תלמה מגד נ' לוי יצחק רחמני ואח'

החלטה

בקשה ליתן צו לגילוי מסמכים כללי וספציפי, וצו למענה על שאלונים הוגשה לבית המשפט על ידי התובעת.

הבקשה הוגשה לפני חודשים לא מעטים, אך בשל שינויים פרסונאליים בתפקידי הרשם, והטמעת מערכת המיחשוב הובאה הבקשה לפני רק לאחרונה.

לענין הבקשות.

עיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ואציין כבר כי לא מצאתי להעתר לבקשה במתכונתה זו.

אני מאמצת את דברי ב"כ המשיבים וסבורה כמוהו כי הבקשה מכילה טענות רבות שרובן אינן רלבנטיות לבקשות, כך גם מצאה התובעת לתאר את המצב המשפטי, אלא שלא מצאתי בינו לבין המטרה שלשמה נועדו ההליכים המקדמיים של גילוי מסמכים, כללי וספציפי ומענה לשאלונים – ולא כלום, מלבד 'מסע דיג' שמנסה המבקשת לעשות.

המבקשת עתרה לגילוי מסמכים כללי וספציפי.

בפניתה ל'גילוי ספציפי' עותרת המבקשת לגלות שורה ארוכה של מסמכים, הנקובים ב-45 תתי סעיפים, כשרוב הסעיפים מתחילים במילים "כל ההסכמים ו/או התכתובות..." (סעיף 3.1) "כל ההחלטות ו/או הפרוטוקולים של אסיפת בעלי המניות...החל משנת 2000 ועד היום" (סעיף 3.2) "כל ההחלטות ו/או הפרוטוקולים ..." (סעיף 3.3) "כל ההודעות ו/או הזימונים..." (סעיף 3.4) "כל כרטסת הנהלת החשבונות...לשנים 1997- 2005..." (סעיף 3.5)... וכך יכולתי להמשיך ולהעתיק את מכתב הדרישה כלשונו שבהמשכו מבקשת התובעת באופן גורף פרטים, כרטסות, רשימות עובדים, חוות דעת מומחים, דוחות תפוקה ועוד מסמכים רבים המתייחסים לפרק זמן של שנים.

לא רק שאין מדובר בבקשה סבירה הרי שכלל לא מדובר בגילוי מסמכים ספציפי, שהרי בקשה שענינה 'כל המסמכים...' או 'כל החשבונות' אינם עונים על דרישת תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, והיא כה גורפת שאין בינה לבין 'גילוי ספציפי' ולא כלום, אלא כאמור לעיל – נסיון למסע דיג.

אמנם הליך של גילוי מסמכים נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי הצד השני, ואמנם הפסיקה הכירה בזכות בעל דין לקבל גילוי מירבי של מסמכים, כדי להביא לחשיפת האמת, יחד עם זאת על המסמכים להיות רלבנטיים למחלוקת נשוא התובענה [ראו למשל - רע"א 9332/07 Gerber Products Company נ. חברת רנדי בע"מ (15/10/08)], וגם אם יש רלבנטיות למסמכים עדיין יש סייגים המצמצמים את היקף חובת הגילוי כמו במקרה שבו מעשה הגילוי עלול להכביד על בעלי הדין באופן שאינו סביר בנסיבות העניין גם אם דרישת הגילוי נסבה על מסמכים רלוונטיים (רע"א 9332/07 הנ"ל).

נראה כי יש לאזן בין החובה לגלות מסמכים מחד לבין ההכבדה שנוצרת לצד הנדרש לגילוי מאידך, וכך ככל שמדובר במסמך שחשיבותו לבירור המחלוקת היא חשובה יותר, כך קיימת הצדקה רבה יותר לגילויו, גם אם נוסף לכך אלמנט ההכבדה ומכאן שגם ההיפך הוא הנכון - ככל שבגילוי המסמך יש הכבדה רבה יותר, כך יש לבחון ביתר זהירות את נחיצותו.

בהתאם לכך וכדי שאוכל לבחון את מידת הנחיצות בגילוי המסמכים הרבים הנזכרים במכתב הדרישה של המבקשת, וכדי שאלה יענו על דרישת 'הספציפיות' אני מאפשרת לתובעת להפנות דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים שלא תהווה הכבדה סתמית על המשיבים, תאזכר במפורש את המסמכים הספציפיים שאותם מבקשת התובעת ותבהיר את הרלוונטיות של אותו מסמך לתביעה.

הדרישה לגילוי ספציפי במתכונת הנוכחית נדחית.

המבקשת תפנה למשיבים תוך 30 יום דרישה לגילוי ספציפי, ככל שתהיה מעונינת במסמכים ספציפיים, בהתאם לדברי שלעיל.

אשר לשאלונים.

גם כאן דעתי היא כי השאלון במתכונתו נועד למעשה להכביד על המשיבים וכלל לא למטרה שלשמה מגישים בעלי דין שאלונים - קרי, לקבל אינפורמציה שתסייע למבקש להוכיח טענותיו ולחסוך בדרך זו הזמנת עדים.

עיינתי בשאלות שצורפו לבקשה, ואני סבורה כי רבות מהשאלות מתאימות, אולי, לשלב החקירה הנגדית אך בודאי לא לשלב המקדמי של תשובות לשאלונים.

כך מצאתי שאלות, שממילא יש לתובעת מידע עליהם, ועל כן ברור כי אין מקומן בשאלון, כך למשל שאלות כמו 'מתי התחילה מערכת היחסים בינך לבין התובעת?"או "מה טיב מערכת היחסים..." וכו', (שאלות 1- 4).

עוד מצאתי בבקשה קבוצות של שאלות שהרלוונטיות שלהן כלל לא ברורה לי, כאלה הן שאלות כמו שאלות 5 -7; וקבוצות של שאלות שעל פניהן נועדו אך ורק ל'מסע דיג' לשם קבלת אינפורמציה – כאלה הן שאלות 9- 15.

ככל שהמבקשת תהיה מעוניינת לפנות בשאלון רלוונטי, שמטרתו לשמש כלי עזר לבעל הדין לקבלת תשובות לשאלון ולא שאלון שכל כולו נועד להכביד על המשיבים - תוכל לפנות ישירות למשיבים תוך 30 יום.