רקע
- בני הזוג המנוחים ע.י. וח.י. ז"ל (להלן: "ההורים") עברו להתגורר במשק במושב _______(להלן: "המשק", "המושב") בשנות ה-50 של המאה הקודמת.
לבני הזוג נולדו תשעת ילדיהם, התובע מס' 1, והנתבעים מס' 1-8, הניצבים משני עברי המתרס של הסכסוך המתברר בבית המשפט.
למען הבהירות, יכונו הצדדים בשמותיהם הפרטיים לאורך פסק הדין.
- ביום 28.12.84 נערך הסכם אשר הוכתר בכותרת "כתב הצהרה והתחייבות" (להלן "כתב ההתחייבות"), נספח 3 לתביעה בתמ"ש 32592-07-12, בו הצהירו ההורים המנוחים כדלקמן:
"שנינו יחד וכל אחד מאיתנו לחוד הרשומים אצלכם כמתישבים במשק מס. במושב.. מצהירים בזאת כי בהתאם להסכם עם בנינו י.ג. מס' ת.ז. 0000000 בת זוג י.נ. מס. ת.ז. קבענו אותם באופן בלתי חוזר כבן ממשיך במשק הנ"ל אשר יקבל את החזקה הבלעדית במשק הנ"ל בתאריך לאחר מותנו/ לאחר פטירת שנינו (מחק את המיותר) בהתאם לכל התנאים החלים עלינו ואשר יחולו עלינו. אנו מסכימים באופן בלתי חוזר כי הבן הממשיך הנ"ל יבנה בית לגור בו בשטח המשק הנ"ל בתנאים המקובלים ו/או יהיו מקובלים אצלכם או במשרד הבינוי והשכון המינהל לבניה כפרית ו/או במינהל מקרקעי ישראל לגבי בנית בית נוסף לבן ממשיך, ובכפוף להסכמתכם ולכל דין.
הצהרה והתחייבות זו ניתנים על ידינו בתמיכה לבקשה של הבן הממשיך הנ"ל להתקבל כמועמד להתיישב במשק הנ"ל במעמד של בן ממשיך.
ברור כי הבן הממשיך הנ"ל יחזיק בבית המגורים במשק שיבנה כאמור מכוחנו ואין מסמך זה בא למנות בכל צורה שהיא את האמור במסמכים שחתמנו לכם בקשר למשק הנ"ל.
הצהרה והתחייבות זו הינם בלתי חוזרים בהיות זכויות הבן הממשיך הנ"ל תלויות בו"
בהמשך, באו חתימותיהם של ההורים, והעד לחתימה, מר ק.א., רכז הקליטה.
התחייבותם של ג' ונ', נתמכת בחתימתם, הינה כדלקמן:
"אנו החתומים מטה שנינו ביחד וכל אחד ולחוד מבקשים ומסכימים בזאת להיות בן ממשיך במשק במושב , כפי שתאשרו אותנו בכפוף לתנאים המקובלים והנהוגים אצלכם, ואנו מסכימים לכל האמור בהצהרה ובהתחייבות הבלתי חוזרת הנ"ל של הורינו המתיישבים במשק הנ"ל".
בשולי כתב ההתחייבות הופיעה המלצת האגודה לאישור הבן הממשיך, ואישור הסוכנות היהודית (להלן: "הסוכנות") מיום 21.1.85.
- ביום 14.9.86 חתמו ההורים על הסכם לבניית בית מגורים נוסף (נספח 6 לכתב ההגנה בתמ"ש 50896-11-12).
על פי ההסכם, אשר הצדדים לו הם ההורים, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") והמושב, מאחר ולא ניתן להקים את יחידת המגורים הנוספת בתוך המשק, הוקצה לשם כך מגרש מס' 95, כאשר יחידת המגורים מהווה חלק בלתי נפרד מן המשק.
על המגרש הנוסף נבנה עם השנים בית מגוריהם של נ' וג'.
- הסכם נוסף הרלוונטי לענייננו, הוא ההסכם שנחתם ביום 8.9.86 בין האב לבין ג' (נספח 3 לכתב ההגנה בתמ"ש 5016-02-12) במסגרתו הוסכם בין השניים כי חלוקת ההכנסות מן המשק תהיה כך ש – 25% יועברו לאב ו – 75% יועברו לג', לאחר ניכוי כל ההוצאות.
עוד הוסכם, כי הציוד הקיים במשק שייך בחלקים שווים לג' ולאביו וכי ככל שההורים לא יעבדו עוד מחוץ למשק, יחולקו ההכנסות בהתאם ליחס העבודה.
- לאורך השנים התגוררו במשק, מלבד ההורים, ג' ונ' ומשפחתם, מ', המתגורר במבנה טרומי במשק, וא', המתגורר בבית ההורים.
לפני שנים מספר עברה הבת ת' להתגורר במשק.
- ביום 3.9.06 פנה עו"ד ד' בשמם של ההורים למינהל ולסוכנות, בבקשה לבטל את מינויים של ג' ונ' כבנים ממשכים.
למכתבו צורפה הוראה בלתי חוזרת נושאת תאריך 24.8.06 (נספח 8 לכתב ההגנה בתמ"ש 50896-11-12) עליה חתמו ההורים בפני עו"ד ד', ובה הודיעו על רצונם בביטול מינוי הבן הממשיך.
בתשובה, הודיעה הסוכנות לעו"ד ד' האגודה אינה בטיפולה עוד וכי עליו לפנות למינהל מקרקעי ישראל.
תשובתו של המינהל היתה, כי לא מצויה בידיהם הודעה על מינוי בן ממשיך.
- האם המנוחה הלכה לעולמה ביום 26.10.07, כאשר החל משנת 2009 ניהלו הצדדים מאבק בסוגיית מינוי אפוטרופוס לאב.
האב הלך לעולמו ביום 25.2.12, ובכך ניתן האות להחרפת הסכסוך בין הצדדים.
- למען השלמת התמונה ראוי לציין, כי ההורים הותירו אחריהם צוואות מיום 4.5.06, בהן ביטלו צוואות מוקדמות שערכו, והורו על חלוקת עזבונם לבן הזוג שיוותר בחיים, וככל שלא כך יהיה, על חלוקת המשק והרכוש, מכל מין וסוג, בחלקים שווים לכל תשעת ילדיהם (ראו סע' 3א' לצוואות).
כל זכות נוספת בגין המשק תחולק בין ר' למ' (סע' 3ב'), ואילו מ' יוסיף להתגורר בדירה שבחלקה א' עד לקבלת חלקו בחלקה לבנייה בפרויקט "נופך" או עד למכירת המשק, על פי המאוחר (סע' 3ג').
המנוחים הוסיפו כי "היה ומי מבני משפחתי יערער על תוקף צוואתי זו, הוא יהיה זכאי לקבל 1 ₪ בלבד, שכן אני מבקש/ת לכבד את רצוני האמור בצוואה זו" (סע' 5 לצוואה).
ההליכים נשוא פסק הדין
- בפני בית המשפט מונחים הליכים מספר, ואלו הם:
א. ת"ע 34855-10-11, ות"ע 24272-11-12 - התנגדויות לקיום צוואותיהם של ההורים, שהוגשו בידי ג' ונ'.
ב. תמ"ש 5016-02-12 - תביעה כספית שהגישו ג' ונ' נגד האחים האחרים, המושב, מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית, למתן פסק דין הצהרתי, הקובע כי ג' ונ' הם בעלי מלוא הזכויות במשק, וכי הם רשאים להירשם כבעלי הזכויות במשק.
ג. תמ"ש 32685-07-12 - תביעת פינוי שהגישו ג' ונ' נגד מ', א' ות'.
ד. תמ"ש 32592-07-12 - תביעה כספית בסך 89,500₪, לדמי שימוש ראויים שהגישו ג' ונ' נגד מ', א' ות'.
ה. תמ"ש 50896-11-12 - תביעה למתן צו הצהרתי וצו עשה שהגישו האחים נגד ג', נ', המינהל, הסוכנות היהודית והמושב, במסגרתה נתבקש בית המשפט לקבוע כי מינוי ג' ונ' כבנים ממשיכים בטל, וכי יש להורות על חלוקת הזכויות במשק בין כל האחים.
ו. תמ"ש 56721-11-12 - תביעה למתן צו עשה להעברת דמי שכירות ודמי שימוש עתידיים, ותביעה לסילוק יד. תביעה בסך 973,373₪ שהגישו האחים נגד ג' ונ'.
טענות ג' ונ'
- ג' החל לעבוד במשק עוד בשנת 1979, ביחד עם אחיו א', אולם האחרון חדל מכך עם נישואיו.
ג' ונ', נישאו הם בשנת 1983, ועברו להתגורר בבית מקצועי במושב.
בתקופה זו נקלע המושב, ובעקבותיו חברי המושב, לחובות כבדים.
ההורים לא יכלו לעמוד בפירעון החוב שהושת עליהם, ולפיכך פנו לג' ולנ' על מנת שיסייעו בידם בתשלום חובות המשק.
ג' ונ' נעתרו לפניה זו ונטלו על עצמם תשלום סכומי עתק, בנוסף להשקעת כספים רבים במשק.
לאות תודה, ביקשו ההורים למנות את ג' ונ' לבנים ממשכים במשק.
כתב ההתחייבות מיום 28.12.84, אשר הובא לעיל, נחתם בידי ההורים, ג' ונ' במשרדי הסוכנות היהודית בתל אביב.
בטרם החתימה, הסבירו נציגי הסוכנות להורים את משמעות חתימתם על ג' כתב ההתחייבות, היינו כי לאחר מלאת ימיהם של ההורים, יוענקו הזכויות לבן הממשיך, בלא שיתר ילדיהם יהיו זכאים לפיצוי בגין כך, וכן את היות המינוי בלתי חוזר.
מדובר במינוי בלתי חוזר, אשר עוגן בהסכמתם הכתובה של ההורים.
ממילא, היות והזכויות במשק הן זכויות בר רשות, אין הן עוברות בירושה. הזכויות יוענקו לבן הממשיך או לבן היכול ומסוגל לנהל את המשק, ללא פיצוי האחים האחרים.
ההורים חתמו על מספר מסמכים אשר מקבעים את מעמדם של ג' ונ' כבנים ממשיכים ובשנת 1986 התקבלו ג' ונ' כחברי האגודה במושב.
- נ' וג' מפרטים את סכומי הכסף שהושקעו על ידם לאורך השנים:
חובות המשק, בסך של 50,000$ שולמו במלואם על ידי ג' ונ'.
בנוסף, נבנה על ידם בשנת 1987 בית מגוריהם, אשר מומן באמצעות הלוואה בסך של 44,300₪.
סך של 90,000$ נוספים הושקעו בבניית חממות לגידול ורדים וברכישת ציוד בין השנים 1988-1989, וסך של 20,000$ נוספים שימשו להקמת מפעל לחומרי ניקוי במשק בשותפות עם האב בשנת 1990. המפעל כשל ונסגר לבסוף.
ג' ונ' טוענים, בנוסף, להשקעה בסך של 100,000$ נוספים במשק בשנת 1991, כספי פיצויים שקיבלה נ' בגין פרישה מעבודתה ובגין תביעה לרשלנות רפואית שהגישה.
בשנת 1992 מימנו מחצית מעלות הקמת חומה בין המשק לבין המשק השכן.
זאת ועוד, סך של 123,523₪ שולמו לאב בגין הקמת חברת כח אדם. החברה נמכרה על ידי האח מ', אולם לא ידוע מה נעשה בכספי התמורה.
סך של 100,000₪ נוספים שולמו לכונס נכסים בגין החובות במשק בשנת 1997.
בשנת 2000 רכש ג' רכב חדש עבור ההורים.
בשנות ה-2000 הושקעו כספים נוספים בשיפוץ מבנים קיימים במשק ובהקמת מבנים חדשים. עלות ההשקעות מוערכת בסך של 130,000$.
ג' ונ' תמכו בהורים המנוחים לאורך השנים, וטיפלו בהם.
לאורך תקופה ארוכה סייעו במימון המטפלים בהורים, בסך של 2,000 ₪ בחודש.
- נ' וג' מלינים על התנהלותם של האחים האחרים, אשר מבקשים לגזול מהם את הזכויות במשק, ומבקשים כי בית המשפט יקבע כי הם מונו כבנים ממשיכים, הזכאים להירשם כבעלי הזכויות במשק, בלא שתוטל עליהם חובה לפצות מי מן האחים האחרים.
לחלופין, עסקינן במשק, אשר זכויות המתיישב בו הן זכויות בר רשות, כך שחוק הירושה אינו חל לגביהן והמשק אינו מהווה חלק מן העיזבון.
יש להורות על העברת הזכויות במשק לידי ג' ונ' מכח ההסכם הדו-צדדי, ובלא לחייבם בפיצוי.
ככל שימצא בית המשפט לחייב את ג' ונ' בפיצוי האחים האחרים בגין חלקם במשק, הרי שיש להפחית מן הפיצוי את הכספים הרבים אשר השקיעו ג' ונ' במשק.
- ג' ונ' מבקשים להורות על פינויים של האחים מ', א' ות'.
מ' מתגורר במבנה טרומי בלתי חוקי הניצב במשק, הוא אינו משלם דבר בגין מגוריו ואף לא בגין המים שהוא צורך. לאחרונה חובר המבנה למונה מים נפרד.
בנוסף, משכיר מ' מבנים במשק לצדדי ג' ונוטל את דמי השכירות לכיסו.
א' מתגורר בבית ההורים, כאשר לאורך 15 שנים שילם עבור הוצאות ושכר טרחה סך של 1,000 ₪ בחודש, אולם חדל לאחר פטירת האב.
ת' מתגוררת בבית ההורים משנת 2007 לכאורה לצורך טיפול באב, אלא שבפועל היוותה נוכחותה בבית הפרעה לטיפול בו.
ת' מתגוררת בבית ללא רשות ובלא לשלם דמי שכירות או דמי שימוש ראויים.
נוסף לפינוי, מבוקש לחייב את השלושה בתשלום דמי שימוש ראויים בגין התקופה שלאחר פטירת האב ואילך.
- ג' ונ' מבקשים להתנגד לקיום צוואתו של האב המנוח מיום 4.5.06.
לטענתם, סבל האב במועד הכנת הצוואה ממחלת פרקינסון, כאשר מחלתו ארכה 20 שנים.
בנוסף, סבל האב מאפילפסיה, מדמנציה, ומפגיעה קוגניטיבית, וכתוצאה מכך אף מונה לאב אפוטרופוס.
נוסף, על כך, פיתח האב תלות בבנו מ' ובבתו ר', אשר ניהלו את ענייניו והשפיעו עליו לשנות את צוואתו. הם היפנו את המנוח אל עו"ד דליהו, אשר ניסח את הצוואה ושימש כעד לה.
בסיכומיהם, נטען כי עיון בשלוש הצוואות שהותירו אחריהם ההורים מעלה, כי לאורך השנים הופחתו זכויותיו של הבן הממשיך, וכן התעלמו ההורים זה מזכויותיו של האחר, הזוג, בניגוד להוראות הסכם הדו-צדדי, כך שהמסקנה היא שהחותם על הצוואה לא הבין את משמעותה.
טענותיהם של האחים האחרים
- האחים, מונו ג' ונ' לבנים ממשיכים, לצורך קבלת מגרש נוסף מחוץ למשק.
קבלת המגרש הותנתה במינוי של בן ממשיך למשק, וג' הפעיל לחץ על הוריו, במטרה לקבל את המגרש ולבנות עליו את בית מגוריו.
ההורים, אשר סברו כי בכך לא יפגעו זכויות ילדיהם האחרים, חתמו על מסמכי המינוי, כפי שנתבקשו על ידי ג'.
ההורים לא התכוונו מעולם לקפח את האחים האחרים ולהעניק לג' את המשק כולו. הדבר משתקף היטב בצוואות שערכו, בהן ביקשו להסדיר את חלוקת הזכויות במשק בין כלל ילדיהם.
משכך, יש להורות על ביטול מינוי הבן הממשיך מחמת טעות והטעיה, וכן בהיות ההתחייבות הסכם למראית עין בלבד.
- בין ההורים לבין ג' הוסכם, בנוסף, על חלוקת ההכנסות מן המשק כך שמחצית תועבר לכל צד. לאחר שג' לא עמד בהסכמה זו, ולנוכח הלחץ שהפעיל על ההורים, נערך ההסכם מיום 8.9.86, המעגן את חלוקת ההכנסות בין האב לג'.
ככלל, נמנע ג' מלתמוך כלכלית בהוריו, וזאת על אף שהללו נעתרו לבקשותיו להוסיף מבנים במשק, לצורך השכרתם.
- ההשקעות הנטענות על ידי ג' ונ' בוצעו לצורך בית המגורים שלהם והמבנים הטרומיים שהעמידו במשק. בנוסף, ההכנסות שהניב המשק שימשו לצורך בניית בית המגורים המפואר שלהם.
בניגוד לנטען על ידי ג' ונ', מומנה הפעילות החקלאית במשק מכספי ההורים בלבד.
כיום, נובעים עיקר רווחי המשק מהשכרת מבנים ולא מחקלאות.
ג' ונ' לא הציגו ראיות להשקעות הנטענות על ידם במשק, השקעות שהיו, אינן משמעותיות ונעשו מכספי ההורים או מתוך רווחי המשק שלא הועברו להורים.
- ההורים פנו בשנת 2006 לעו"ד ד' על מנת לערוך צוואות אשר בהן יחולק עזבונם באופן שווה בין כלל ילדיהם.
עוד, ובהתאם לבקשת ההורים, פנה עו"ד ד' אל הסוכנות ואל מינהל מקרקעי ישראל, על מנת לבחון כיצד על ההורים לפעול לצורך ביטול מינוי הבן הממשיך.
כאמור, תשובת המינהל היתה, כי לא נמצא רישום של בן ממשיך בהתייחס למשק.
העדר אישורו של המינהל מראש ובכתב למינוי בן ממשיך היו תנאי להיות בן ממשיך, והדבר כאמור לא נתמלא במקרה הנדון.
לנוכח התשובות שנתקבלו, לא הוסיפו ההורים לפעול עוד לביטול מינוי הבן הממשיך, כאשר ג' ונ' מבקשים כעת לנצל את הדבר לטובתם.
- לאחר פטירתה של האם בשנת 2007, החל התובע לנהוג במשק כרצונו ולטעון באזני כל כי הוא הבן הממשיך, בעל הזכויות במשק. ג' השתלט על המשק, תוך התעלמות מאביו, ואף עשה שימוש בהליכים משפטיים לצורך כך.
עמדת הסוכנות היהודית
- בכתבי הגנתה הבהירה הסוכנות כי תכבד כל הכרעה של בית המשפט וכי היא אינה מטפלת במושב מזה שנים.
עמדת המינהל
- המינהל הודיע בכתב ההגנה שהוגש בתמ"ש 32592-07-12, כי מדובר בסכסוך משפחתי אשר המינהל אינו צד לו, כי יכבד כל הכרעה בסכסוך.
המינהל הוסיף, כי מאחר ושני בני הזוג אשר על שמם רשום המשק הלכו לעולמם, הרי שיש לפעול בהתאם להוראת סע' 19 (ג) (3) להסכם המשבצת.
עוד נטען על ידי המינהל, כי קיימים במשק שימושים שאינם חקלאיים ואשר אינם מאושרים, וכי המינהל שומר על זכויותיו בעניין זה.
עמדת המושב
- במענה לבקשה לצרפו להליך, הודיע ב"כ המושב כי מדובר בסכסוך משפחתי, אשר המושב אינו צד לו, וכי המושב יכבד כל הכרעה שתתקבל בעניין.
דיון
ההתנגדויות לקיום צוואות ההורים
- ההתנגדויות לקיום צוואותיהם של ההורים המנוחים עוסקת, כאמור, בשתי טענות עיקריות.
האחת, העדר כשירות לצוות בעת עריכת הצוואה והאחרת, קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אשר הובילה את הורים לנסח את צוואותיהם כפי שעשו.
יוער, כי על אף הגשת שתי התנגדויות ביחס לשתי הצוואות שערכו ההורים, התייחס ג' בתצהיר עדותו הראשית לצוואתו של האב בלבד.
יחד עם זאת, ולמען הסר ספק, ידונו הטענות בהתייחס לצוואותיהם של שני ההורים המנוחים.
- סע' 26 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע כי "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".
על מנת לעמוד על מצבם הקוגניטיבי של ההורים עת ערכו את הצוואות מיום 4.5.06, ניתן על ידי בית המשפט ביום 10.3.13 צו לקבלת מלוא החומר הרפואי הנוגע למנוחים. בנוסף, מונה מומחה מטעם בית המשפט, הדר' פלדינגר, לשם מתן חוות דעת באשר לכשירותם של המנוחים בתקופה הרלוונטית.
- בחוות דעת שהוגשה לבית המשפט ביום 13.3.14 התייחס המומחה לאב המנוח וקבע בזו הלשון:
"מ- 30.3.05 ועד 31.12.06 מצבו הקוגניטיבי והנפשי מתועדים בתיעוד רפואי רב, כתקינים.
יתכן גם שבפרק זמן זה, לו היתה נערכת לו בדיקה קוגניטיבית מקיפה, היה ניתן לאבחן ביתר דיוק, ירידה קוגניטיבית קלה שרמזים לכך תועדו שעה שצוין לעיתים בודדות כהתמצאות חלקית.
גם אם היה מאובחן בבדיקה מקיפה (כולל מבחן מיני מנטל למשל), עם ירידה קוגניטיבית קלה, לא היה בכך כדי לפגום בכשירותו הקוגניטיבית, דוגמת הבעת הסכמתו מדעת להתערבויות רפואיות פולשניות או ניתוחים, או כשירותו הקוגניטיבית"
- בחוות הדעת הנוגעת לאם קבע המומחה כך:
"א) בשנים 2005-2006 מצבה הקוגניטיבי היה תקין למעט המועדים שנרשמו, בהמשך בסע' ב'.
ב) חלק מפניותיה לבית החולים, היו בשל לחץ בחזה והקאות, התקף של Gout , קוצר נשימה, כאבי בטן, הפרעה בקצב הלב.
בנסיבות אלה, בהיותה סובלת סבל גופני קשה, סביר להניח שלא היתה במלוא יכולתה להתרכז לקבל החלטות שקולות ולערוך צוואה בצורה ראויה.
ליתר דיוק, עם פניותיה לבי"ח בתאריכים ובסמוך ל: 24.5.05, 11.9.05, 13.11.05, 21.12.05, 19.2.06, 1.3.06, 18.10.06, 17.2.06, כשירותה הקוגניטיבית היתה לקויה".
- המומחה לא נחקר אודות חוות הדעת שהגיש.
כידוע, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של מומחה. משהוגשה לבית המשפט חוות דעת מומחה שמונה על ידו, מה משקל יראה לתת לחוות הדעת ולהמלצת המומחים? בפסיקת בית משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה (בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם)).
צוואת האם לא נערכה בסמוך לאחד מן המועדים המפורטים בחוות הדעת. מכאן, כי יש לדחות כל טענה להיעדר כשירותם של ההורים בעת עריכת הצוואות מיום 4.5.06.
- אשר לטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת, בעניין זה קובע סע' 30 לחוק הירושה כך:
"(א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
בפסק דינו של בית המשפט העליון, בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פד"י מט(1) 331, קבע כב' השופט מצא 4 מבחנים אשר בהם כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת:
המבחן הראשון - תלות ועצמאות: האם המצווה בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה עצמאי מבחינה פיזית ומבחינה שכלית – הכרתית.
המבחן השני - תלות וסיוע + המבחן השלישי - קשרי המנוח עם אחרים: האם המצווה בתקופה הרלוונטית לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, מהו טיב הסיוע שניתן לו, מהו היקפו ומידת התלות של המצווה באותו סיוע ובמי שהעניק לו אותו. עוד יש לבחון האם המצווה היה מבודד ותלוי רק במסייע.
המבחן הרביעי - נסיבות עריכת הצוואה: מעורבות נהנה בעריכת הצוואה יכולה ללמד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
- ג' נשאל בחקירתו:
"ש. אתה לא טוען כנגד הכשרות של אמך אלא רק של אביך
ת. אמא שלי בנוגע לחלוקה הכספית מעולם לא התערבה כל עוד אבא שלי היה צלול.
ש. אבא שלך כבר לא צלול לטענתך.
ת. גם עליה הפעילו לחץ" (עמ' 72 שורות 12-17).
"ש. איך זה ששני ההורים חיים במשק, אתה לידם ואתה טוען שמישהו אחר מהאחים שלך משתלט עליהם?
ת. הם הלכו לעשות את התרגיל צוואה, שזה שוד בדלת האחורית". (עמ' 73 שורות 12-15)
- ר' העידה כי הפנתה את ההורים לעו"ד ד' לצורך קבלת יעוץ משפטי, בלא שידעה כי ערכו צוואה (עמ' 86 שורות 25-26).
עו"ד ד' , אשר ערך את הצואות עבור ההורים העיד באופן נחרץ כי "אם הייתי חושב שהם לא צלולים לא הייתי מחתים אותם" (עמ' 111 שורות 8-9).
עו"ד ד' לא היטיב לזכור האם התלווה מאן דהוא אל ההורים בהגיעם לפגישה עימו.
הבן מ' העיד, כי ג' עצמו היה מעורב בעריכת צוואה קודמת של ההורים (עמ' 129 שורות 16-18), אולם בכל הנוגע לצוואות בהן עסקינן, טען כי הוא ליווה ברכבו את ההורים לביתו של עו"ד ד' בש., אולם לא נכח בפגישה.
- ג' לא הרים את הנטל הנדרש להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אשר הביאה להכנתן של הצוואות האחרונות שהותירו אחריהם ההורים.
טענותיו נטענו באופן כללי ולא נמצאו להן תימוכין בעדויות שהובאו בפני בית המשפט, לרבות בעדותו של עו"ד ד'.
לא הוכח כי ההורים נתונים היו בשליטתו המוחלטת של מי מן האחים. ג' ונ' עצמם התגוררו במשק, ואף הם אינם טוענים כי מ' ור' מנעו מהם גישה להורים בתקופה הרלוונטית.
יש לזכור, כי הגירסה שהציג ג' בפני בית המשפט היתה, כי לאורך השנים טיפלו הוא ורעייתו בהורים, כך שהטענות להשפעה בלתי הוגנת והשתלטות מצד אחיו אינן מתיישבות עם טענה זו.
נראה, כי הצוואות אכן משקפות את רצונם של ההורים באותה עת, שכן בד בבד עם הצוואות נשלח בשמם המכתב המבקש לבטל את מינוי הבן הממשיך.
לאור האמור, נדחות ההתנגדויות לביטול הצוואות, והן יקויימו ככתבן וכלשונן, לרבות האמור בסע' 5, לפיו המערער על הצוואה יזכה לקבלת 1 ₪ בלבד מכספם של ההורים.
התביעות הנוספות הנוגעות למשק
- בכך שקבענו כי יש לקיים את צוואותיהם של המנוחים, לא יצאנו ידי חובתנו בכל הנוגע לסכסוך הקיים בנוגע למשק.
כיוון שעסקינן במשק אשר הזכויות הצמודות לו הן זכויות של בר רשות, יש לבחון האם זכויות אלה ברות הורשה.
- בעניין זה, קובע סע' 19 (ג) לההסכם הדו צדדי, המתייחס לאופן העברת זכויות בר הרשות במשק לאחר פטירת חבר המושב:
"במקרה פטירתו של חבר האגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש במשק שבשימושו המהווה נחלה. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה, כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד שאינן חלק מעיזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין.
(1) נפטר אחד מיחידי בני הזוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן - המנוח) והניח אחריו בן זוג - תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן הזוג בלבד, וזאת אפילו הניח ילדים ביחד עם בן הזוג.
(2) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח ילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לילד האמור, בתנאי שהוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק.
(3) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח יותר מילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק רק לאחד מביניהם המוכן והמסוגל לקיים את המשק.
באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק יחליט בכך בית המשפט.
למען הסר ספק מובהר בזה במפורש כי בית המשפט יחליט רק בשאלה מי מבין הילדים מוכן ומסוגל לקיים את המשק וכי זכויותיו של המקבל תהיינה רק זכויות שימוש במשק כברי רשות.
(4) כל אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי האגודה המחזיקים במשק רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראות צוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן זוגו האמורות בפסקה (1) לעיל ולא יהיה בהן כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ולבן זוגו.
....
(7) על אף האמור בפסקאות 2 עד 6 לעיל ומבלי לפגוע באמור בפסקה 1 לעיל, אם נתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה זה אישורים או התחייבויות בכתב של הסוכנות כלפי חבר האגודה בדבר מסירת זכויות שימוש במשק שלו לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש- תימסרנה הזכויות הנ"ל במשק, לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה, בהתאם להתחייבות הסוכנות כלפיו".
- המשק אינו מהווה אפוא חלק מעזבונם של ההורים, אולם ניתן לעמוד אחר כוונת ההורים בנוגע לזהותו של הבן אשר יקבל לידיו את הזכויות במשק באמצעות צוואותיהם. כל זאת במידה ולא מונה בן ממשיך למשק.
מינוי בן ממשיך
- כאמור, שאלת מינויו של ג' לבן ממשיך נתונה במחלוקת בין הצדדים.
אין חולק, כי ההורים חתמו על גבי כתב ההתחייבות הממנה את ג' ונ' לבנים ממשיכים, וכי על גבי האישור ניתנה המלצת האגודה לאישור הבן הממשיך, וכן אישורה של הסוכנות באשר לזהותו של הבן הממשיך.
- האחים, מונה ג' לבן ממשיך, אך ורק על מנת לקבל לידיו את המגרש הנוסף.
בעניין זה נשמעה בפני בית המשפט עדותה של הגב' א.ש., ממונה בכירה לנושא חוזים בסוכנות.
כאשר נשאלה אודות ההליך למינוי בן ממשיך בשנות ה- 80, השיבה הגב' א.ש. כי עם העברת הנושא אל המחלקה לקליטה והתיישבות, וקבלת אשורם, הסתיים מנוי הבן הממשיך. ביטול מינוי הבן הממשיך נעשה בהסכמת הצדדים, או בהחלטת בית המשפט.
בנוסף, התייחסה למושבים בהם לא ניתן היה לאפשר לבן הממשיך בניית יחידה נוספת על גבי הנחלה. במקרים אלה צורף מגרש לנחלה, כך שהמגרש הפך להיות בלתי נפרד ממנה.
לשיטתה, לא היה צורך במינוי בן ממשיך לצורך כך. (וראו עמ' 42 שורות 22-26, עמ' 43 שורות 4-5, עמ' 44 שורות 7-9).
לעומתה, מסר מר ב.ה., מרכז הוועדה הבין משרדית בנושא בנים ממשיכים, אשר שימש בתפקידו בשנות ה -80, כי לצורך הקצאת מגרש מחוץ לנחלה, היה צורך למנות בן ממשיך (עמ' 141 שורות 11-14).
מר א.מ. העיד כי פגש באם בשנת 2000 וכי היא מסרה לו כי ג' עדיין בן ממשיך (ראו עמ' 78 שורה 22).
ס' השיבה, במענה לשאלה האם קיים הסכם באשר לחובתו של ג' לפצות את האחים בגין הזכויות במשק, כי "אין לי מושג אם יש או אין הסכמים כאלה". (עמ' 79 שורה 26 לפרוטוקול), ונמנעה מלהשיב לשאלה האם ג' קיבל את המינוי רק עבור המגרש הנוסף (עמ' 80 שורה 1).
בנוסף, היא הכחישה את דבר מינויו של ג' לבן ממשיך, דבר אשר אינו עולה בקנה אחד עם כתב ההתחייבות (עמ' 80 שורה 7 ו- 20), והבהירה כי לא קיים הסכם משפחתי כתוב (עמ' 82 שורה 7).
ר' הודתה, כי לנוכח גילה הצעיר עת נערך כתב ההתחייבות, אין לה ידיעה באשר לנסיבות עריכתו (עמ' 83 שורות 26-27), וכי אמה לא העלתה בפניה את סוגיית הבן הממשיך (עמ' 89 שורות 17-20).
כאשר נשאלו מ' וס' אודות הסכם משפחתי, התייחסו להסכמה למתן זכות מגורים לא' בבית ההורים, ולהעברת קרקעות למ' ולר' (עמ' 92 שורות 14-23 , עמ' 97 שורות 1-2).
מ' השיב תחילה כי אינו יודע על הסכם משפחתי ובהמשך דבריו טען, כי האם ביקשה כי ר' והוא יקבלו מגרש מהמשק וכי יתר המשק יחולק שווה בשווה (עמ' 136 שורות 22-27).
- על נסיבות קבלת המגרש הנוסף, עליו נבנה ביתם של נ' וג', סיפרה נ' בעדותה:
"..היתה ועדה בזמנו שנקראת ועדת בן הרוש, אותה ועדה ביקרה במשק והחליטה על פי מדידות האם ניתן יהיה לבנות שם בית לבן ממשיך בנחלה ואותה ועדה היא זו שהחליטה לתת זכויות לבנות מחוץ למשק וכמונו יש עוד שמונה במושב סביבנו.
ש. בעצם התנאי לקבלת המגרש הנוסף, היה מינוי של אחד מהבנים בן ממשיך, נכון?
ת. לא ועדת בן הרוש היתה משהו כמו שנתיים לאחר שמונינו כבנים ממשיכים. קבלנו את זכות. שמונינו זה היה בשנת 84 ואז לא היתה ועדה כזו, ב- 86 קבלנו את הזכות לבנות מחוץ למשק." (עמ' 18 שורות 22-27).
ג' טען אף הוא בעדותו, כי הוועדה התקיימה לאחר חתימת מסמך הבן הממשיך (עמ' 58 שורה 14).
- עיון בכלל העדויות שהובאו בפני בית המשפט מעלה, כי האחים לא הוכיחו את הטענה כי מינוי ג' כבן הממשיך בוצע אך ורק על מנת לקבל את המגרש הנוסף. גרסאותיהם של האחים לא היו אחידות, כפי שהובא לעיל, פער הזמנים בין מועד החתימה על גבי כתב ההתחייבות (28.12.84) ומועד החתימה על גבי ההסכם שעניינו המגרש הנוסף (14.9.86) אף הוא מחליש את איתנותה של גרסת האחים.
בנוסף, עו"ד ד', אליו פנו ההורים על מנת לבטל את מינוי הבן הממשיך ובמטרה לערוך את צוואותיהם האחרונות, השיב, במענה לשאלה הנוגעת לנימוק בשלו ביקשו ההורים לבטל את מינוי הבן הממשיך, כי:
"אני נפגשתי עם ח' וע' במשרדי, יש לי משרד בש. בביתי ושם נפגשנו והם סיפרו לי שהם מעוניינים לחתום על צוואה ושברקע לכל הסיפור, היתה הענקה שנתנו לאחד הילדים, זכויות של בן ממשיך והם רוצים לבטל את הענקה הזאת. כמובן ניסיתי לתהות על קנקנם ולברר למה הם רוצים לעשות מה שהם רוצים לעשות וככל שזכרוני אינו מטעני, הם היו חדים וברורים שהם רוצים לבטל את הענקה מכיוון שהוא לא התנהג אליהם כראוי, הוא לא תמך בהם ולא עשה דברים שהבטיח להם לעשות ולכן הם רוצים לבטל את הענקה ולעשות צוואה ולפי בקשתם ערכתי צוואות וסוכם עמם שנעביר אח"כ הפניות גם לסוכנות וגם למנהל מקרקעי ישראל, שאם ירשמו הענקות של בן ממשיך, הענקות אלו תבוטלנה והצוואות נחתמו מאוחר יותר" (עמ' 110 שורות 11-18ׂׂ).
הנה כי כן, פניית ההורים לעו"ד ד' לביטול מינויו כבן ממשיך נעוצה היתה בהתנהגותו כלפיהם, ולא בעובדה שמדובר במינוי אשר מטרתו קבלת המגרש בלבד.
- זאת ועוד, עיון בצוואות אותן ערכו ההורים לאורך השנים מעלה, כי בצוואה מיום 5.3.95 הוענקו חלקה א' ו1/3 מחלקה ב' לג', כאשר ההוראות באשר לחלקה ג' וליתר הזכויות בחלקה ב' היו, כי אם יופשרו המקרקעין לבניה, יחולקו הללו באופן שווה בין כלל הילדים, לרבות ג', וכי אם לא לא יופשרו – יעברו לג', אשר יפצה את יתר אחיו בחלקים שווים.
הצוואה מיום 14.7.04, הורתה על העברת חלקה א' במשק לג', ועל חלוקת חלקות ב' ו- ג' בין יתר הילדים, למעט ג', וכי אם לא תהיה אפשרות לחלק את יתרת המשק בין יתר הילדים, יפצה אותם ג' או יימכר המשק והתמורה תחולק מחציתה לג' והמחצית האחרת לילדים האחרים.
לו אכן מונה ג' בשנת 1984 לבן ממשיך אך ורק על מנת לקבל את המגרש הנוסף, ראוי היה כי בכל הצוואות תבוא לידי ביטוי חלוקה שוויונית בין כלל האחים, אלא שלא כך הם פני הדברים.
המועד היחיד בו ביקשו ההורים לחלק את המשק באופן שוויוני בין כלל ילדיהם הוא בשנת 2006, אז ביקשו, במקביל, לבטל את מינוי הבן הממשיך.
יש לזכור, כי הנטל להוכחת קיומו של הסכם למראית עין מוטל על המעלה טענה זו (ע"א 1780/93 בנק המזרחי נ' אולצ'יק, פ"ד נ(2) 41). הנטל לא הורם כנדרש בידי האחים.
מכאן, כי אין מדובר במינוי שבוצע מלכתחילה למראית עין.
משמעותו של כתב ההתחייבות
- כאמור, בשולי כתב ההתחייבות אישרה הסוכנות, באמצעות המחלקה להתיישבות, את הבן הממשיך.
בהתאם לעדותה של הגב' א.ש., בכך נסתיים מינוי הבן הממשיך.
אולם, לא זו בלבד שלא הוצגה כל אסמכתא לכך שניתנה הסכמת המינהל למינוי הבן הממשיך, הרי שעד לשנת 2006 לא היתה בידי המינהל עדות לכך שמונה בן ממשיך למשק, כעולה ממכתב התשובה של המינהל מיום 29.10.06, וכן מאישור המינהל מיום 20.7.09.
בהתאם לסע' 19ב' להסכם הדו-צדדי אשר הוצג לפני בית המשפט, נאסר על חבר המושב להעביר או למסור לאחר את זכויות השימוש שלו במשק, אלא אם ניתנה לכך הסכמת המינהל מראש ובכתב.
כבר נקבע, כי כאשר עסקינן בחוזים והתחייבויות למינוי בן ממשיך הטעונים הסכמת צדדי ג' כגון אגודה, סוכנות או מינהל, הרי שעד אשר לא הושלמה ההתחייבות ברישום, מדובר בהתחייבות ליתן מתנה ולא בחוזה מתנה שהושלם (וראו ע"א 2836/90 אריה בצר נ' נחמה צילביץ פ"ד מ"ו (5) 184, ובע"מ 9295/05 פלוני נ' פלוני).
ראוי להדגיש בסוגיה זו, כי אין באישור האגודה בדבר מינוי הבן הממשיך כדי לייתר את הצורך בקבלת הסכמת המינהל למינוי זה.
מאחר והסכמת המינהל כלל לא ניתנה, מהווה התחייבותם של ההורים בהתאם לכתב התחייבות ליתן מתנה בלבד.
ביטול מינוי הבן הממשיך
- מצויידים בהנחה כי התחייבות ההורים כלפי ג' ונ' לא הושלמה לכדי מתנה מוגמרת, כי אם מצויה בשלב ההתחייבות בלבד, נפנה לבחון מהי משמעות פנייתם של ההורים לביטול המינוי, בהתחשב בתשובה שהתקבלה, ואשר הניחה את דעתם, כי מינוי שכזה אינו קיים.
ראשית, ובראי חוות הדעת שהוגשו לתיק באשר למצבם הקוגניטיבי של ההורים, ניתן לקבוע כי מאחר והמכתב נחתם ביד ההורים ביום 24.8.06, הרי שאין חולק כי רצונם של ההורים היה בביטול מינוי ג' ונ' כבנים ממשיכים.
למען הסר ספק, אין בעדותו של מר א.מ., המתייחסת לתחילת שנות ה- 2000 כדי לסתור את העבודה שבחלוף 6 שנים ביקשו ההורים לבטל את מינויו של ג'.
- משכך, היות והמתנה לא הושלמה, ולנוכח עמדתם הברורה של הורים, הן במכתבם מיום 24.8.06, והן בצוואתם, ניתן לבחון היום האם התקיימו התנאים אשר יש בכוחם לבטל התחייבות זו, אם לאו.
אין חולק, כי ג' ונ' התגוררו לאורך השנים במשק, בסמיכות לבית ההורים.
נ' בתצהירה, היא נישאה לג' בשנת 1983. השניים עברו להתגורר בבית מקצועי במושב.
מאחר וההורים נדרשו באותה עת לשלם סכומים גבוהים למושב, בהם לא יכלו לעמוד, נטלו על עצמם ג' והיא לסייע להם. הם השקיעו סכומים עצומים במשק ובגין כך החליטו ההורים למנותם ל"בנים ממשיכים" (ראו סע' 3 לתצהירה של נ').
לדברי נ', השקעת הכספים במשק, הביאה לכך שנבצר ממנה ומג' להשלים את בניית ביתם בהמשך, והדבר ארך זמן (ראו עמ' 26 שורות 6-7, 12-14).
אולם, כאשר נשאלה בחקירתה באלו סכומים מדובר השיבה שוב ושוב, כי אינה יודעת וכי אינה זוכרת (ראו עמ' 13 שורות 18-25 לפרוטוקול), וכלשונה: "לא יודעת. כל מה שאני יודעת זה שההורים רצו שנהיה בנים ממשיכים" (עמ' 15 שורה 27 לפרוטוקול).
בניגוד לאמור בתצהירה, העידה נ' כי "אני יודעת שכל הזמן מרגע שנישאנו ההורים רצו שנהיה בנים ממשיכים כך שהיה ברור שאת החובות של המשק זה חלק מהחובות והזכויות" (עמ' 16 שורות 4-5).
נ' מתארת את טיפולם המסור בהורים לאורך השנים, כך שהטיפול כלל תחזוקת בית ההורים, טיפול שוטף בהם (סע' 7.9 לתצהיר) והשתתפות בעלות המטפלים בהורים, בסך של 2,000 ₪ לחודש.
לדבריה: "זו הסיבה שפנו אלי כדי לעזור במימון והיה ברור שאנו בנים ממשיכים וזו החובה שלנו". (עמ' 37 שורה 13).
ג' הבהיר בתצהירו, כי הסכומים אותם שילמו נ' והוא אותה עת, במטרה לפרוע את החובות אליהם נקלע המושב, ובעקבותיו כל חבריו, סך השקול לשווי שני משקים במושב (ראו סע' 3.10 לתצהירו).
לטענתו, מדובר בחובות שנוצרו בשנות ה- 70 ואילך, והם שולמו עד לשנת 1997 (עמ' 49 שורות 23-26).
לאור נכונותו לסייע להוריו, גמלה בליבם ההחלטה להפכו, עם רעייתו, לבנים ממשיכים (סע' 3.12 לתצהיר).
יחד עם זאת, הבהיר ג', כי היה מודע לכך שההורים ערכו צוואה הסותרת את היותו בן ממשיך, אולם הוא לא מחה על כך (עמ' 48 שורות 19-20).
הוא תיאר בחקירתו פגישה בין האחים, בה הציעו לו כי לא יבצעו את צוואתה של האם, בתנאי שישוב לשלם סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות האב. לשיטתו, באותה עת חדל לתמוך כלכלית באב (עמ' 46 לפרוטוקול).
- ר' העידה כי האם הלינה באזניה על התנהגותו של ג':
"לא פעם בכתה באזניי ואמרה "אנחנו חמישים וחמישים חצי חצי, ההכנסות שלו והוצאות שלי (עמ' 86 שורות 8-9), וכן: "היא היתה נחושה למכור את המשק...אין לי מושג מה רצתה. אני יודעת שהיתה ממורמרת ובכתה כל הזמן על דרך ההתנהלות של ג' והיא דברה כל הזמן על המכירה של המשק" (עמ' 87 שורה 4 ו- 8-9)
מ' העיד כי "אמא בכתה מרורים, לא דיברה אלא בכתה בדמעות ללא הרף ואמרה לי כמה ג' רימה אותה וניסתה בכל דרך. אני זוכר שהם רצו למכור את המשק". (עמ' 130 שורות 19-20). ובתצהירו: "למרות שההורים השתדלו להעניק לג' את דרישותיו, ג' התנהג בצורה מחפירה וקשה כלפיהם. כך התעלם מהפצרותיהם להעביר להם את כספים השייכים להם מתוקף היותם בעלי המשק והשתמש בדיבורו החלקלק על מנת לתרץ תירוצים שונים לאן נעלם כל הכסף מהכנסות המשק (סע' 31).... ג' ואשתו לא דאגו, כטענתם, לצרכיהם הכלכליים של ההורים ז"ל ולבריאותם והשאירו את המטלות הללו לשאר האחים (סע' 39)".
עדותה של ס' תומכת בדברי אחיה:
"שמעתי בכיות של אמא לגבי נושא הכספים שסוכם ביניהם ולא מומש מצד ג'. כל פעם שביקשה כספים הוא טען שאין רווחים ולכן אין לו מה לתת" (עמ' 93 שורות 12-14).
דבריו של עו"ד ד'בדבר הנימוק לביטול הבן הממשיך עולים בקנה אחד עם עדויותיהם של האחים.
- בית המשפט עצמו קבע, במסגרת תיק האפוטרופסות שהתנהל בנוגע לאב, כי על ג' להעביר לקופת האפוטרופסות את דמי השכירות בגין השכרת היחידות שבנה על המשק (ראו החלטתה של כב' השופטת מקייס מיום 14.2.11 בתיק א"פ 27760-09). בכך יש כדי לתמוך בטענה כי ג' נמנע מלחלוק את ההכנסות שנתקבלו מן המשק עם הוריו.
מן הטענות אשר הועלו במסגרת תיק האפוטרופסות, ניתן ללמוד כי ההורים בחרו לסמוך את ידיהם על הבן מ', לו העניקו את הסמכות לנהל את כספיהם עם הבת ר'. אף בכך יש כדי ללמד על קלקול היחסים בין ההורים לג'.
- סע' 5(ב') לחוק המתנה תשכ"ח – 1968 קובע, בכל הנוגע להתחייבות לתת מתנה, כדלקמן:
"כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו".
בהתאם לסע' 5(ג') לחוק המתנה:
"מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בני משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן".
ועוד נקבע בסע' 4 לחוק המתנה:
"מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר- המתנה או
להימנע מעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו, ואם היה בדבר ענין לציבור – היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו".
- בע"א 3220/10 חוה כהן, יורשת מזיג עזיזי ז"ל נ' שלמה חדד נקבע מפי כב' השופט מלצר:
"הזכויות במשק אינן יכולות לעבור עד לקבלת הסכמת הרשות והסוכנות (ראו: סעיף 20(ד)
להסכם המשבצת, שצוטט לעיל). אשר על כן המתנה בהקשרנו איננה יכולה להשתכלל עם
הסכמת שני הצדדים בלבד, והצדדים היו מודעים לכך בעת החתימה על התצהיר האמור...
אם נקבע כי מדובר במתנה לאלתר, ולא בהתחייבות לתת מתנה, יהיה הדבר נוגד את התכלית
המרכזית העומדת בבסיס ההליכים המשפטיים הנדרשים להעברה – לרבות הצורך בקבלת
הסכמת הרשות והסוכנות, אשר היא תכלית ראויה שלה שורשים היסטוריים, חברתיים,
כלכליים ומורשתיים; (ראו: ענין ח', בעמ' 316- 318; יהושע ויסמן "מקרקעי ישראל"
משפטים כא 79, 95 (1991)..
האפשרות של המנוח לחזור בו מהתחייבותו במועד עתידי היא אפשרית כאן, למרות שמדובר
במשק שאיננו רשום במרשם המקרקעין, בין היתר מאחר שהמדובר בהתחייבות על תנאי, ועל כן
חוזה המתנה איננו מעביר אוטומטית את מושא המתנה לידי המקבל".
ובהתייחס לסע' 5(ג') לחוק המתנה:
"יש לציין כי הסעיף הנ"ל ניתן להפעלה: "אפילו אם הנותן ויתר בכתב על זכותו לחזור בו ואפילו
אם המקבל שינה את מצבו בהסתמך על המתנה [לפי סעיף 5(ב)]" (ראו: ראבילו, חוק המתנה,
בעמ' 384). לכן אין משמעות מיוחדת פה לעובדה שהמנוח ויתר על זכותו לחזור בו מהענקת
המתנה".
בתמ"ש (כ"ס) 14900/07 שרה שעתל נ' עמרם שעתל, נקבע ע"י כב' השופט ויצמן:
"הפסיקה העניקה לביטוי "התנהגות מחפירה" פרשנות מרחיבה, כזו שיש בה להקל על מי שהתחייב ליתן מתנה לחזור בו מהתחיבותו כלפי מי שנהג בו שלא כראוי. כך כדוגמה בע"א 350/96 וייסר נ' שביט , פד"י נ"ב(5) 797 נקבע כי נוכח מהותה של עיסקת מתנה ועקרון תום הלב הנילווה לה הרי שעל מקבלה מוטלת החובה לנהוג כלפי הנותן מנהג הכרת תודה, כבוד ודרך ארץ... אך זאת יש ליתן על הדעת, מתנת בן ממשיך אינה מתנה רגילה. לא לחינם נותן אדם נכס יקר ערך אך ורק לאחד מילדיו, בצידה של מתנה זו וכמניע לה מונחת ציפיה לפיה מקבל המתנה יגור עם ההורה המעניק וידאג לצרכיו ולצרכי המשק גם יחד. עסקינן בתנאי מפסיק שהינו למיצער תנאי מכללא הברור לשני הצדדים - הנותן והמקבל כאחד".
ובתה"ס (נצ') 47590-04-13 ש.נ. נ' א.נ.ב.מ. (כב' סג"נ השופט זגורי):
"כאשר מדובר במשקים חקלאיים, בדרך כלל קובעת הפסיקה, כי יש לראות במינוי "בן ממשיך" או בהסכמי מתנה משום התחייבות לעסקה במקרקעין שאינה מושלמת עד אשר מוסדר הרישום בסוכנות וברשות מקרקעי ישראל. הטעם לכך הוא שהגם שמדובר בזכות אובליגטורית (בר רשות, שימוש או חכירה), הרי שעבירותה מוגבלת מכוח חוזה החכירה/הרישיון החל על המשבצת (כך למשל נקבע בפסק דינו של חברי כב' השופט ג'יוסי ביחס להעברת זכויות במושב בו עסקינן (בתמ"ש (נצ') 3760/05 [פורסם בנבו] לעיל) ובשורה ארוכה של פסקי דין אחרים כגון ע"א 1662/99 ח' נ' ח', פ"ד נו(6) 295, 314 (2002) ; בע"מ 1119/06 פלוני נ' פלוני ואח' (23/11/2006, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]) ; עמ"ש (מרכז) 2070-09-07 ע'תייר נ' שמעון כחלון (29/01/2008, פורסם במאגרים [פורסם בנבו])".
- אם ניישם את כל האמור לעיל למקרה שבפנינו, ניתן לקבוע כי התחייבות ההורים כלפי ג' ונ' נותרה בגדר התחייבות ליתן מתנה, המותנית בתנאי מפסיק.
ג' ונ' היו מודעים לתנאי הנילווה למתנה, וראו דבריה של נ', כפי שהובאו בסע' 42 לעיל.
לאחר שהוברר להורים כי ג' ונ' אינם ממלאים את חלקם, ומקפחים את הוריהם, רשאים היו האחרונים לבטל את המתנה, כפי שהודיעו במכתבם מיום 24.8.06.
על כן, יש לקבוע כי התחייבותם של ההורים להענקת המשק לג' ונ' בוטלה על ידי ההורים כדין.
הבן המוכן ומסוגל לקיים את המשק
- באין בן ממשיך, יש לחזור להוראות ההסכם, הקובע בסע' 19ג' (3) כי יש להורות על מסירת המשק לבן המוכן ומסוגל לקיים אותו.
האם ג' הוא הבן המסוגל לקיים את המשק?
מחד, ג' ונ' מתגוררים בביתם, אשר נבנה על ג' המגרש שצורף לנחלה.
ג' משמש כחבר באגודה, ולראיה צורף אישור האגודה מיום 25.7.01 לתצהירו.
יש לזכור, בתחרות בין התובע לבין הנתבע על הזכות לקבל את המשק - יש עדיפות לתובע שגר במשק, התקבל לאגודה השיתופית, בנה את ביתו במשק ומעבד את אדמת המשק במשך שנים (ראו תמ"ש (ת"א) 80170/96 אפרים גולדשטיין נ' אהרון גולדשטיין).
ג' העיד בפני בית המשפט כי הוא עוסק בגידול פרחים במשק, וכן בהשכרת המבנים המצויים על המשק, עמ' 61 שורות 16-24). אמנם, נראה כי העיסוק בחקלאות אינו העיסוק העיקרי במשק, וכי עיקר הרווח נובע מהשכרת המבנים, אולם על אף זאת, ניתן היה לקבוע כי הוא הבן המסוגל לקיים את המשק.
אלא, שכאשר ניצבות לפני בית המשפט צוואותיהם של ההורים, ובהן אמירות חד משמעיות בדבר האופן בו יחפצו בחלוקת הזכויות במשק לאחר מלאת ימיהם, לא ניתן לבטלן בהינף יד ולהתייחס לסע' 19ג'(3) להסכם, כמצוי בחלל ריק.
זאת יש לזכור: בית המשפט מונחה על ידי הצורך לקיים את רצון המת, ואף שמדובר בזכויות בר רשות, ניתן להכיר, בנסיבות מסוימות, באפשרות לקבוע מה ייעשה במשק חקלאי באמצעות צוואה, הגם שהמשק אינו חלק מהעיזבון (ע"א 8021/03 אלישע נ' אלישע, פ"ד נט(3) 33).
היות ורצונם של ההורים היה כי המשק יחולק בין כלל ילדיהם, הרי שאף שתוצאה זו אינה אפשרית כשלעצמה, ניתן ליישמה באופן שישקף רצון זה (ע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפה"כ, פ"ד נג(2) 817).
בכך, ייעשה צדק בין כלל ילדיהם של ההורים המנוחים, כפי שביקשו הם טרם מותם.
"עמדת הפסיקה כיום הינה, כי מקום שניתן מכוח חוזה המשבצת להתחשב בצוואת בר הרשות, הרי שיש לעשות כן ולהעדיף זאת על אפשרויות העברה אחרות שקיימות בחוזה. כל זאת כמובן בכפוף לכך, שהדבר לא יוביל למסירת הזכויות בנחלה ליותר מאדם אחד ולא יפגע בזכויות בן הזוג כאמור בסיפא של סעיף 19ג'(4) לחוזה הדו-צדדי (ע"מ (מח'- ת"א) 1195/04 א'ל' נ' אלמונים (28/04/2008, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]) – כב' השופטים שנלר, ורדי ולבהר שרון ;ת"ע (נצ') 1180/08 א' ד' נ' א' ד' (20/2/2011, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]), כב' סגן הנשיא השופט ג'יוסי ; בת"ע (י-ם) 4338-01-11 ב.א. נ' צ.ח. (23/11/2011, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]) – כב' השופט טפרברג ; תמ"ש (טב') 6770-01-11 ר.ר. נ' ח.ת. (30/04/2012, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]) – של כותב שורות אלה)...
רוצה לומר, כי אם בפנינו צוואות המנוחים ובהן אמירה מפורשת של המנוחים, כי הם רוצים
ששלוש ילדיהם ייהנו משווי הנחלה לאחר שזו תימכר, על בית המשפט לעשות כל מאמץ לקיים
את רצון המנוחים ולהגשימו... לטעמי וכפי שיבואר, בנסיבות שלפניי הדבר אפשרי גם במסגרת החוזה הדו צדדי והצוואה של האם המנוחה".
כך כב' סג"נ השופט זגורי בתמ"ש (טב') 30318-02-10 ג.י. נ' נ.י.
- אם נשקלל את המסקנה כי ג' הוא הבן היכול לקיים את המשק, בנוסף לרצון לקיים את הצוואות המבקשות לחלק את המשק בין כלל הילדים, ניתן יהיה לקבוע כי המשק יוותר כולו בידי ג', בכפוף לכך שישלם לכל אחד מאחיו את חלקו היחסי במשק.
לכך, יש להוסיף קיזוז של ההוצאות אשר הוציא ג' עד כה בגין המשק, הוצאות אשר עלה בידו להוכיח במסגרת ההליכים כאן.
- לצורך עריכת החישוב, ומאחר ואין חולק כי ג' בנה את ביתו על גבי מגרש מס' 95 שנוסף לנחלה, וכן היות וחלק מן ההוצאות בגין המשק הוצאו לפני כ- 30 שנה, כך שלא ניתן לצרף אסמכתאות לגביהן, לא יילקחו בחשבון במסגרת ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים מגרש 95 וביתם של ג' ונ', והם יוותרו לג' ונ' בלא שיפצו את האחים על כך.
אשר לסכומים הנוספים, ג' ונ' צרפו אסמכתאות בדבר תשלום סך של 100,000₪ לכונס הנכסים בתאריך 18.6.97. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.6.97, היינו סך של 259,334₪, יקוזז מסכום הפיצוי שעל ג' ונ' לשלם ליתר האחים.
בנוסף, ובהתבסס על הקבלות שצורפו על ידי ג' ונ', יש לקזז סך נוסף של 40,962₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, היינו סך של 62,546₪.
- 51. לצורך עריכת החישוב, הנני מורה על מינויו של השמאי מר יוסי אגסי.
שכרו של השמאי ישולם בחלקים שווים בין הצדדים.
בחוות דעתו, יתייחס השמאי לשווי הנחלה, ללא מגרש 95, וללא ביתם של ג' ונ'.
על ג' לפצות כל אחד מן האחים בסך השווה ל – 1/8 מן ההערכה שתתקבל, כאשר מסכום זה יקוזז חלקו היחסי של כל אחד מן האחים בסכומים המפורטים בסע' 50 לעיל.
התביעות הנוספות
- לנוכח התוצאה המפורטת לעיל, ממילא אין מקום להורות על פינויים של מ', א' ות' מן המשק בשלב זה. הפינוי יבוצע בכפוף לתשלום הפיצוי כאמור לעיל.
כפועל יוצא, נדחית התביעה הנוספת שהוגשה בתמ"ש 32592-07-12 כגד השלושה לתשלום דמי שימוש ראויים.
- אשר לתביעה הכספית שהגישו האחים נגד ג' בתמ"ש 56721-11-12, דין תביעה זו להידחות בכל הנוגע לעבר. לאורך השנים נשא ג' בהוצאות המשק, כפי שנהנה מן ההכנסות שנתקבלו, אולם טרם שניתן פסק הדין אין להורות על העברת דמי השכירות שנגבו בגין המשק והמבנים שעליו לידי האחים.
ככל שעסקינן בסעד הנוגע לסילוק ידם של השוכרים המתגוררים במשק, ברי כי אף דין סעד זה להידחות, באשר התביעה כלל לא הוגשה כנגד אותם שוכרים.
סוף דבר
- 54. א. ההתנגדויות בת"ע 34855-10-11, ות"ע 24272-11-12 - נדחות. ניתן בזאת צו לקיום
צוואותיהם של ההורים המנוחים מיום 4.5.06. יש להגיש פסיקתא מתאימה לחתימה.
ב. התביעה בתמ"ש 5016-02-12 - מתקבלת חלקית, בכפוף לפיצוי.
ג. התביעה בתמ"ש 32685-07-12 - נדחית.
ד. התביעה בתמ"ש 32592-07-12 - נדחית.
ה. התביעה בתמ"ש 50896-11-12 - מתקבלת חלקית.
ו. התביעה בתמ"ש 56721-11-12 - נדחית.
לאור התוצאות בכלל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, הריני מורה על חיובם של ג' ונ' בתשלום הוצאות האחים האחרים ובשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מן האחים.
המזכירות תסגור את התיקים שבכותרת, למעט התביעה בתמ"ש 5016-02-12, בה ימתין בית המשפט לקבלת חוות הדעת.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ה, 29 יוני 2015, בהעדר הצדדים.