תפ"ח 17534-10-19 מדינת ישראל נ' פלוני (עציר)

רקע

1. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, ובהתאם לכך נקבע שביצע את העבירות כדלקמן:
   • חבלה חמורה בנסיבות של מעשה טרור, עבירה לפי סעיפים 333 וסעיף 335(א) בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ולפי סעיף 37(א) בחוק המאבק בטרור, תשע"ו-2016 (להלן: "חוק המאבק בטרור").
   • החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 בחוק העונשין וסעיף 37(א) בחוק המאבק בטרור.
   • כניסה לישראל בניגוד לחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.
2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 25.9.19 גמלה בליבו של הנאשם – קטין יליד שנת 2004 – בביתו שבנעלין, החלטה לדקור יהודי כדי "להגיע לגן עדן". לשם מימוש תכניתו, הנאשם נטל ממטבח ביתו סכין מטבח שלהבה באורך של 13 ס"מ, הטמינה במכנסיו ויצא מביתו. הנאשם נכנס שלא כדין לישראל לאחר שדילג מעל גדר, צעד במשך שלוש שעות וחלף על פני שתי תחנות אוטובוס שהיו ריקות מאדם ותוך שהוא תר אחר קורבן יהודי פוטנציאלי. בהגיעו לצומת מודיעין בשעה 15:40 הנאשם הבחין במתלוננת אשר המתינה להגעת אוטובוס באותה עת בתחנת האוטובוס. הנאשם התקרב לעבר המתלוננת, נעמד בסמוך מאחוריה, הניף בידו את הסכין ונעץ אותה בחוזקה בכתף ימין של המתלוננת אשר כתוצאה ממעשיו נפצעה והחלה לדמם, כשהסכין נעוצה בכתפה וזעקה לעזרה. מיד לאחר מכן, הנאשם נמלט מהמקום עד שנעצר על ידי כוחות צבא שדלקו אחריו. כתוצאה מהדקירה, נגרם למתלוננת חתך עמוק ושבר בצלע האחורית מימין והיא הובהלה לבית החולים כשהיא סובלת מדימום מאזור הצוואר.

הנאשם ביצע את המעשים ממניע לאומני, ובמטרה לעורר פחד או בהלה בציבור.

3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן, נקבע כי ביצע את העבירות המיוחסות לו והוא הופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן לנוער.

תסקירי שירות המבחן

4. תסקיר שירות המבחן – הושמט.

ראיות לעונש

5. חוות דעת פסיכו-דיאגנוסטית מיום 28.9.20 שנערכה על ידי ד"ר זיאד מסאלחה, פסיכולוג וקרימינולוג קליני (נ/1) – הושמט.

טיעוני הצדדים

6. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד איריס פיקר, הנאשם קטין יליד ספטמבר 04', ביצע את העבירות בהיותו בן 15. מדובר בעבירות בעלות חומרה מופלגת. הנאשם נכנס לישראל בהחלטה מושכלת, מתוכננת ומודעת בכוונה להיות שהיד והמשיך למימוש מטרתו לאורך כל האירוע, עד שאיתר אישה ופגע בה. אירועים על רקע לאומני מבוצעים לרוב על ידי קטינים וצעירים שמבקשים להיות שהידים ולהגיע לגן עדן. הערכים החברתיים שנפגעו בעבירה הם הזכות לשמירת שלמות הגוף לצד ערכים של שמירה על בטחון המדינה, שלוות הציבור ושגרת חייו. סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור מצדיק החמרה בענישה, וקובע כפל עונש. עוצמת הפגיעה של הטרור היא מעבר לפגיעה הישירה שהוא מסב לחיי אדם ולשלמות הגוף. הטרור יוצר אפקט פסיכולוגי של פחד ותחושות איום בקרב הציבור כולו ומערער את שגרת חייו של הציבור לאורך זמן. מידת הפגיעה בערך החברתי הוא ברמה בינונית עד גבוהה היות שמעשי הנאשם היו מתוכננים, ומהעולה מחוות הדעת, הרצון להיות שהיד קינן בו במשך שנתיים. למעשיו קדמה היערכות הנלמדת מהצטיידותו בסכין, שאותה הביא מביתו, והעובדה שחיפש קורבן במשך שלוש שעות עד שמצא את נפגעת העבירה. המניע לביצוע העבירה הוא משולב. בעיקרו, מניע אידיאולוגי לאומני, ונפגעת העבירה נבחרה רק בשל היותה יהודייה. כמו כן, עלה שהנאשם רצה למות ולממש את המוות שלו באמצעות פיגוע שיגרום לחיילים לירות בו ולהרגו. המעשה נעשה באכזריות, בנחישות ובאלימות – דקירה בכתף ודימום מהצוואר. המעשה בוצע בלב המרחב הציבורי, בשעת צהרים בתחנת אוטובוס. הנזק שצפוי היה להיגרם ממעשיו הוא נזק חמור הרבה יותר לנפגעת העבירה, שאך בנס לא נפגעה בעורק הראשי. יש לתת ביטוי לצורך בהרתעת הרבים שכן בפועלו כמפגע יחיד, עולה קושי לסכל מעשה כזה לעומת מעשה שמבצע ארגון. הנאשם קטין נעדר עבר פלילי, כאשר זהו פרופיל מוכר של מפגעים בודדים. הנאשם נטל אחריות לביצוע העבירה. תסקיר שירות המבחן מלמד שהנאשם תושב השטחים, בן למשפחה נורמטיבית, ללא בעיות חריגות. למד עד למעצרו בכיתה י'. לדבריו, טרם ביצוע העבירה, בעקבות כישלון בבחינה ויחסים מורכבים עם מורה הוא החל לחשוב על סיום חייו. לשם כך הוא החליט לפגוע בישראלים והאמין כי פגיעתו בהם תוביל לכך שירו בו וכך הוא ימות. לא היה בפיו הסבר מדוע פחד מאביו, על אף יחסיהם הטובים, עד כדי רצון להביא למותו. הנאשם חסר אמפתיה לנפגעת העבירה, לא ער למצוקה שלה, והצער שלו נובע מהמחירים האישיים והמשפחתיים שנגרמו בעקבות מעשיו. הנאשם שלל מניע לאומני, אך שירות המבחן התרשם שלא מן הנמנע שקיים מניע לאומני ובכך הוא הודה בבית המשפט. שירות המבחן נמנע מהמלצה על דרכי שיקום. בחוות הדעת הפסיכו-דיאגנוסטית, אף שתיאר כי ברקע לעבירה כישלונו בבחינה וחששו מאביו, עלה שהתוכנית למות כשהיד עלתה שנתיים קודם לכן. הוא חיפש דרך למות, ונמנע מאובדנות אשר הייתה מביישת את משפחתו והעדיף להיות שהיד שיגיע לגן עדן. המומחה התרשם מאדם בעל יכולת אינטלקטואלית ממוצעת-נמוכה, שמתחת לפסאדה חיצונית הוא חלש ופגיע. המאשימה מקבלת את ההערכה שקיים מניע משולב כאשר המניע הביטחוני הוא המרכזי. יש לבכר את שיקולי הגמול וההרתעה על פני שיקולי השיקום, חרף העובדה שמדובר בקטין. לפיכך, עתרה המאשימה להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו עונש של 5 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי לנפגעת העבירה.
7. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד עבד אבו עאמר, מדובר בקטין שהיה בן 15 בעת ביצוע העבירה, ללא עבר פלילי, נעדר השקפת עולם לאומנית, שגדל במשפחה נורמטיבית. האב הביע זעזוע מהמעשה וציין שיש לו קשרים עם ישראלים ויהודים. הנאשם מסר שלא פעל ממניע אידיאולוגי של שנאה. תסקיר שירות המבחן וחוות הדעת מתארים את הנאשם כנער שהיה במצב נפשי מורכב. רמתו מתחת לממוצע ולנורמה. עורך חוות הדעת הפסיכולוגית ציין יכולת אינטלקטואלית נמוכה, רמת שיפוט ירודה, אישיות חלשה והיותו פגיע. רמת הנאשם היא מתחת לגילו מבחינת חשיבה ואישיות. הנאשם לא תכנן במשך שנתיים להיות שהיד, אלא סבל במשך שנתיים ממצב דכאוני חריף ומחשבות על מוות. מדובר בנער שלא עמד בציפיות של אביו ומוריו, לא עמד במעמסה הנפשית ומצא עצמו על סף ייאוש. הוא שקע בדיכאון והחל לחשוב על מוות ולא על להיות שהיד. המחשבה לבצע פיגוע חבלני התעוררה רק לאחרונה כדרך לסיים את חייו. הוא נחקר על ידי השב"כ טרם שהתייעץ בעו"ד, והשב"כ קבע שלא מדובר בתיק בטחוני, והנאשם לא ביצע את העבירות על רקע לאומני, והעביר את התיק למשטרה. חוק המאבק בטרור חל בשל בחירת הקורבן, אך ליבת הדברים אינה מגיעה משנאה. עוד בחקירתו הראשונה טען שלא התכוון להרוג את נפגעת העבירה. הוא ראה את הקורבן והמתין 15 דקות בתחנה עד שראה שהגיעו למקום חיילים עם נשק. כל עוד לא ראה חיילים הוא לא פעל. הוא דקר דקירה יחידה וברח לעיניהם ומטרתו הייתה שירו בו ויסיימו את חייו. על פי דת האסלאם אסור לבצע מעשה התאבדות, ומי שעשה כן מקומו בגיהינום. לכן זו הייתה מחשבתו כדרך לסיים את חייו. הוא לא רצה לבייש את משפחתו. מדובר בנער שיכולתו האינטלקטואלית ירודה וביקש לסיים את חייו. המתלוננת לא נפגעה קשות, היא שוחררה עוד באותו היום מבית החולים ולא אושפזה. בבית משפט לנוער יש לבכר את שיקול השיקום על פני הרתעת הרבים. הנאשם מבין שזו אינה הדרך לפתור בעיות וכי עליו לפנות לקבלת עזרה למצוקתו הנפשית. הוא מצטער על פגיעתו בקורבן. הפסיכולוג ציין שהאב נתפס על ידי הנאשם כדמות שלילית, בכל פעם שהוא לא מביא הישגים אביו היכה אותו. הנאשם לא עמד בזה וכך מגיל 13 הוא רוצה להתאבד. ההגנה מסכימה להרשעת הנאשם. מדובר בנאשם שעצור כ-13 חודשים ויש להסתפק בתקופת מעצרו, לצד פיצוי בסכום נמוך, שהמשפחה תוכל לעמוד בו.