-
שני חברים שחברו יחדיו להקמת עסק של מכירה והשכרת שמלות ערב ושמלות כלה, תחילה כשותפים בעסק ובהמשך הקימו שתי חברות משותפות כאשר לכל אחד מהשניים מומחיות אחרת ונפרדת, הראשון בתחום הניהולי עסקי והשני בתחום העיצוב.
בין השניים נערכו שני הסכמי מייסדים בהם פורטו תחומי האחריות של כל אחד מהם.
חקירת רשויות המס העלתה ממצאים חמורים וכשלים מהותיים בניהול ספרי החשבונות של החברה המשותפת, העלמות הכנסה, ניהול מערך תשלומים במזומן ואי דיווח על הכנסות והוצאות כמתחייב בדין, חקירה שבהמשכה נפתחו הליכים על ידי רשויות המס הן בפן הפלילי והן בפן האזרחי. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה האם, כטענת הנתבע, עניין לנו בהפרה יסודית של הסכם המייסדים שבעקבותיה הוא זכאי היה לבטל את ההסכם כפי שנעשה על ידו או שמא אין מדובר בהפרה יסודית כטענת התובע.
הצדדים
-
בלאיש ארט בע"מ (להלן: "החברה") היא החברה בשמה הוגשה התביעה הנגזרת כפי שנוסחה בכתב התביעה המקורי, זוהי חברה פרטית הרשומה בישראל שעסקה בתקופה הרלוונטית בייצור, מכירה והשכרת שמלות כלה, שמלות ערב ובגדים אחרים, החברה הוקמה בשנת 2003 על ידי התובע והנתבע 1 שמחזיקים בחלקים שווים במניות החברה.
התובע, מר דוד זריהן (להלן: "זריהן") הינו איש עסקים בעל ידע וניסיון בניהול עסקים, שיווקם וקידומם, ניהול לרבות יבוא ויצוא, בעל מניות ודירקטור בחברה ועו"ד בהשכלתו.
הנתבע 1, מר ויקטור בלאיש (להלן: "בלאיש") הינו מעצב אופנה מוכר וידוע העוסק בעיצוב וייצור פרטי לבוש יוקרתיים. גם הוא בעל מניות ודירקטור בחברה.
הנתבע 2, גדי אלימלך (להלן: "אלימלך") הינו מעצב אופנה וסטייליסט והוא בן זוגו של בלאיש.
הסעד המבוקש בתביעה העיקרית
-
ההליך העיקרי שהוגש לבית המשפט, תנ"ג 6752-08-15, היה בקשה לאישור תביעה נגזרת במסגרתו עתר התובע (המבקש בבקשת אישור) לחייב את הנתבעים בתשלום הנזק שנגרם לחברה על סך של כ-2.5 מיליון שקלים.
בבקשה עצמה טען התובע שעד פרוץ הסכסוך בין הצדדים בשנת 2014 היו זריהן ובלאיש קרובים במשך שנים רבות, בשנת 2009 יזמו השניים הקמת עסק לעיצוב והשכרת שמלות כלה וערב, חברת בית בלאיש בע"מ (להלן: "החברה הקודמת") תוך בניית מותג יוקרתי, כאשר זריהן הופקד על מלאכת גיוס הכספים והשקעתם בבניית העסק, לצורך זה הוא חתם על הסכם ערבות בסך של 500,000 שקלים להקמת העסק ופיתוחו ובהמשך הזרים סכום נוסף של כ- 600,000 שקלים לטובת העסק.
בשנת 2013 הקימו השניים את החברה, לצד החברה הקודמת והחלו לנהל את העסק תחת החברה החדשה וביום 16.6.2013 חתמו השניים על הסכם מייסדים במסגרת הקמת החברה החדשה (להלן: "הסכם המייסדים") כאשר לפי טענת התובע שיתוף הפעולה ביניהם הניב הצלחה גדולה בבניית המותג, כמות הלקוחות הלכה וגדלה מידי שנה כאשר לטענת התובע פעולותיו וחלקו בעשיה סייעו לגיבוש המותג כייחודי ויוקרתי מעבר לאיכות הבגדים והעיצוב.
עוד טען התובע ששורש הסכסוך בין השניים קשור בבדיקה שערכה רשות המיסים על ספרי הנהלת החשבונות של החברה בחודש מרץ 2014 בעקבות מידע על החברה. התובע טוען שהבעיה אל מול רשות המיסים נפתרה בהסדר שהושג הן בצד הפלילי של החקירה והן בצד האזרחי מול רשות המס. אירוע זה הוא שהוליד את החשדנות והפרנויה אצל הנתבע כלפי התובע, מאותו אירוע ואילך נתפס התובע בעיני הנתבע כמי שגזל ממנו כספים וסיבך אותו אל מול רשויות המס, התפתחות שהעלתה את היחסים בין השניים על שרטון ובהמשך הביאה אף לנטישת העסק על ידי הנתבע.
התובע טוען כי בלאיש פעל יחד עם אלימלך באופן נמרץ ואקטיבי בניגוד להוראות הסכם המייסדים, תוך התעשרות שלא כדין על חשבון החברה, בלאיש עזב את החברה והקים, שלא כדין, עסק מתחרה לעסקי החברה הפועל תחת העסק של אלימלך. נטען כי זריהן נותר לבדו בעסק ונושא עכל כתפיו את כל החובות הכספיים והמעשיים. עוד נטען כי עקב עזיבת בלאיש החברה נמצאת במבוי סתום וחסרת יכולת פעילות. כמו כן, לצורך הקמת העסק המתחרה לקח בלאיש עובדים של החברה וכן דגמים וחומרי גלם, מדובר בשימוש בסודות מסחריים של החברה לטובת עסק מתחרה. כן נטען בנוגע לנתבע 2, אלימלך, כי פעילותו מהווה עוולה נזיקית של גרם הפרת חוזה כלפי התובע.