ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' רביד) מיום 17.1.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 7383/05.
1. בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' רביד) נדונה בקשת המערערים לביטול פסק בוררות (ה"פ 1309/02, להלן-"ההליך הקודם"). לימים הגישו משיבים 1-2 בקשה למחיקת ההליך מחוסר מעש ובקשתם נענתה בחיוב בהחלטת בית המשפט. בקשה לביטול ההחלטה נדחתה על ידי בית המשפט (בהחלטה מיום 3.5.2005) תוך חיוב המערער בהוצאות אישיות. בהחלטה נקבע כי בהתנהלותו של המערער, שהיה צד להליך וייצג את עצמו ואת המערערת מס' 2, יש משום חוסר תום לב, הגובל בשימוש לרעה בהליכי משפט. התנהלות זו מעידה על חוסר הגינות, כנות ונסיון להטעות את בית המשפט. ביום 6.10.2005 הגישו המערערים תביעה נוספת לבית המשפט כנגד המשיבים (ת.א. 7383/05, להלן-"ההליך הנוכחי"). בתביעה עתרו למתן פסק דין הצהרתי לביטול הסכם הבוררות, מכוחו ניתן פסק הבוררות שביטולו התבקש בהליך הקודם. ביום 22.11.2005 הגיש המערער תלונה כנגד השופט מ' רביד לנציבות תלונות הציבור על שופטים.
2. בעקבות כל זאת פנו המערערים (ביום 8.12.2005) לבית המשפט וביקשו כי יפסול את עצמו מלשבת בדין בהליך הנוכחי. בבקשת הפסלות טענו המערערים כי החלטת בית המשפט קמא (מיום 3.5.2005) היא החלטה תמוהה, הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין בנימוקים תמוהים, תוך קביעות עובדתיות שאין להן כל בסיס, לעניין התנהלות המערער והעלמת עובדות מבית המשפט. הם טענו כי קביעותיו המוטעות של בית המשפט גרמו לו להסיק מסקנות חריפות ומרחיקות לכת כנגד המערער, המכפישות אותו ופוגעות קשה בשמו הטוב, ללא כל בסיס, וזאת מבלי שתינתן לו ההזדמנות לטעון כנגד קביעות אלו. עוד טענו המערערים כי לאור הגשת תלונה כנגד השופט לנציבות תלונות הציבור על שופטים יבצר ממנו לדון בהליך הנוכחי ללא משוא פנים. המשיבים התנגדו לבקשה. הם טענו כי טענות המערערים כנגד ההחלטה מיום 3.5.2005 אין בהן להקים חשש ממשי למשוא פנים ומקומן בהליך הערעור. עוד טענו, כי אין בעצם הגשת התלונה כדי לפסול את בית המשפט מלדון בתיק.
3. בית המשפט (בהחלטה מיום 17.1.2006) דחה את בקשת הפסילה. הוא קבע כי מקומן של ההשגות על הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה מיום 3.5.2005, לרבות מסקנות בית המשפט בהחלטה, בהליכי ערעור על ההחלטה ולא במסגרת בקשת פסלות. נקבע כי אין בהחלטה מיום 3.5.2005, שניתנה במסגרת ההליך הקודם, לרבות דברי הביקורת הנוגעים לאופן התנהלות המערער, משום גיבוש עמדה כלשהיא, וודאי לא סופית, באשר להליך העיקרי בתיק הנוכחי ולסיכוייו. הובהר כי אין לבית המשפט ספק כי ידון בתיק הנוכחי באובייקטיביות מלאה, ללא כל משוא פנים. כן נקבע, כי הגשת התלונה אינה מקימה עילת פסלות.
4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים חוזרים על טענותיהם בבקשת הפסלות. עוד נטען כי ביום 17.1.2006 קיבלו את החלטת נציבת תלונות הציבור על שופטים בתלונה שהגישו כנגד השופט. לטענתם, נמצא כי התלונה מוצדקת ברכיב העיקרי שלה, לעניין אי מתן הזדמנות למערער להשמיע דבריו בטרם התבטא השופט כפי שהתבטא בהחלטתו מיום 3.5.2005. בנסיבות העניין, כאשר כנגד השופט הוגשה תלונה בגין מעשיו בהליך הקודם על ידי מי שהינו צד ובא כוח בתיק הנוכחי, ובפרט לאחר שהתלונה נמצאה מוצדקת על ידי נציבת תלונות הציבור על שופטים, נוצרה יריבות אישית בין השופט למערער. יריבות זו יוצרת ניגוד אינטרסים מהותי וחריף בין השופט באופן אישי לבין מילוי תפקידו השיפוטי בתיק הנוכחי, וקם חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. המשיבים חוזרים על התנגדותם לבקשת הפסלות, ומוסיפים כי מבירור שערכו עם לשכת הנציבה עולה כי רק בנקודה אחת נמצא בסיס לתלונת המערער, ואילו יתר טענותיו נדחו. יתרה מכך, גם בקביעת הנציבה שהוזכרה בערעור אין כדי להצדיק פסלות שופט מלשבת בדין, שכן השגות לעניין מתן זכות טיעון מקומן בפני ערכאת הערעור והן אינן מצדיקות בקשת פסלות.
5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שנתקבלו בעניינו אינה מקימה עילת פסלות וכי הדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור-על פי סדרי הדין (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 3086/02 הדני נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם)). אפשר שבראייתם של המערערים נוצר החשש, כי ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינם מצביעות על קיום משוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. כן אין לקבל את טענת המערערים כי הביקורת שהפנה בית המשפט כלפי המערער בהחלטה מיום 3.5.2005 מקימה עילת פסלות. אכן, בית המשפט מתח ביקורת, ואף ביקורת חריפה, אודות התנהלותו של המערער. ואולם, בסופו של דבר השאלה העומדת לדיון היא האם יש בהתבטאויותיו של בית המשפט משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים באופן המייתר המשך המשפט בפניו (ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עיינתי בדברים שנכתבו בהחלטה מיום 3.5.2005 ובהחלטה בבקשת הפסלות ולא התרשמתי כי עולה מהם חשש ממשי למשוא פנים. אין בביקורת שמתח בית המשפט, בנסיבות העניין, כדי למנוע ממנו להעריך את טיעוני המערערים לגופם, במסגרת ההליך החדש שהועבר לטיפולו, שעניינו תוקפו של הסכם הבוררות. בשאלה זו לא הביע כל דעה, ואף אם נאמרה אמירה חריפה או ביקורתית כלפי המערער, אין היא מלמדת על גיבוש דעתו של בית המשפט לגוף המחלוקת בהליך הנוכחי (ע"פ 1971/03 בלול נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). משכך לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט.
6. אשר לתלונתו של המערער כנגד השופט לנציבות תלונות הציבור על שופטים, כבר נקבע כי אין בהגשת תלונה, לכשעצמה, כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 5714/97 משה מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 7472/96 טלמור נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4744/99 סארי שיבלי נ' הועדה לתכנון ולבניה גליל מזרחי (לא פורסם)). גם קבלת התלונה או חלק ממנה, עדיין אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות. אכן, תהיינה נסיבות בהן עצם הגשת התלונה-ובעיקר תוכן התלונה-תהיה מרכיב בתשתית הראייתית המניחה חשש ממשי למשוא פנים. אולם, נראה כי אין זה המקרה שבפני. עיקרה של תלונת המערערים כנגד בית המשפט הוא, ככל הנראה, בתוכנה של ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט ביום 3.5.2005, במסגרת ההליך הקודם, ואופן קבלתה. בכך אין משום עילה לפסלותו של בית המשפט, כאמור לעיל. יש לזכור כי הליך הפסלות והליכי התלונות על שופטים מכוח חוק הנציב הם הליכים נפרדים, שתכליתם שונה. דיני הפסלות באים לקדם אינטרס מרכזי אחד והוא האובייקטיביות השיפוטית, בעוד שחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002 בא לקדם אינטרס מרכזי אחר, והוא התנהגות ראויה של שופטים (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 37 (תשס"ו-2006)). לכן, גם אם הוגשה תלונה בעקבות החלטות דיוניות ושיפוטיות של שופט, ואפילו נמצאה התלונה מוצדקת, אין בכך כדי לחרוץ את הדין בדבר יכולתו של בית המשפט לדון בעניין שלפניו באובייקטיביות הדרושה.
אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות משיבים 1-2 בסכום של 5,000 ש"ח, ובהוצאות משיבים 3-4 בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ז באלול התשס"ו (10.9.2006).
ה נ ש י א
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. דז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il