תנאים מקדמיים להכרה בליקויי שמיעה ובטינטון כתוצאה מרעש

הנשיא סטיב אדלר

     ביום 1.4.2005 נכנס לתוקף תיקון מספר 79 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - תיקון 79 ו חוק הביטוח הלאומי או החוק בהתאמה). התיקון לחוק נכלל ב חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה - 2005, אשר התקבל בכנסת ביום 29.3.2005 (להלן - חוק המדיניות הכלכלית). במסגרת התיקון נוסף ל חוק הביטוח הלאומי סעיף 84א, שכותרתו " ליקוי שמיעה ". סעיף זה מעלה שאלות רבות וכבדות משקל לעניין הפרשנות הנכונה שיש ליתן להוראותיו.המשותף להליכים שלפנינו, שנדונו במאוחד, הינו פרשנות הסעיף לעניין מספר סוגיות שיפורטו להלן.

     וכבר עתה יוטעם - לדידי עלינו לפרש את הוראות סעיף 84א לחוק בהתאם לתכליתו: להכיר ב טינטון (רעש תמידי באוזניים) כפגיעה בעבודה רק באותם המקרים לגביהם יש הוכחות מדעיות לקיומו של טינטון ולקשר סיבתי בינו לבין עבודתם של המבוטחים. בכך יהא כדי למנוע מקרים בהם ינתנו מענק או גימלה בגין טינטון למבוטחים שאינם לוקים בטינטון כלל או שלקו בו בשל נסיבות שאינן קשורות לחשיפה לרעש בעבודה.  

ה מצב הנורמטיבי לפני הוספת סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי

[2] פגיעה בעבודה: פרק ה' ל חוק הביטוח הלאומי עוסק ב" ביטוח נפגעי עבודה ". בסימן ב' לאותו פרק מופיעות, בין השאר,  הגדרות וחזקות לעניין מה יחשב כפגיעה בעבודה על פי החוק. עובר לעיגון הוראות סעיף 84א לחוק, לא יוחד הסדר ספציפי לפגיעה בעבודה שביטויה בליקוי שמיעה וברעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש. פגיעה כאמור, נדונה על פי ההגדרות הכלליות לפגיעה בעבודה שבחוק, כפי שיפורטו להלן.

     הגדרת " פגיעה בעבודה" על פי סעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי הינה: " תאונת עבודה או מחלת מקצוע".

א. " תאונת עבודה" היא " תאונה שאירעה (לעובד) תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". המדובר באירוע פתאומי שניתן לתחום בזמן ובמקום;

ב. " מחלת מקצוע" הוגדרה כמחלה שנקבעה ברשימה  שבתוספת השנייה ל תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד - 1954 (להלן - תקנות מחלות המקצוע) והעובד חלה בה עקב עבודתו אצל מעבידו ובעובד עצמאי - עקב עיסוקו במשלח ידו. ב תוספת השנייה לתקנות מחלות המקצוע מופיעה רשימת מחלות ולצידן העבודות ותהליכי היצור, אשר לעוסקים בהם עשויה המחלה הספציפית להיחשב כמחלת מקצוע. כיוון שמדובר במחלות המפורטות בשמן ברשימה, מוגדרת שיטה זאת כ" שיטת הרשימה הסגורה".

     בתקנות מחלות המקצוע נקבעה " חזקת מחלת מקצוע ", ולפיה "מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השנייה שחלה בה מבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלה כמחלת מקצוע, בהיותו מועבד בעבודה... כמפורט לצדה בטור 2 או בתוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור, היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההיפך" (תקנה 46) .   

ג. נוסף על התאונה הטראומטית ומחלת המקצוע, התפתחה בהלכה הפסוקה קטגוריה נוספת של פגיעה בעבודה, שהרחיבה את מושג " תאונת העבודה "  באמצעות תורת המיקרוטראומה. מכח אותה תורה, במקרים המתאימים יוכר ליקוי רפואי כפגיעה בעבודה, אם: "במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע". 

     להשלמת התמונה, יצויין, כי בסעיף 83 ל חוק הביטוח הלאומי נקבעה " חזקת סיבתיות ", ולפיה: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

[3] החריג הראשון להגדרות האוניברסאליות של פגיעה בעבודה - בקע מפשעתי:  

     בשנת 1965 הוסף ל חוק הביטוח הלאומי סעיף העוסק בבקע מפשעתי כתאונת  עבודה.   כיום מעוגן עניין זה ב סעיף 84 לנוסח המשולב של החוק משנת 1995.     בספרו רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, עמד סגן נשיא בית הדין הארצי (בדימוס) ד"ר שאול קובובי על הטעם לייחוד סעיף ל" בקע מפשעתי ", בזו הלשון: " מאחר שבקע מפשעתי מתהווה, ברוב המקרים, על רקע של מצב קודם - במיוחד חולשה מלידה - הייתה השאלה המרכזית, באיזו מידה, אם בכלל, תרמה העבודה להיווצרותו או להופעתו של הבקע. במשך הזמן, עם ריבוי המשפטים, ונוכח שאלות שהתעוררו בעקבות טיב הראיות שנדונו...  בשנת 1965 נתווסף לחוק הביטוח הלאומי סעיף מיוחד - בבחינת lex specialis - שנועד לבודד את הבקע המפשעתי מכלל תאונות העבודה". 

      אף בית דין זה ייחד דברים לתכלית התיקון לחוק, לאמור:

"... לא בכדי העמיד המחוקק מכשולים להכרה בבקע מפשעתי כתאונת עבודה, ו'היפלה' אותו משאר נזקי גוף העלולים להיגרם לאדם ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו. הכוונה היתה בעליל למנוע שאדם אשר לקה בבקע מפשעתי מחוץ לעבודה, ינסה לייחס את הופעתו לאירוע כלשהו במהלך העבודה, כדי לזכות בגמלאות נפגעי עבודה". 

  בסעיף 84 שיוחד לבקע מפשעתי, נקבעו התנאים הבאים להכרה בבקע מפשעתי כתוצאת פגיעה בעבודה:

"(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;

(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;

(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם... ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור".