שלישי.

3. לעניין התמורה בגין הסחורה שתימכר לצדדים שלישיים, טוענת התובעת שסוכם כי כל רווח שיוצר ממחיר המכירה של הסחורה לצד שלישי בניכוי עלות הסחורה (שתשתלם במלואה לתובעת) יחולק באופן שווה בין הנתבעת לתובעת. מנגד טוענים הנתבעים שסוכם כי הרווח, שיתחלק בחלקים שווים, יהיה המחיר שיתקבל ממכירת הסחורה בניכוי: עלות הובלת המטען לגרמניה על חשבון התובעת; עלות הובלת המטען למחסני תלתן בגרמניה; עלות הפרסום באינטרנט; עלות הובלת הסחורה למקבל; עלות המיסים עבור שחרור הסחורה בגרמניה (מע"מ בשיעור 19% + מכס); עלות ביטוח הסחורה במחסני תלתן.

4. מכל מקום, הסחורה נמסרה לנתבעת בישראל והאחרונה ייצאה אותה לגרמניה באמצעות "העמסתה" על קונטיינר ששילחה עבור חברה אחרת (ראו הודאת הנתבע בעמ' 23 שו' 17-20). ביום 18.3.2008 הפיקה התובעת חשבונית יצוא ע"ש תלתן ובה פורטה הסחורה שנמסרה בציון קוד פריט ומחיר. עלות הסחורה על פי החשבונית עומדת ע"ס 44,609 ₪ + מע"מ (להלן: "החשבונית"; נספח 1 לכתב התביעה).

5. לטענת התובעת, הנתבעת מכרה חלק מהסחורה לצדדים שלישיים אך לא שילמה לה את המגיע לה (ראו סעיף 10 לכתב התביעה וסעיף 11 לתצהירו של מנהל התובעת, מר יואל קיש, להלן: "קיש", תצהירו סומן ת/1). מנגד טוענים הנתבעים שהסחורה לא נמכרה, למעט מכירות בודדות שאף הן הסתיימו בהחזרת הסחורה בשל חוסר התאמה (סעיף 29 לתצהיר הנתבע, נ/1). בעניין זה מרחיבים הנתבעים וטוענים כי ככל הנראה בשל סימון שגוי של החלקים ע"י התובעת נוצרה אי התאמה בין מספרים קטלוגים שנתקבלו מהספקים מהם רכשה התובעת את החלקים לבין המספרים הקטלוגים או אופן הקטלוג של המוצרים ע"י יצרני הרכב. כתוצאה מכך, מוצרים שנשלחו ללקוחות שונים לא תאמו את שהוזמן על ידם והמוצרים הוחזרו ע"י הלקוחות. משכך, לטענת הנתבעים, הודיעה תלתן לתובעת שכדי שהמוניטין שלה לא יפגע לא תוכל עוד למכור את הסחורה באופן בו היא מקוטלגת (ראו סעיף 17 לכתב ההגנה וסעיף 28-30 לנ/1). הוסיפו הנתבעים וטענו הן בכתב הגנתם והן בנ/1 כי על מנת לטפל בבעיה שנוצרה סוכם שנציג התובעת, מר אילן בן שושן, שהיה בעל מניות ומנהל בתובעת בין השנים 12/2002 – 6/2010 (להלן: "בן שושן"), יסע לגרמניה למחסני תלתן כדי לסדר את הסחורה כראוי וללמד את תלתן כיצד לזהות את המוצרים אך בסופו של יום שושן לא נסע, הסחורה לא נמכרה ולא שולם כל סכום לתובעת (ראו סעיפים 31-34 לנ/1). זה המקום לציין שהנתבעים הגישו גם את תצהירו של בן שושן התומך בגרסה הנ"ל, אולם בסופו של יום ולמרות שניתנו מספר הזדמנויות, בן שושן לא התייצב לעדות מסיבות רפואיות ותצהירו נמשך מתיק בית המשפט.

6. כך חלף הזמן והסחורה נותרה בחזקתה של תלתן מעת הגעתה לגרמניה בחודש מרץ 2008, מבלי שמתבצעת התחשבנות כלשהי בין הצדדים. אין מחלוקת כי ביום 11.7.2010 נפגש הנתבע עם קיש, אשר החליף את בן שושן בניהול התובעת בשלב כלשהו בשנת 2010 (קיש בעמ' 7 שו' 23). אין מחלוקת כי במועד זה עמדו על הפרק מספר עניינים, רובם אינם קשורים לסחורה הנדונה. עם זאת, אין מחלוקת שהצדדים הגיעו לסיכום גם בנושא הסחורה, וכך נקבע בסעיף 4 להסכם: "הסחורה של תרמופארטס בגרמניה תשלח חזרה לתרמופארטס. עלויות ההובלה ישולמו 50/50 בין טרנס אטלס ותרמופארטס. עם הגעת הסחורה חזרה לארץ תבוצע ספירת מלאי והתחשבנות בגין סחורה חסרה בהתאם להסכם אך לא פחות ממחיר עלות כפי שמופיע בחשבון יצוא." (להלן: "סעיף 4 להסכם").

7. למרות ההסכם הנ"ל, אין מחלוקת שהסחורה טרם הושבה, במלואה או בחלקה לתובעת; כל צד תולה את האשם באי ביצוע ההסכם בצד האחר, ועל כך אפרט בהמשך. עם זאת ראוי לציין כי בתום דיון ההוכחות, שהתקיים ביום 8/7/13, הציע בית המשפט הסדר להשבת הסחורה לארץ (עמ' 31 שו' 4-24 ); הצעה זו ניתנה בין היתר לאחר שקיש נתן את הסכמתו לעניין השבת הסחורה ( " אני מוכן עכשיו, אני מתחייב, אני אשלם 50% מהעלויות של המיסים", קיש בעמ' 30 שו' 17). מאוחר יותר ניתנה הודעת ב"כ התובעת כי היא אינה מעוניינת בסחורה שכן לשיטתה מדובר ב"מלאי מת", ראו ההודעה מיום 15/7/13. עוד אציין כי לאחר שמיעת הראיות ולאחר ששני הצדדים כבר הגישו את סיכומיהם, הודיעו הנתבעים כי הם פעלו להשבת הסחורה לישראל, וזו צפויה להגיע לארץ בשלהי חודש פברואר 2014 (ראו החלטתי מיום 17/2/14); התובעת מצידה התרעמה על הגשת ההודעה בעיתוי בו הוגשה, חזרה על טענתה שמבחינתה מדובר במלאי מת; עוד הבהירה התובעת כי היא מתנגדת לשאת בהוצאות נוספות לרבות מיסים שלשיטתה על הנתבעים לשלם וטענה שהסעד הנתבע על ידה בתביעה זו אינו (ממילא) השבת הסחורה אלא סעד כספי. משכך, בקשה התובעת מבית המשפט להתעלם מהודעת הנתבעים. בהחלטתי מיום 18/2/14 קבעתי: "ההודעה והתגובה נרשמו, אתייחס אליהן בפסק הדין אם וככל שאמצא לנכון".

8. עוד אציין כי תביעה זו הוגשה ע"ס 337,913 ₪. בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 8.7.2013 הודיעה ב"כ התובעת על טעות בסכום החשבונית שעל בסיסה הוגש כתב התביעה ( נטען כי סכום החשבונית חושב לפי מטבע היורו במקום השקל). לאור כך ובהסכמת הצדדים הוריתי על הפחתת סכום התביעה לסך 66,913 ₪ (עמ' 7 ש' 5 – 8). בתמצית טוענת התובעת בכתב תביעתה שהנתבעים הם אלו שהפרו את סעיף 4 להסכם ולפיכך יש לחייבם, ביחד ולחוד, בתשלום עלות הסחורה במלואה בצירוף 50% מהרווחים הצפויים. לחלופין טוענת התובעת כי זכאית היא למלוא מחיר העלות של הסחורה, כנקוב בחשבונית.

טענות התובעת, ביתר פירוט

9. התובעת טוענת כי עמדה בכל התחייבויותיה במסגרת סעיף 4 להסכם ואילו הנתבעים הם אלו שהפרו את ההסכם שכן הסחורה לא הושבה לתובעת עד עצם היום הזה ולא הוסדר תשלום החוב בגין הרווחים שנוצרו ממכירת חלק מהסחורה. לשיטת התובעת הנתבע אחראי אישית לתשלום הסכום הנתבע מאחר והוא פעל ופועל באמצעות הנתבעת בתרמית תוך ניצול מסך ההתאגדות על מנת לשלשל לכיסו כספים לא לו ובמטרה להונות את התובעת. לחילופין אחריותו נובעת מאחר שהוא הציג מצגי שווא ופעל בחוסר זהירות ורשלנות בכל הנוגע לסחורה שנמסרה לידיו בקונסיגנציה באופן שכיום אין אפשרות מעשית להשיבה לתובעת.

10. מוסיפה התובעת וטוענת שמלשון סעיף 4 להסכם עולה שהסחורה הייתה אמורה להיות מושבת לתובעת בתחומי מדינת ישראל, שאחרת במידה ועל התובעת היה לקבל את החזקה על הסחורה בגרמניה ספירת המלאי וההתחשבנות הסופית הייתה צריכה להתבצע בגרמניה עם העברת החזקה בסחורה לתובעת ולא כך היא. התובעת מבהירה כי ניאותה להשתתף במחצית עלות הובלת הסחורה בחזרה למדינת ישראל אך ורק במטרה להקטין את נזקיה אך לא התחייבה לשאת בתשלום המיסים אשר היו נדרשים, אם וככל שהיו נדרשים כאלו בעת השבת הסחורה לישראל, זאת ביתר שאת כאשר שילמה את המס עת יובאה הסחורה במקור לישראל.

11. עוד טוענת התובעת שכל טענת המיסים אשר הועלתה על ידי הנתבעים, הועלתה אך ורק על מנת לכסות על מחדלה לפעול להשבת הסחורה לישראל, מחדל שנבע ראשית מהעובדה שתלתן חדלה מלפעול (ראו הודאת הנתבעת בעמ' 25 שו' 31-32 ), ושנית מכיוון שהנתבעים לא ידעו הלכה למעשה היכן מצויה הסחורה. בנוסף ולחילופין, ואם וככל שיש אמת בטענת המיסים, אזי טוענת התובעת שהיה על הנתבעים, כמבצעי שילוח הסחורה הן בעת שיגורה לגרמניה והן בעת ההתחייבות להשיבה לישראל, לאתר את רשימון הייצוא. בסיכומיה הוסיפה התובעת וטענה שאין ממש בטענת הנתבעים לאי איתור רשימון היצוא. התובעת מדגישה שהנתבעת שימשה סוכן השילוח של הסחורה והיא זו שהפיקה את הרשימון, וזו חובתה על פי דין, כפי שאף הודה הנתבע בחקירתו (עמ' 21 שו' 24-30; עמ' 23 שו' 31). מכל מקום ניתן היה לאתר את הרשימון דרך המכס, כפי שהודה הנתבע (עמ' 22 שו' 5). התובעת טוענת כי ככל הנראה רשימון ייצוא בנוגע לסחורה לא נערך ובוודאי שלא נשלח העתק לתובעת, וזאת מאחר והתברר שהנתבעת העמיסה את המטען על מטען אחר (הנתבע בעמ' 23 שו' 17-20).

12. משכך טוענת התובעת שאם בכלל אזי התרשלות הנתבעים להפיק רשימון יצוא היא שמנעה את השבת הסחורה לישראל; כמו כן, טוענת התובעת שחוקי המכס החדשים נכנסו לתוקפם כשלושה חודשים לאחר החתימה על ההסכם, קרי בחודש 10/2010, ומכל מקום גם אם אכן הוטל מס חדש הרי הוא בטל בשישים מול שווי הסחורה הכולל והמס מוערך לכל היותר בכ-1,800 ₪. התובעת טוענת שהנתבעים יכולים היו לקזז סכום זה מסך הרווח שהיה אמור להיות משולם לתובעת וסכום זה לא אמור היה למנוע מבעדם מלפעול על פי סעיף 4 להסכם. לבסוף נטען בעניין זה שטענת הנתבע להעדר מסמכי הייבוא הינה הרחבת חזית אסורה, שכן טענה זו הועלתה רק בעת חקירת הנתבע ובכתב ההגנה ובנ/1 נטען לעניין רשימון הייצוא בלבד.

13. לטענת התובעת הסיבה האמתית לאי השבת הסחורה היא כישלון הנתבע בהרפתקאותיו העסקיות במכירת הסחורה וקריסת עסקיו בגרמניה אשר הובילה לסגירת תלתן. לשיטתה, עם הפסקת פעילות תלתן לא יכלה הנתבעת לשווק את הסחורה באירופה, הנתבעים איבדו בה עניין והותירו את הסחורה פזורה במחסנים שונים באופן שלא ניתן לאתרה. כיום מדובר ב"מלאי מת" שכן לסחורה חיי מדף קצרים. עוד התובעת הודפת את טענת הנתבעים להעדר היריבות, מפנה להודאותיו של הנתבע לפיהן היה מנהל גם בתלתן (עמ' 17 שו' 29; עמ' 18) ולמעורבותו האישית בפרשה. לאור כל האמור, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בעלות הסחורה בתוספת רווח, כמוסכם.

טענות הנתבעים, ביתר פירוט

14. לטענת הנתבעים, במסגרת המגעים שקדמו לביצוע העסקה טענה התובעת שהסחורה כללה מוצרים מסדרה ישנה או מוצרים שלא ניתן היה למכור אותם בישראל ולכן ניסתה לשווקם באירופה; סוכם שהתובעת תשלח את הסחורה למחסני תלתן בגרמניה על חשבונה; תלתן תשחרר את הסחורה מהמכס בגרמניה ותשלם את מיסי היבוא; תלתן תאחסן את הסחורה על חשבונה; תלתן תפרסם את המוצרים באתר שלה באמצעות פלטפורמות אינטרנטיות (EBAY) ותספק את המוצרים ללקוחות (סעף 19 לנ/1).

15. הסחורה נשלחה ע"י התובעת באמצעות הנתבעת, בכובעה כמשלחת בינלאומית בלבד, אל מחסני תלתן בגרמניה דרך אנטוורפן. העסקה בוצעה, כאמור בין התובעת לתלתן כאשר הנתבעת מהווה נציג בלבד מטעם תלתן ולפיכך טוענת הנתבעת להעדר יריבות. הנתבעים טוענים כי לא הפיקו רווח כלשהוא מהסחורה ולא היו אמורים להפיק כל רווח שכן העסקה נעשתה בין התובעת לתלתן. בסופו של יום גם תלתן לא הפיקה כל רווח מהעסקה, להפך, נגרמו הפסדים כבדים מהוצאות שחרור הסחורה והטיפול בה בגרמניה. תלתן שילמה את המיסים בגרמניה שאמורים היו להתקזז לפני חלוקת הרווחים לכשתהיה. מוסיפים הנתבעים וטוענים כי אין כל בסיס לחיוב אישי של הנתבע שכן כל ההתנהלות בין הצדדים נעשתה ע"י תלתן או נציגתה הנתבעת ולא ע"י הנתבע באופן אישי, מכל מקום טענת המרמה נטענה בעלמא ללא פירוט נדרש. לטענת הנתבע בתצהירו, בכל השיחות והמגעים שקיים עם התובעת ועם בן שושן בפרט הדגיש כי הגוף העוסק במכירת הסחורה הוא תלתן שכן הנתבעים אינם עוסקים בתחום זה. לאחר פניית שושן בהצעה לעסקה, פנה הנתבע לגורמים המנהלים את תלתן בגרמניה ובדק האם יש לתלתן יכולת ועניין בעסקה. לטענת הנתבע, המנהל המקומי של תלתן אישר את העסקה בכפוף לכך שהתובעת תספק לתלתן את הידע הדרוש לביצוע מכירת הסחורה בגרמניה. לגבי החשבונית טוענים הנתבעים שהסחורה לא נבדקה ולא נספרה על ידי הנתבעת או תלתן ואלה הסתמכו על האמור בה מתוך הנחה שמשקפת את תוכן המטען.

16. לגבי סעיף 4 להסכם טוענים הנתבעים כי התובעת היא שהפרה את ההסכמות ולא ביצעה את חלקה בהסכם. לשיטת הנתבעים, תלתן החלה לטפל בהכנת הסחורה למשלוח חזרה לישראל והנתבע שנסע לגרמניה לרגל עסקיו, הסכים לבדוק את אפשרות הכנת המטען למשלוח חזרה לישראל לרבות ספירתו ( סעיף 46 לנ/1). אלא שאז הודיעה התובעת כי למיטב ידיעתה עקב שינוי מדיניות המיסים בישראל תידרש היא לשלם מיסים לצורך הכנסת המטען לישראל (סעיף 49 לנ/1). לטענת הנתבעים הם הביעו את נכונותם לסייע לתובעת כך שלאחר שהאחרונה תמציא רשימון יצוא המטען משנת 2008 תוכל הנתבעת לפעול מול רשויות המכס בניסיון למנוע את החיוב במס. למרות נכונות זו הודיעה התובעת, לגרסת הנתבעים, שאין באפשרותה לאתר את הרשימון ואף הודיעה שתנסה לאתר לקוח בחו"ל לרכישת הסחורה (סעיף 52 לנ/1). ככל הנראה, לאחר שהתובעת לא הצליחה לאתר רוכש בחו"ל החלה להעלות את דרישותיה שתלתן תישא בעלויות המיסים; תלתן סירבה ועל כן הושאר המטען בגרמניה.