פסק דין
בפני תביעה כספית לתשלום חוב, בסך של 202,723 ₪ (בערכי קרן), בגין הספקת סחורות ושירותים שסיפקה התובעת לנתבע ואשר תמורתם לא שולמה.
אין מחלוקת כי הסחורות סופקו ואף כי החשבוניות משקפות את מחירן, ועיקר הגנת הנתבע היא כי אינו חייב בתשלום סכום החוב לתובעת נוכח פגמים בסחורות ושירותים לקויים, אשר אף גרמו לו לנזקים שהוא רשאי לקזזם.
רקע עובדתי ודיוני
1.התובעת הינה חברה בע"מ, המפעילה מתפרה לתפירה ועיבוד מוצרי בד מסוגים שונים, ואילו הנתבע הינו המנהל והבעלים של בית עסק המכונה "סידהארתא", המספק שירותי הצללה ואוהלים.
2.בחודש אוגוסט 2010 החלו יחסי המסחר בין הצדדים, כאשר בחודש מרס 2011 החל הנתבע להזמין מהתובעת מוצרים רבים שונים, לרבות רשתות צל, בדים, אוהלים וחבלים, ואף הזמין מהתובעת עבודות תיקון רשתות.
3.בחודש יולי 2011 חדל הנתבע לשלם לתובעת, ועל כן נותרה יתרת חוב, המוכחת מתוך ארבע עשרה חשבוניות מס וכרטסת הנהלת חשבונות שצורפו לתביעה ולתצהירי התובעת, והעומדת על הסך של 202,723 ₪.
4.בהגנתו לא הכחיש הנתבע את גובה החוב, ואולם העלה הוא כנגד התביעה טענות קיזוז שעילתן בנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת התחייבויות התובעת בהספקת מוצרים איכותיים. הנתבע טוען כי רכש את מוצרי התובעת והשתמש בשירותי התיקון שלה על יסוד מצגי שווא שהציג בפניו מנכ"ל התובעת לפיהם מסוגלת התובעת לייצר עבורו רשתות צל ואוהלים המתאימים באיכותם לצרכיו. לטענתו, בניגוד למצגי התובעת, רשתות הצל שסיפקה לו נקרעו ולא עמדו בעומסים והאוהלים לא היו אטומים. על כן, טוען כי אין הוא חייב בסכומי חשבוניות שהוצאו בגין סחורה פגומה ושירותי תיקון לקויים, ואף זכאי לקיזוז בגין הוצאות והפסדים ישירים ועקיפים שנגרמו לו כתוצאה מכך.
טענת הנתבע לקיזוז לא פורטה כדבעי בכתב ההגנה, ובישיבת קדם המשפט הראשונה התרתי לנתבע להגיש פירוט לטענתו זו. פירוט כאמור הוגש ביום 16/5/13.
התובעת מכחישה את טענות הנתבע אודות מצגי שווא מצידה בדבר יכולתה לספק אוהלים אטומים למים ורשתות צל עמידים לעומסים ואת הטענה כי הפרה התחייבויותיה. לטענתה, עת פנה הנתבע אל מנהל אבטחת הייצור של התובעת, לראשונה, הוסבר לו האופן בו מייצרת התובעת אוהלים ורשתות צל, והנתבע אשר תחילה ניסה מוצרים אלה של התובעת, מצאם מתאימים לצרכיו וליכולתו הכלכלית והמשיך להזמין ולרכוש מהתובעת מוצרים נוספים מאותו הסוג. תלונותיו על ליקויים באיטום האוהלים ועל קרעים ברשתות הצל טופלו על ידי התובעת, מתוך רצון להעניק לו שירות טוב ואיכותי. לטענת התובעת, לא הוכח כי מוצריה הם אלה אשר גרמו לנזקי הנתבע הנטענים, ולחלופין לא הוכח כי סיבת הכשל במוצרים קשורה לייצורם על ידי התובעת.
5.בישיבת הראיות נשמעו שני עדי התביעה (מנכ"ל התובעת מר מיכאל ירושלמי, תצהירו סומן ת/2, ומנהל אבטחת הייצור אצל התובעת מר שלמה פרץ, תצהירו סומן ת/1), והנתבע (תצהירו סומן נ/1).
6.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לעדויות מטעמם ולכלל הראיות שהוצגו, מצאתי להכריע במחלוקות כדלקמן:
6.1הגנת הנתבע מעלה טענות לגבי איכות הסחורות שסופקו לו ולגבי נזקים שאירעו לו כתוצאה מפגמים אלה. הגנה זו עניינה טענות של מצגי שווא, הפרת התחייבות לספק מוצרים אטומים וטובים, הוצאות שנגרמו לו כתוצאה מכל אלה ועוד. למעשה, הגנה זו, שביסודה טענות לקיזוז, אינה אלא תביעה נגדית. משכך, טענת התובעת לפיה משהנתבע לא טען לעניין עצם הספקת הסחורות והשירותים בגינם הוצאו החשבוניות, הרי שהוכחה הספקת הסחורות כאמור, ועמה אף תביעת החוב, והנטל עובר לנתבע להוכחת הגנתו, היא טענה נכונה.
התובעת לא היתה חייבת לטעון טענותיה לעניין הנטל בשלב מוקדם, והעובדה שהחלה בהצגת ראיותיה אינה מונעת הטיעון לפיו בסופו של יום, על הנתבע להוכיח טענותיו, שאם לא כן דין התביעה להתקבל.
6.2הוכח כי הנתבע ביקש לעשות שימוש במוצרי התובעת למטרת סככות צל עמידות ואוהלים המוגנים אף מגשם. אף הוכח כי התובעת לא עסקה בייצור ושיווק מוצרים אלה לאחרים, ולמעשה הצדדים שיתפו פעולה לטובת ייצור בהתאמה נדרשת למטרה זו (ראה עדות פרץ בעמודים 7-8 לפרוטוקול).
בעניין תנאי ההתקשרות וההתחייבויות ההדדיות במסגרתה, נשמעו גרסות סותרות מטעם הצדדים.
הנתבע טען כי התקשרותו עם התובעת באה לאחר שזו הציגה בפניו מצגים על יכולתה לייצר עבורו אוהלים אטומים לגשם ורשתות צל עמידות לעומסים אשר יתאימו לצרכיו, בכפוף להתחייבותו לרכוש המוצרים באופן בלעדי מהתובעת. אולם, לטענתו, הפרה התובעת התחייבויותיה אלה ומצגיה היו מטעים, באשר מוצרים שסיפקה לו היו פגומים ולא תאמו את ייעודם.
התובעת הכחישה את טענות הנתבע אודות מצגי שווא, וטוענת כי בעת ההתקשרות עם הנתבע הוסבר לו כי התובעת אינה מסוגלת לייצר אוהלים מבד אטום בשיטה של הלחמה, אלא בשיטה של תפירה ודבק, אשר אינם אטומים לחלוטין ממים. הנתבע רכש מהתובעת אוהל אחד, ולאחר שהשתמש בו, הודיע לה כי הוא שבע רצון ואף המשיך להזמין ולרכוש ממנה אוהלים מאותו הסוג. באשר לרשתות צל, טענה התובעת כי רשות הצל שסיפקה לנתבע היו בהתאם לסטנדרט המקובל ולפי דרישותיו לקיבוע טבעות במרחקים מדויקים המאפשרים חיבור רשת אחת לאחרת.
בסופו של יום, לא ראיתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת לעניין תוכן ההתקשרות והמצגים אשר לוו לה, וזאת ממספר טעמים –