תנובה מרכז נ' שמעוני

פסק דין

בפני בקשה למחיקת התביעה בלא צו להוצאות.

במסגרת תיק זה מתבררת בקשה לביצוע שיק אשר הגישה המבקשת בשנת 1993, כאשר סכום התביעה המקורי מסתכם בסך של 812 ₪.

השנים חלפו עברו, הליכי הוצל"פ התנהלו, אזהרה הומצאה למשיב בשנת 1999, ניסיונות להידברות היו לכל הפחות מאז שנת 2000 ולבסוף, רק ביום 14.5.08 הגיש המשיב התנגדות לביצוע השיק ובקשה להארכת מועד להגשתה. בתמצית, את האיחור בהגשת ההתנגדות תלה המשיב בסיבות שונות, כולל היעדר ייצוג ומצבו הרפואי. לגופם של דברים, טען המשיב כי חתימתו על השיק זויפה.

בעקבות בקשה זו הוחלט ביום 14.1.09 כי המועד להגשת ההתנגדות יוארך וההתנגדות תתקבל אך כל זאת בכפוף לתשלום הוצאות המבקשת בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. המשיב לא השלים עם החלטה זו, הגיש עליה ערעור וביום 28.4.09 הוקטן סכום ההוצאות בו חויב המשיב לסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ביום 8.6.10 התקיימה ישיבה מקדמית ובמהלכה הוקצבו לצדדים מועדים להגשת תצהירים וישיבת ההוכחות נקבעה ליום 29.12.10.

לנוכח החלטה זו, שומה היה על המבקשת להגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 20.9.10. המבקשת לא עשתה כן. ביום 2.9.10 עתרה המבקשת למינוי מומחה לכתבי יד לבדיקת טענת הזיוף של המשיב. בקשתה נדחתה בהחלטה מיום 4.9.10 אך המועד להגשת תצהירי המבקשת הוארך עד ליום 17.10.10.

המועד אשר נקבע להגשת תצהירי המבקשת חלף עבר, תצהירים לא הוגשו וביום 2.12.10 הגישה המבקשת בקשה למחיקת התביעה בלא צו להוצאות. לטענת המבקשת, סכום החוב איננו מצדיק את השקעת המשאבים הכרוכים בניהולו וכן היא מתחשבת בנסיבותיו האישיות של המשיב.

בתגובתו, באמצעות באת כוחו המלומדת לפי מינוי הלשכה לסיוע משפטי, טוען המשיב שיש להשית על המבקשת חיוב בהוצאות. בתגובתו, מלין המשיב על התנהלות המבקשת עד לשנת 2008, בעטייה הגיש ההתנגדות רק במועד שהוגשה. ביחס לאירועים שלאחר הגשת ההתנגדות, טוען המשיב כי המבקשת הייתה מודעת כל העת למצבו הבריאותי, ברם התעקשה להמשיך בהליך, כפתה עליו את ניהולו ואילצה אותו ללוות כספים לביצוע התשלומים שנפסקו לחובתו בפסק הדין בערעור. המשיב עותר לפיכך לחיוב המבקשת בהשבת הסכום ששולם על ידי המשיב ולחיוב נוסף בהוצאות משפט.

בתגובתה מיום 12.12.10, שבה המבקשת וטוענת שאין מקום לפסוק כנגדה הוצאות במחיקת התביעה.

ככלל, כאשר זוכה בעל דין בתביעתו יש לפסוק לזכותו את ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב לשלם עבור הייצוג המשפטי בתביעה. פסיקת ההוצאות אומנם נתונה לשיקול דעת בית המשפט אך כעיקרון, אין הצדקה למצב בו זוכה בעל דין בתביעה אך שכרו יוצא בהפסדו. שיקולים אלא אף מתווה תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הודעת המבקשת על הסכמתה למחיקת התביעה כמוה כהודאה בקבלת טענות המשיב. אמנם, המבקשת מנמקת בקשתה בשיקולי עלות – תועלת, אך שיקולים אלו לא מנעו בעדה להתדיין עם המשיב מאז 2008. המבקשת מנמקת בקשתה בנסיבותיו האישיות של המשיב אך גם אלו לא מנעו אותה מניהול ההליך. דבר לא הפריע למבקשת לנהל ההליך. דבר, זולת היום בוא נגזר עליה להציג ראיות לתמיכה בטיעוניה. ראיות, למשל, להתמודדות עם טענת הזיוף של המשיב. ברי אם כן שבליבת החלטת המבקשת עומדת הבנתה לכך שלא תוכל להוכיח טיעוניה. עובדה היא – זמן קצר נותר עד למועד הקבוע להוכחות ואין למבקשת כל ראיה לביסוס התביעה. לעניין זכות המשיב להוצאות איפה, הרי שמחיקת התביעה פירושה קבלת טענות המשיב לכל דבר ועניין והמשיב זכאי שייפסקו הוצאות לזכותו.

באשר לסכום ההוצאות מאידך, יש לקחת בחשבון כי ההוצאות הבהן חויב המשיב נבעו ממחדליו במועד הגשת ההתנגדות, כי המשיב בסופו של יום לא נדרש להגשת תצהיר ולהתייצבות לישיבת הוכחות וכי מחיקת התביעה בסופו של יום איננה פרי הכרעה פוזיטיבית המקבלת את טענת הזיוף, אלא פרי הקושי המובן הכרוך בבירור הטענה לאחר שנים כה רבות.

אשר על כן אני מורה כי התביעה כנגד המשיב תימחק ותיק ההוצל"פ 167518/09 – ייסגר.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪, אשר כולל את השבת הסכום ששולם על ידי המשיב. התשלום האמור ייעשה במישרין לב"כ המשיב וזו תדאג להעברתו כאמור בסעיף 20 לתגובתה.

ניתן היום, ח' טבת תשע"א, 15 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.