פס"ד בתביעה לסילוק יד וחיוב בדמי שימוש ראויים

הונחה בפניי תביעת התובע לפינוי וסילוק יד של הנתבעים מדירת התובע ברח' ----- וחיוב הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בסך של 270,000 ₪.

העובדות בתמצית:

1. התובע הינו בן 73, בעלים של דירה ברח' ---, הידועה כגוש -- חלק -- תת חלקה -- (להלן: "הדירה").

2. הנתבע 1 הינו בן 63, אחיו של התובע, והנתבעים 2-4 הינם אישתו ושני ילדיהם המשותפים של הנתבעים 1-2.

3. בשנת 1989 העתיק התובע את מגוריו לחו"ל.

4. החל משנת 1995 ובהסכמתו של התובע מתגורר הנתבע 1 ללא תמורה בדירתו של התובע. בשנת 2000. לאחר נישואיו של הנתבע 1 לנתבעת 2 החלה אף היא להתגורר בדירה ובהמשך, עם היוולדם של ילדיהם המשותפים, החלו אף ילדיהם, הנתבעים 3-4, להתגורר בדירת התובע ללא תמורה.

5. בשנת 2018 ערכו הנתבעים שיפוץ מסיבי בדירה, במסגרתו חולקה הדירה (בת 3 חדרים) מחדש והפכה לדירה בת 4 חדרים.

6. במהלך השנים חתם התובע על שתי צוואות (צוואה מיום 02.06.2019 וצוואה מיום 25.06.2023). בסופו של יום בוטלו שתי הצוואות ע"י התובע.

7. ביום 20.06.2023, לאחר כ-28 שנות מגורי הנתבע 1 ומשפחתו בדירה, העלה התובע באוזני הנתבעים את רצונו לשוב לישראל ולהתגורר בדירתו. בהמשך, חזר והעלה התובע במספר הזדמנויות את דרישתו, כי הנתבעים יפנו את הדירה לאלתר (לרבות הפנייה מיום 04.10.2023, הפנייה מיום 15.10.2023, הפנייה מיום 09.11.2023, הפנייה מיום 26.12.2023 והפנייה מיום 31.12.2023).

8. ביום 18.01.2024, ומשלא פינו הנתבעים את דירת התובע, הגיש התובע את התביעה שבכותר.

   עיקר טענות התובע: