הכרעת דינם של שלושת הנאשמים בחטיפה ורצח של הנער מוחמד אבו חדיר

השופט י' צבן:

1. כתב האישום מייחס לשלושת הנאשמים עבירות של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין; חטיפה לשם רצח לפי סעיף 372 לחוק. לנאשמים 1, 2 מיוחסות גם עבירות של ניסיון לחטיפה לשם כליאה לפי סעיף 371 + סעיף 25 לחוק; תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 382(א) בנסיבות סעיף 380 לחוק; ניסיון הצתה לפי סעיף 448 רישא + סעיף 25 לחוק.

נאשם 1, יליד 2.7.1984, ניהל חנות משקפיים בשכונת גאולה בירושלים, מטופל בתרופות פסיכיאטריות מזה מספר שנים, סובל בין השאר מ-OCD. נאשם 2, יליד 4.8.1997, תלמיד ישיבה. נאשם 3, יליד 20.11.1997, סובל אף הוא מ-OCD, נוטל תרופות פסיכיאטריות. השלושה נהגו להיפגש מדי פעם בחנותו ובביתו של נאשם 1.

על רקע חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים נפתלי פרנקל, גלעד שאער ואייל יפרח ז"ל, אשר גופותיהם נמצאו בתאריך 30.6.2014, החליטו הנאשמים 1 ו-2 לצאת לפעולה כנגד ערבים, יצאו לפעולה ראשונה ולמחרת צרפו את נאשם 3 לפעולה נוספת.

2. על-פי כתב האישום בלילה שבין 30.6.2014 – 1.7.2014 אמר נאשם 1 לנאשם 2 כי עליהם לבצע פיגוע נקמה בערבים והם תכננו לתקוף ולחטוף ערבים. השניים נסעו סמוך לחצות הלילה ברכב הונדה בו נהג נאשם 1 לשכונת בית חנינא, תרו אחרי קורבן פוטנציאלי, בהוראת נאשם 1 התיישב נאשם 2 במושב האחורי ברכב. בשעה 01:00 לערך הבחינו הנאשמים בד' ד' הדוחפת עגלת ילדים ומאחוריה הולכים שני ילדים קטנים. נאשם 2 יצא מהרכב, הגיח מאחורי הילד מ' בן 7.5, לפתו בגרונו והחל לגרור אותו לרכב. הילדים פרצו בצעקות, אמם הסתערה על נאשם 2, התפתח עימות פיסי במהלכו משכה בשערותיו ואילו נאשם 2 הכה באגרופו בפניה של האם ואף בעט בה, כאשר נאשם 1 צועק לנאשם 2 להכניס את הילד לרכב. אנשים התקרבו למקום לכן נאשם 2 הירפה, נכנס להונדה והנאשמים 1 ו-2 נמלטו. מ' ואמו נזקקו לטיפול רפואי. נאשמים 1 ו-2 המשיכו ונסעו לחולון, אכלו במסעדה והחליטו לשוב ולבצע פעולת נקם בערבים – פגיעה בכלי רכב. הם חזרו לירושלים לשכונת צור באחר, נאשם 2 שפך בנזין על שני כלי רכב, לאחר מכן זרק סמרטוט בוער לעבר אחד הרכבים. כאשר הגיעו עוברי אורח השניים נמלטו.

3. בתאריך 1.7.2014 בערב שהו שלושת הנאשמים בחנותו של נאשם 1, שאמר לנאשם 2 כי עליהם לבצע פיגוע נקם נוסף, נאשם 2 הסכים. השניים סיפרו לנאשם 3 על הפעולות של ליל אמש, תארו האגרוף והבעיטות שנתן נאשם 2 לאמם של הקטינים וסיכמו לבצע פעולת נקם בערבים. בין השאר הועלתה אפשרות לחטוף ערבי ולרצחו. כדי להסוות זהותם היהודית וכלקח, ביקש נאשם 2 מנאשם 1 שייתן לו עדשות מגע במקום משקפיים ונאשם 1 סיפק לנאשמים 2 ו-3 עדשות מגע. כמו כן סיכמו כי נאשמים 2 ו-3 ילבשו בגדים אשר ישוו להם חזות חילונית או ערבית, קבעו סימנים מוסכמים ושימוש בשמות ערביים. נאשם 2 נסע לביתו ונאשמים 1 ו-3 המשיכו לשוחח על פעולת הנקם, הצטיידו באזיקונים, נסעו לביתו של נאשם 1 ביישוב אדם, שם הוציאו כיסא תינוק מהמכונית של נאשם 1 כדי לפנות מקום לחטוף, הביאו מפתח ברגים ובקבוקים ריקים לשם מילויים בבנזין. בסביבות השעה 23:20 נסעו נאשמים 1, 3 לתחנת דלק ומילאו הבקבוקים הריקים בדלק, לאחר מכן אספו את נאשם 2 שבשלב זה נשא על גופו סכין. נאשמים 2 ו-3 החליפו בגדים והסירו כיפות. בשלב זה החלו השלושה בנסיעה למצוא קורבן. במהלך הנסיעה נאשמים 2 ו-3 ירדו מדי פעם מהרכב כדי לאתר כזה, הם עברו באזור שער שכם, ואדי ג'וז, שם ראו ילדים בני 10, נאשם 3 אף שוחח עם אחד מהם וחזר לרכב. השלושה המשיכו בחיפוש אחר קורבן ואף נעצרו ליד קבוצת ילדים, שוחחו עמם, אך החליטו שאין בידם למצות את ניסיון החטיפה נגד ילדים אלה, ואחר כך התווכחו והביעו כעס על שלא ביצעו את החטיפה. בסביבות השעה 02:00 נסעו שלושת הנאשמים לבית חנינא לאתר קורבן מתאים, קנו משקאות אנרגיה וסיגריות, המשיכו לתור אחר קורבן. במהלך הנסיעה נאשם 1 פסל אפשרות לחטוף אדם מבוגר. בהמשך הבחינו הנאשמים בנער מחמד אבו חדיר, כשהוא לבדו, ואז נאשמים 2 ו-3 ירדו מהרכב במטרה לחוטפו, נאשם 1 המשיך בנסיעה במטרה להגיע אליהם. נאשם 1 ראה תוך כדי נסיעה קורבן פוטנציאלי אחר, אך זה נעלם, אולם בשעה 03:45 הבחינו השלושה שוב במחמד אבו חדיר. נאשמים 2, 3 ירדו מהרכב, שוחחו עמו כדי לוודא שהוא ערבי ומשזה החל לחשוד, הכה בו נאשם 3. מחמד החל לצעוק, הנאשמים 2, 3 משכו אותו בכוח לעבר הרכב כשנאשם 2 סוכר את פיו. נאשם 3 נכנס לרכב בו נהג נאשם 1, כשהוא מושך אחריו את מחמד הקורבן בכוח עם נאשם 2, הקורבן ניסה להתנגד, אך הנאשמים 2, 3 נאבקו בו, הקורבן החל לזעוק מרה ואף בעט בראשו של נאשם 2. הנאשמים התגברו על התנגדותו, נאשם 2 הצליח לסגור את דלת הרכב, נאשם 1 נעל את דלתות הרכב ופתח בנסיעה מהירה לכיוון יער ירושלים. הקורבן המשיך להילחם על חייו, נאשם 3 המשיך לאחוז בו ונאשם 2 עלה על הקורבן בגופו, שוב סכר את פיו. נאשם 1 צעק לעבר נאשם 2: "תגמור אותו". נאשם 2 חנק את הקורבן בהחזיקו בגרוגרתו. נאשם 2 המשיך לחנוק את הקורבן בגרונו, בכך שלחץ בכוח על צווארו עם מרפקו, כשידו השנייה דוחפת את המרפק. כאשר הנאשם 2 התעייף, נאשם 3 סייע לו בכך שלחץ על מרפקו של נאשם 2. סמוך לאחר פעולת החניקה חדל הקורבן מניסיונותיו לצעוק, הכרתו התערפלה עד שאבדה. סמוך ליער ירושלים אמר נאשם 1 לנאשם 3 כי אם אינו מסוגל לכך, אינו חייב להשתתף בפעולות לקטילת חייו של הקורבן ולשריפתו. בשעה 04:00 לערך הגיעו הנאשמים לתוך יער ירושלים, נאשם 3 יצא מהרכב ראשו של הקורבן נשמט מחוץ לכלי הרכב והוא השמיע קולות חרחור. נאשם 3 נכנס חזרה לרכב, הסב מבטו מגופו של הקורבן וממעשי הנאשמים. נאשם 2 שהיה מותש מהמאמץ אמר לנאשם 1 כי ידיו כואבות וכי הוא עצמו ונאשם 3 עושים את כל העבודה, והוא, נאשם 1, אינו עושה דבר ואז ביקש נאשם 1 להעביר לידיו את הלום, הניפו והכה בראשו של הקורבן שתי מכות כשהוא צועק: "זה בשביל משפחת פוגל וזה בשביל שלהבת פס". מהמכות נפצע הקורבן בראשו ושני כתמי דם פשטו על כובעו. נאשם 1 משך את גופו של הקורבן מחוץ לרכב, בעט בו שלוש פעמים בשביל שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו ואז אמר נאשם 1 לנאשם 2 כי עליהם לשרוף את הקורבן. נאשמים 1 ו-2 שפכו דלק מהבקבוקים על כל גופו של הקורבן, שהיה מחוסר הכרה, לאחר מכן הצית נאשם 1 את גופו של הקורבן באמצעות מצית. הקורבן נשרף למוות בעודו מחוסר הכרה. הנאשמים נסעו לגן סאקר, נאשם 3 יצא מהרכב עם גיטרה, התרחק, נאשמים 1 ו-2 שרפו את נעלי הקורבן ואת הלום. השלושה נסעו לחניון סמוך, ניקו את הרכב, לקחו חלק מבגדיהם ושרפו אותם. לאחר מכן נסעו הנאשמים לביתו של נאשם 1 בישוב אדם, שם ניגנו בגיטרות והלכו לישון.

תשובת נאשם 1

4. ב"כ נאשם 1 הודיע בישיבת 12.11.2014 כי אינו יכול לתת תשובה מפורטת לכתב האישום בגלל בעיה בשיתוף פעולה עם נאשם 1.

לאחר שהוגש תיק מוצגים על דעת ב"כ המאשימה והסנגורים של נאשמים 2 ו-3, הודיע ב"כ נאשם 1 כי הוא מתנגד למוצגים אלו בגלל קושי בשיתוף פעולה עם נאשם 1 והיותו במצב של הדחקה. בישיבת 19.1.2015, במהלך עדותו של עד מטעם השב"כ , הודיע הסנגור כי נעשתה עבודה מאומצת עם נאשם 1, שנשאה פירות ובשמו הודיע כדלקמן: "לצמצם לגמרי את הצורך להביא ראיות לגבינו, שאומנם הנאשם 1 לא יכול היום באמת לזכור כל הפרטים אך מקבל אחריות על המעשה באופן כללי, קשה לו מאוד לחזור לזה, אך הוא מקבל שכל הדברים שנאמרו על ידו בחקירותיו, יש לנו מנדט להתנהל על-פי הדברים האלה ולא לחלוק עליהם. בזה צמצמתי את כל יריעת המחלוקת. מפנה לאמרות שלו כתשובה לכתב האישום, אמרות ושחזור. כל מה שקשור בדברים שהוא מסר כולל השחזור זה הכל" (פרוטוקול עמ' 24).

תשובת נאשם 2

5. נאשם 2 כפר בכך שניסה יחד עם נאשם 1 לחטוף אדם. כמו גם כפר בכך שהכין עצמו יחד עם הנאשמים האחרים בכדי להמית אדם או לחטוף אדם בכוונה להעמידו בסכנת רצח. ובאשר לפרטי העובדות בכתב האישום: נאשם 2 הודה כי נאשם 1 דיבר על כוונה לפגוע פיסית בערבים, אך כפר בכך שתכנן לחטוף ערבי מלכתחילה, הודה כי נסע עם נאשם 1 בלילה הראשון ותרו אחר קורבן, הבחינו בד' ד' וילדיה, אז ירד מהרכב, לפת את הילד, האם הסתערה עליו, לכן הרפה ממנו ודחף את האם, לא הכה בה באגרוף ולא בעט בה והודה כי ניסה לסכור את פיה לשנייה קצרה. כמו כן אישר כי במהלך האירוע, נאשם 1 צעק אליו להכניס את הילד לרכב, אך הוא נכנס לרכב ללא הילד והשניים עזבו את המקום. נאשם 2 הודה כי בהמשך ללילה הזה החליט לבצע פעולת נקם של פגיעה ברכבים וכי השניים נסעו לצור באחר והוא עצמו שפך בנזין על כלי רכב חונים ואז עזבו את המקום. נאשם 2 הודה באירוע ניסיון הצתת הרכבים.

באשר ללילה השני: נאשם 2 הודה כי נאשם 1 דיבר על פיגוע נקם בדרך של פגיעה ברכוש ותקיפה וכי שוחחו עם נאשם 3 על הלילה הקודם, נאשם 1 העלה רעיונות, אך נאשם 2 לא היה שותף לתכנון רצח. אישר את המרת המשקפיים בעדשות מגע, החליפו בגדים, הורידו כיפה והסכימו על שמות ערביים איש לרעהו. אישר כי באותו לילה תרו אחר קורבן פוטנציאלי במשך שעות ארוכות, במהלך הלילה קנו משקאות ולאחר מכן, תוך כדי נסיעה בסמוך למסגד, הבחינו בקורבן, שישב על גרם מדרגות. נאשם 1 אמר כי מדובר במטרה מתאימה והורה לנאשמים 2 ו-3 לצאת מהרכב, והם אכן דיברו עם הקורבן שחשד בהם, נאשם 3 היכה אותו והשניים משכוהו בכוח לתוך הרכב, כשנאשם 2 סוכר את פיו בידו. הקורבן התנגד ונאשמים 2 ו-3 נאבקו בו, התגברו עליו ונאשם 2 הצליח לסגור את הדלת. במהלך הנסיעה הניח ידו מתחת לסנטרו של הקורבן, תוך שהוא מרים את סנטרו כלפי מעלה כדי למנוע ממנו לפתוח את פיו, אך לא עלה עם גופו על הקורבן ולא לחץ בכוח על צווארו או אחז בגרוגרתו. נאשם 2 הודה כי נאשם 1 צעק: "תגמור אותו", כפר בכך שנאשם 3 סייע לו לחנוק את הקורבן. נאשם 2 מודה כי כתוצאה מהמאבק התערפלה הכרתו של הקורבן. עוד הודה כי בהגיעם ליער ירושלים נאשם 3 יצא מהרכב ואז ראשו של הקורבן וחלק מפלג גופו העליון נשמטו מחוץ לרכב והוא השמיע קולות חרחור. כמו כן הודה כי אמר לנאשם 1 "אנו עושים את כל העבודה" ובתגובה נאשם 1 הניף את הלום והכה בראשו של הקורבן כמתואר בכתב האישום ואז משך נאשם 1 את גופו של הקורבן מחוץ לרכב, נאשם 2 אף הוא יצא מתוך הרכב, נאשם 1 בעט בקורבן שלוש בעיטות ובשלב זה נאשם 1 ביקש להביא את בקבוק הדלק ואמר שיש לשפכו על הקורבן על-מנת לטשטש ראיות דנ"א. נאשם 2 הודה כי שפך דלק על רגליו של הקורבן ולאחריו נאשם 1 שפך אף הוא דלק על גופו של הקורבן, נאשם 1 הצית את הקורבן. נאשם 2 טוען כי לא ידע שנאשם 1 יצית את הקורבן. כמו כן כפר כי בשלב זה הקורבן היה מחוסר הכרה. נאשם 2 אישר את עיקר הפעולות שעשו השניים לאחר מכן.

תשובת נאשם 3