לאחר כ-30 שנות מגורים בחינם: יפונה מדירת אחיו

לאחר עשרות שנים בחו"ל, בעל הדירה חזר ארצה ונאלץ לתבוע את אחיו – שסירב לארוז חפצים ולצאת. הוא זכה, אך יצטרך לשלם כ-200 אלף שקל

משפחה שגרה בחינם מזה כ-30 שנה בדירת אחי הבעל תיאלץ להתפנות – כך פסק לאחרונה בית המשפט למשפחה בתל אביב. השופטת ענבל וקנין-הרנשטיין קבעה שזכות המגורים שניתנה לאח ללא תמורה הייתה הפיכה, ולכן בעל הנכס זכאי לדרוש את סילוקו. מנגד היא קבעה שעל בעל הדירה לשלם לאחיו כ-200 אלף שקל, בגין שיפוצים שנערכו לאורך השנים.

הנתבע (63) והתובע (73), בעל הדירה, הם אחים. ב-1989 היגר התובע לחו"ל, והחל מ-1995 אחיו מתגורר בדירתו בחינם, בהסכמתו. בשנת 2000, לאחר נישואי הנתבע, עברה אשתו לגור עמו בדירה, ובהמשך הביאו השניים ילדים משותפים שאף הם, כמובן, גרים בה. ביוני 2023, לאחר כ-28 שנות מגורים, הודיע התובע לאחיו כי הוא מתכוון לחזור ארצה, כך שעליו להתפנות.

"אני מתכונן להגיע לבית שלי בארץ. כל מה שנשאר הוא לתאם תאריך בו תוכל למסור לי את המפתחות", כתב התובע לאחיו. משהלה סירב – הוגשה תביעת הפינוי בינואר 2024. לטענת בעל הדירה, עם הודעתו לאחיו על הפסקת רשות המגורים, היא למעשה בוטלה, באופן המזכה אותו בסילוק ידו ובדמי שימוש ראויים עבור התקופה בה מחזיק בדירה ללא רשות.

מנגד טענו האח ובני משפחתו כי זכות המגורים שניתנה להם הייתה בלתי-חוזרת, וכי הסתמכו עליה תוך השקעת סכומים גדולים מאוד בדירה לאורך השנים, כ-680 אלף שקל לגרסתם. לשיטתם יש לראות בהשקעה זו כדמי מפתח, מה שהופך אותם לדיירים מוגנים. לצד טענות אלו, גרסו בני המשפחה שהדירה הוענקה על-ידי אחי הבעל במתנה.

הצוואות מדברות בעד עצמן

אלא שהשופטת וקנין-הרנשטיין דחתה את טענות הנתבעים, אחת לאחת. אשר לטענת המתנה, הפנתה בין היתר לצוואות שערך בעל הדירה, במסגרתן "הביע בלשון ברורה וחד משמעית את היעדרה של כל כוונה שלו להעניק לנתבעים את הדירה במתנה בחייו", אלא רק לאחר מותו. אשר לטיב זכות המגורים שניתנה, מסקנת השופטת שמדובר ברשות הדירה (שניתן לחזור ממנה), ועל כן התובע זכאי לבטלה.

"בנסיבות דנן, ועל אף התקופה הארוכה במהלכה התגוררו הנתבעים מכוח רשות חינם שהוענקה להם בדירה (תקופה של כ-30 שנה), רשות חינם זו שעמדה לנתבעים הייתה רשות חינם הדירה", פסקה השופטת. בין יתר האינדיקציות לכך: כתיבת התובע בצוואותיו ש"כל עוד הנני בחיים, אהיה רשאי לעשות בנכסיי שברשותי כטוב בעיניי".

סממן נוסף לכך מצאה השופטת בהתכתבות בין הצדדים, במסגרתה הועלה חשש מצד אשת הנתבע שמשפחתה עלולה להתפנות, אם וכאשר גיסה ישוב ארצה. "אם אכן היה צדק בדברי הנתבעים לעניין אופייה הבלתי הדיר של רשות החינם שניתנה להם, מדוע שתדאג הנתבעת מחזרתו של התובע למדינת ישראל?!", תהתה השופטת והשיבה: "ברור כי חששות אלו שתידרש לעזוב את הדירה נובעים מהיות הזכות הדירה".

לצד זאת הכירה השופטת בהשקעות בסך כ-271 אלף שקל שביצעו הנתבעים בדירה לאורך השנים, וקבעה שעל התובע לפצותם בשל כך. בסיכום העניין נקבע שעל הנתבעים להתפנות מהנכס תוך 3 חודשים ולשלם לתובע הוצאות משפט בסך 70 אלף שקל. ברמת התוצאה, לאחר קיזוז החיובים, יוצא שהתובע ישלם כ-200 אלף שקל לנתבעים, לאחר כ-30 שנות מגורים בדירתו.

• ב"כ התובע: עו"ד אלימלך קורצווייל
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אלון דיסקין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.