פס"ד בעניין קטינה כבת 8.5

 רקע בתמצית 

1. ההליך שבכותרת הינו הליך בעניין הקטינה – נ' ש', ילידת 4.3.2018 – כבת 8.5 בעת מתן פסק דין זה (להלן: "הקטינה").

2. הקטינה היא בתם המשותפת של הצדדים, אשר נפרדו עת הייתה הקטינה צעירה מאוד בשנים. מאז, הקטינה באחריות הנתבעת (להלן: "האם"), כאשר בתקופות מסוימות התקיימו זמני שהות עם התובע (להלן: "האב"), ובתקופות אחרות לא, עד כדי ניתוק מוחלט של זמן לא מבוטל (כשנה), בעטיו של האב.

3. האב הגיש ביום 15.9.2024 תביעה שכותרתה "כתב תביעה להרחבת הסדרי שהות". במסגרת כתב התביעה עתר האב לסעדים הבאים:

    

   

    

4. ביום 2.7.2026 התקיים דיון במעמד הצדדים בו נחקרה העו"ס לסדרי דין. בתום הדיון נקבע כי הצדדים יגישו סיכומים לעניין בקשה מס' 30 – בקשת האב להגדלת סכום הסנקציות הכספיות, ולעניין בקשה 39 – בקשת האב לשינוי אופן קיום הסדרי השהות והוספת יום נוסף. סיכומי הצדדים הוגשו.

5. יחד עם זאת מאחר וההליך דנן החל בפני השופטת בדימוס מירה רום פלאי, והועבר לטיפולו של מותב זה בשלב מאוחר יותר עקב פרישתה, ונוכח העובדה שאין זה ההליך הראשון בעניין הקטינה וקדם לו הליך בתלה"מ 5035-06-20, שהסתיים בפסק דין שניתן ביום 21.1.2024 ובו ניתנו לעו"ס לסדרי דין סמכויות למשך שנתיים, ולמען השלמת התמונה תובא בפירוט השתלשלות ההליכים.

   השתלשלות ההליך

    

6. כבר ביום 14.11.2024, כחודשיים בלבד לאחר הגשת התביעה, הוגש עדכון מלשכת הרווחה של עיריית ראשון לציון, ממנו עולה כי נוכח ההליך הקודם שנתן הוראות לחידוש הקשר שבין האב לקטינה, ולאחר מפגשים של האב עם הקטינה במרכז קשר, הונחו ההורים, ביום 1.12.2022, לקיים זמני שהות עצמאיים של האב עם הקטינה בימי ראשון אחה"צ. עוד נכתב בעדכון כי הוצע להורים הפנייה להדרכה הורית פרטנית אולם האם סירבה להשתלב בהדרכה, האב הגיע לקבוצת הדרכת הורים אך פרש מהקבוצה.

7. דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 24.12.2024 (בפני המותב הקודם), בסופו נקבע כך:

    

   

   

    

8. ביום 05.01.2025 הגיש האב בקשה להטלת סנקציה כספית בסך של 1,000 ₪ בגין כל הפרה של זמני שהות בטענה כי האם פועלת באופן שיטתי למנוע מהקטינה קשר עימו תוך שהיא זורעת בליבה מידע כוזב ושקרים אודותיו לרבות טענות שאינו חלק מחייה ואינו אביה בפועל.

9. האם בתגובתה הכחישה את טענות האב וטענה כי היא פועלת בהתאם להחלטת בית המשפט ומשתדלת לקיים את המפגשים אולם נאלצת להתמודד עם תגובות קשות של הקטינה לרבות בכי, מצוקה רגשית והבעת התנגדות למפגשים.

10. בית המשפט, על ידי המותב הקודם, קבע ביום 23.3.2025 כי על הצדדים להמשיך לקיים את זמני השהות שנקבעו, ברגישות המתבקשת, גם אם משמעות הדבר שהאם תהיה נוכחת במפגשים. בית המשפט לא מצא (בשלב מתן ההחלטה) להטיל על האם סנקציה כספית אולם ציין כי ככל שיוכח כי ההפרות נובעות מהתנהלות מכוונת של האם ולא מקשיים אובייקטיביים של הקטינה, הבקשה תישקל מחדש. במקביל הורה בית המשפט לאגף לשירותים חברתיים, לכלול בתסקיר שיוגש בדחיפות, בחינת דרכי יישום זמני השהות של הקטינה עם האב, תוך התחשבות ברצון הקטינה.

11. ביום 9.4.2025 הוגש תסקיר ביניים ובו ניתנו המלצות זמניות לפיהן זמני השהות של האב עם הקטינה ימשיכו להתקיים כסדרם, בכל יום שלישי בין השעות 17:00-20:00 כאשר אורך המפגש יהיה בהתאם לשיתוף הפעולה של הקטינה. האם תמשיך לעודד את הקטינה לקיים את המפגשים עם האב ולשלוח אותה עם "ברכת הדרך" למפגשים. במקביל נכתב בתסקיר הביניים שלאחר שייאסף כל המידע מכל הגורמים ותתקיימנה פגישות וביקורי בית, תוגש תוכנית אשר תכלול את צרכי המשפחה ותתמקד בחידוש וביסוס הקשר בין אב לקטינה.

12. ביום 30.4.2025 אימץ בית המשפט (על ידי המותב הקודם), באופן זמני, את המלצות התסקיר, תוך שציין כי טענותיהם ההדדיות של הצדדים, לרבות בקשת האב להטיל סנקציות וטענות האם בדבר התנהלותו, תיבחנה במלואן על ידי מותב חלופי שיקבע לאחר שיוגש תסקיר מקיף.

13. משההליך הועבר למותב זה, ביום 11.6.2025 נקבע דיון במעמד הצדדים, ליום 6.7.2025.

14. ביום 3.7.2025 הוגש תסקיר אחריות הורית וזמני שהות. בסוף התסקיר הומלץ, מבין החלופות שהועלו, כי המשך המפגשים בין האב לקטינה יהיו באותו הפורמט, דהיינו בימי שלישי אחה"צ, בנוכחות האם, תוך שמירה על עקביות. הרחבת זמני השהות תישקל בהתאם להתפתחות הקשר. צוין כי שני ההורים מקבלים את ההמלצות. עוד הומלץ לשלב את המשפחה במרכז הורים וילדים לצורך ליווי מקצועי ורגשי לקטינה על ידי גורם טיפולי המנוסה בעבודה עם ילדים במצבי קונפליקט הורי, במקביל להדרכת הורים לשני ההורים, וליתן סמכויות לעו"ס למשך שנה לפי סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות והאפוטרופסות.

15. בית המשפט אפשר צדדים להגיש תגובתם לתסקיר. הצדדים שניהם נתנו הסכמתם להמלצות התסקיר, בהחלטה מיום 16.7.2025 ניתן תוקף של פסק דין להמלצות תוך מתן סמכויות לעו"ס והדיון שהיה קבוע ליום 20.7.25 בוטל. יחד עם זאת, נקבע באותה ההחלטה כי בנוגע לעתירת האב להטיל סנקציות על האם בכל הפרה של זמני שהות, יועבר לתגובת האם. לאחר שתגובת האם הוגשה ניתנה, ביום 4.8.2026 ההחלטה כדלהלן:

     

    

     

     

16. האב הגיש בקשה לביטול ההחלטה מיום 16.7.2025 בטענה כי לא נתן הסכמתו לקיום זמני השהות בנוכחות האם. בית המשפט מצא כי יש מקום להיעתר לבקשה, ובהחלטה מיום 19.8.2025 ביטל את ההחלטה מיום 16.7.2025 והורה על שינוי סטטוס ההליך לפתוח.

     

17. ביום 20.8.2025 הוגש עדכון קצר ותמציתי מאת אגף הרווחה ובשל חשיבותו, יובא במלואו:

    

     

18. הצדדים נתבקשו להגיש תגובתם לעדכון שהוגש, ולאחר שתגובתם הוגשה נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 8.9.2025. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 8.9.2025 התקיים דיון מחוץ לפרוטוקול, בו הגיעו הצדדים להסכמות שהועלו על הכתב, שקיבלו תוקף של החלטה, כדלהלן:

    

    

     

19. ביום 30.12.2025 הוגש עדכון נוסף וגם זה יובא במלואו, כדלהלן:

     

    

     

20. דיון נוסף במעמד הצדדים התקיים ביום 8.1.2026. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה שככל שמי מהם יבקש לערוך שינוי בזמני השהות של האב עם הקטינה, באופן חריג ולא כדבר שבשגרה, יתאם זאת מראש לכל הפחות 3 ימים מראש, עם הצד השני, כאשר ימי ההחלפה יהיו ראשון ו/או חמישי בלבד והצד השני מתחייב להסכים. בתום הדיון ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים ונקבע כי בית המשפט ייפגש עם הקטינה. עוד נקבע כי האב יהיה רשאי לגבות את הסנקציה הכספית שנקבעה בהחלטה מיום 4.8.2025 בלשכת ההוצל"פ, ועל הצדדים להמשיך ולשתף פעולה באופן מלא עם הטיפול במחלקת הרווחה. מחלקת הרווחה נתבקשה להגיש עדכון בתוך 30 יום.

21. ביום 22.1.2026 קבע בית המשפט מפגש עם הקטינה ליום 3.2.2026, אשר נדחה עקב מחלת המותב. מועד פגישה חדש נקבע ליום 12.3.2026.

22. ביום 4.3.2026 הוגש עדכון נוסף מטעם לשכת הרווחה, בנוגע למפגש שנקבע לקטינה עם בית המשפט, המבוסס על בקשת המטפלת של הקטינה, הד"ר אפרת סקעת, מנהלת מרכז ילדים הורים בראשון לציון. דעתה המקצועית של ד"ר סקעת הייתה שלא לאפשר מפגש של הקטינה עם בית המשפט. בתמצית יאמר כי ד"ר סקעת סבורה כי לפגישה כזו עשויות להיות השלכות על מצבה הרגשי של הקטינה. הקטינה נחווית שברירית ומעמד כזה עלול להוות אירוע מאיים עבורה. הקטינה מתקשה ליתן אמון במבוגרים, היא חשדנית כלפי הצוות, מבוהלת ולעיתים אף לא יוצרת קשר עין ומלחמה פנימית ניכרת על פניה.

23. ביום 9.3.2026 ולאחר שבית המשפט שקל את עמדת ד"ר סקעת ועמדות ההורים, לגבי מפגש שלו עם הקטינה, ונוכח מצב החירום והעובדה שלא ברור באם ומתי ניתן יהיה לקיים מפגש, הוא מינה אפוט' לדין לקטינה אשר יביא בפני בית המשפט את קולה של הקטינה.

24. ביום 26.3.2026 הוגשה עמדת מחלקת הרווחה בקשר לבקשת האב לשנות את זמני השהות ולהוסיף יום נוסף, בו ניתנו המלצות עדכניות בעניין זמני השהות של האב עם הקטינה באופן שאלה יורחבו ויועברו מהגינה הציבורית למקומות ציבורים סגורים ומגוונים כגון קניון, מרכז באולינג, בית קולנוע או מרכז פעילות דומה. בהמלצות נכתב כי מצופה מהאם לפעול ליישום המתווה ולהביא את הקטינה למקום המפגש שיקבע בין ההורים והאב יסיעה בחזרה בתום המפגש.

25. ביום 6.4.2026 הוגשה עמדת האפוט' לדין אשר ביקשה לאמץ את המלצות העו"ס מיום 26.3.2026 ולהורות כי בשלב זה מתכונת זמני השהות של הקטינה עם האב תישאר במתכונת הנוכחית תוך קיום המפגשים של הקטינה עם האב במקומות ציבוריים סגורים ומגוונים. עוד התבקש כי ההחלטה ביחס למיקום המפגש תעשה בין ההורים והאם תיידע את הקטינה כי כך הוחלט.

    תמצית עדות העו"ס

     

26. העו"ס כאמור נחקרה ביום 2.7.2026 הן על ידי האב והן על ידי האם. מעדותה בתמצית:

    1. לא הועלתה בפני העו"ס טענה לשימוש בסמים או אלכוהול של האב.

    2. אין חשש לפגיעה פיזית ו/או מסוכנות של האב כלפי הקטינה.

    3. היו שני נתקים לזמנים ארוכים בין האב לקטינה.

    4. לקח הרבה זמן עד שהקטינה הסכימה להיפגש עם האב במקום ציבורי מרוחק מבית האם.

    5. קיים חשש גדול של הקטינה לשהות עם האב בביתו, הקטינה אינה מכירה את אישתו הנוכחית של האב ולא את ילדיהם – תאומים בני כ- שנתיים.

    6. העו"ס לא מומחית ולא מאבחנת אולם מניסיונה רב השנים לא סבורה כי קיים ניכור הורי מצד האם.

    7. אין התנגדות גורפת של הקטינה להיפגש עם האב אולם יש התנגדות חד משמעית של הקטינה להרחיב את זמני השהות או לקיימם, בשלב זה, בבית האב. יש לתת לקטינה זמן נוסף ולגלות וסבלנות בשביל לייצר אצלה אמון כדי שתסכים לשנות את אופן המפגשים.

    8. הקטינה עדיין כועסת על האב, על היעדרותו מחייה וכל ניסיון להפעיל עליה לחץ ו/או כוח ו/או כפייה רק עשוי לגרום לרגרסיה, עד לביטול המפגשים שלה עם האב.

    9. יש התקדמות ביחס של הקטינה וכך גם בזמן שהיא שוהה עם האב, אם בעבר שהתה עימו רק שעה וחצי כיום שוהה עימו 3 שעות, וללא האם.

    10. המטרה והכוונה להרחיב את זמני השהות אולם לא ברור מתי, לא ניתן להעריך את הזמן מראש, ויש להיות קשובים להתקדמות.

    11. קיים שיתוף פעולה של האם עם המפגשים של הקטינה עם האב, אבל הקטינה עקשנית ועומדת על שלה.

        ועתה לבקשות העומדות ותלויות:

         

        בקשה מס' 30 – בקשה להגדלת סכום הסנקציות הכספיות

27. ביום 13.11.2025 הגיש האב את בקשה מס' 30. בבקשה זו עותר האב להגדיל את סכום הסנקציה הכספית שנקבע בהחלטה מיום 4/8/2025 מסך של 150 ₪ לכל סיכול או הפרה של הסדר שהות, לסך של 1,000 ₪ לכל מקרה של הפרה או סיכול.

28. לטענת האב האם מנהלת נגדו מסע הסתה וניכור הורי שיטתי, ובמשך 5 שנים סיכלה באופן עקבי את הקשר בינו לבין הקטינה. האב מדגיש כי בקשתו אינה טכנית אלא מהווה זעקת עזרה אמיתית לשמור על הקשר עם הקטינה. לטענת האב הסנקציה הכספית שנקבעה בהחלטה, בסך של 150 ₪, אינה מרתיעה מספיק, והאם מתייחסת אליה כאל "דו"ח חניה" ומרשה לעצמה לסכל לפחות מפגש אחד בכל חודש. האב דוחה מכל וכל את טענות האם ל"סיכול הדדי" מתוך 44 מפגשים הוא ביטל 2 מפגשים בלבד מסיבות מוצדקות לחלוטין, כמו מחלה קשה שבגינה לא קם מהמיטה ביום 28/01/25, או אילוצי עבודה וחג ביום 23/09/25 שבהם הציע מראש מועד חלופי. לטענת האב, הראיות שהאם צירפה מוכיחות שהיא זו שביטלה מפגשים באופן חד-צדדי וללא התראה מוקדמת, כגון המפגש ביום 07/10/25 או המפגש ביום 25/03/25 בטענה שהילדה אינה מרגישה טוב.

29. לטענת האם בחודש 10/2025 נטל האב את החוק לידיו וקיזז על דעת עצמו סך של ₪ 150 מדמי המזונות של הקטינה, בטענה שהיא הפרה את הסדרי השהות. לטענתה, האב החליט לשמש כרשות השופטת והמבצעת כאחד, מבלי שההפרה לכאורה נבחנה על ידי בית המשפט ובכך הוא פוגע ישירות בצרכיה של הקטינה. בנוסף, האם קובלת על כך שהאב מטיף לה מוסר בעוד ש"אין הגמל רואה את דבשתו" (כך בלשונה) כאשר הוא עצמו אינו עומד בהתחייבויותיו. לטענתה, האב אינו מודיע מראש על אי-הגעה למפגשים (לעיתים אף לאחר שעת המפגש), אינו מציע מועד חלופי, ומתנהל כ"אדם זר" המגיע רק כדי לסמן "וי" על מפגשים שהיא עומלת קשות כדי לקדמם מול גורמי המקצוע. האם מבקשת מבית המשפט לקבוע כי מנגנון הסנקציות הכספיות יחול על הצדדים באופן הדדי, כדי שהיא לא תהיה שבויה בידי איומיו והפחדותיו של האב, שמשתמש בהחלטה כמנוף לחץ. כמו כן, עותרת האם לקביעת מתווה מוסדר וברור שיאפשר לכל אחד מהצדדים למסור הודעה מוקדמת על ביטול מפגש ולתאם מועד חלופי במקרה של אילוצים בלתי צפויים.

    בקשה מס' 39 – בקשה לשינו אופן קיום הסדרי השהות והוספת יום נוסף

     

30. ביום 11.3.2026 הגיש האב את בקשה מס' 39. בבקשה זו עותר האב להורות כי הסדרי השהות בינו לבין הקטינה יתקיימו פעמים בשבוע בימים שני ורביעי, וכי כלל המפגשים יתקיימו בביתו של האב.

31. לטענת האב מזה זמן רב הוא נאלץ לפגוש את הקטינה על ספסל ציבורי מתחת לבניין מגורי האם, מציאות שהוא מתאר כמצב משפיל, מבזה ובלתי מתקבל על הדעת עבורו ועבור הקטינה. האב מדגיש כי הוא מתגורר במרחק של רחובות בודדים בלבד מהאם, ולכן אין כל מניעה לוגיסטית או פונקציונלית לכך שהקטינה תשהה בביתו ותקיים עמו זמן איכות ראוי. לטענתו, התעקשותה של האם לקיים את המפגשים ברחוב בלבד נועדה לפגוע בקשר ולשחוק אותו עד שיתייאש. האב מאשים את האם בדפוס פעולה שיטתי של ניכור הורי והסתה קשה, תוך שהיא מציגה אותו בפני הקטינה כדמות שלילית ומסוכנת במטרה למחוק אותו מחייה ולגרום לו לוותר עליה. לטענתו, קטינה בגיל שמונה מושפעת לחלוטין מהמסרים בביתה, וכי לו האם הייתה פועלת באחריות ומעודדת את הקשר, הקטינה הייתה מגיעה למפגשים בשמחה ובביטחון. בתשובתו לתגובת האם, דוחה האב מכל וכל את טענתה כאילו הושגה הסכמה כלשהי להשהיית המפגשים, ומכנה זאת שקר מוחלט.

32. לטענת האם אין מקום להעביר את המפגשים של הקטינה עם האב בביתו, בשלב זה, ויש לפעול בהתאם להמלצות הטיפוליות המקצועיות שניתנו במסגרת טיפול מערכתי בו הוחלט. האם מעלה תהייה מדוע האב פונה לערכאות משפטיות במקום להסתייע בצוות הטיפולי, במיוחד כאשר בחדר הטיפולים עצמו הוא מביע הבנה כי קיום המפגשים בביתו "עשוי להיות מורכב בשלב-זה". האם מביעה צער עמוק על כך שבזמן מלחמה, שהכניסה את הקטינה ללחץ וחרדה, בחר האב לנקוט בטקטיקה משפטית על חשבון שלומה הנפשי. לטענת האם בעקבות מבצע "שאגת הארי" היא פנתה אל האב בבקשה שלא לקיים את זמני השהות במרחב הציבורי (בשל המצב הביטחוני), אך הוא סירב ובאותו היום מיהר להגיש את הבקשה להרחבת המפגשים. לטענת האם יש להותיר את זמני השהות במתכונתם הנוכחית מחוץ לגינה הציבורית ולפעול במתינות וברגישות כדברי האפוט' לדין. לטענתה היא משתפת פעולה באופן מלא, ואף חלה התקדמות משמעותית כאשר הקטינה הסכימה לשהות עם האב לבדה והסכימה להתלוות אליו למרכול השכונתי ולמרכז המסחרי.

    דיון והכרעה

     

33. לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, הן בכתובים והן בדיונים בפניי, קראתי שוב את עמדות הגורמים המקצועיים והניטרליים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין 2 בקשות האב להידחות.

    בקשה מס' 30

     

34. באשר לבקשת האב להגדלת הסנקציה הכספית יאמר כי דרישת להגדלת הסנקציה הכספית לסך של 1,000 ₪ הינה דרישה קיצונית ודרקונית, ועל כן דינה להידחות.

35. בית המשפט הטיל סנקציות על אי קיום זמני שהות, בהחלטה מנומקת ביום 4.8.25 - ראו סעיף 15 לעיל, ואלה יוותרו על כנן.

36. בית המשפט לא מצא בנימוקי האב נתונים חדשים שלא היו בפניו עת נתן את החלטתו הקודמת לסנקציה כספית ואולי אף להיפך. מחקירת העו"ס עולה כי האם משתפת פעולה, ובמילותיה "עושה את מה שהיא צריכה לעשות" ודואגת להבאת הקטינה הן למפגשים והן להליך הטיפולי - למרכז "הורים וילדים".

37. בית המשפט אינו מתעלם מאירועים נקודתיים שצוינו על ידי האב, בהם למעשה בוטלו זמני השהות שלו עם הקטינה, כמו קביעת תור לרופא שיניים, אולם אין בכך בכדי להעיד על כוונת סיכול שיטתית המצדיקה השתת סנקציות כספיות גבוהות כמבוקש. במיוחד נכון הדבר לאחר בחינת מספר הביטולים אל מול תקופת הזמן שההסדרים מתקיימים, וזאת חרף הקשיים האובייקטיבים שהאם מתמודדת עימם נוכח תגובות הקטינה.

38. למעלה מן הצורך יאמר כי על האם לעשות כל שניתן על מנת שלא לקבוע לקטינה פעילות, מכל מין וסוג שהוא, בשעות ו/או בימים בהם קובעים לאב זמני שהות עם הקטינה, אלא אם מדובר במקרים רפואיים דחופים. כך גם באחריות האב לא לבטל זמני שהות, אלא אם מדובר במקרה דחוף.

39. נוכח האמור לעיל, בקשת התובע להגדלת הסנקציה נדחית.

    בקשה מס' 39 

     

40. מוכנותה הרגשית של הקטינה כיום – כל הגורמים הניטראליים שפגשו את הקטינה הביעו את אותה עמדה – הקטינה אינה מוכנה רגשית להרחבת זמני השהות שלה עם האב. יחד עם זאת הקטינה בטיפול ויש ליתן לה את הזמן.

41. יתר על כן, נאמר במפורש כי ככל שיכפו על הקטינה הסדר שמנוגד לרצונה, או יפעילו עליה לחץ, עלולה להיווצר רגרסיה, עד כי קיים סיכוי שהקטינה לא תסכים לקיים זמני שהות עם האב כלל וכלל.

42. העו"ס חזרה ואמרה שוב ושוב כי כפיית זמני שהות בניגוד לרצונה של הקטינה, בשלב זה תהווה "טעות מקצועית" אשר תביא בהכרח לרגרסיה חמורה במצבה של הילדה. העו"ס הסבירה כי הקטינה חוותה נתקים משמעותיים מאביה במהלך חייה ואלה "נרשמו בגוף" ועל כן שיקום הקשר דורש זמן וסבלנות לצורך בניית אמון מחדש. עוד עלה מחקירת העו"ס כי קיים שיפור שברירי אך משמעותי במפגשים, כאשר כיום הקטינה שוהה עם האב לבדה למשך שלוש שעות מלאות ללא נוכחות האם, צוחקת ומשחקת עמו, הישג שאין לסכנו על ידי האצת ההליך בכוח.

43. עמדת העו"ס עולה גם בקנה אחד עם עמדתה של האפוט' לדין אשר תיארה את הקטינה כילדה דעתנית המביעה התנגדות איתנה לשינוי מתווה המפגשים או להעברתם לבית האב, תוך שהיא פורצת בבכי נוכח העיסוק בנושא. האפוט' לדין הדגישה כי כל ניסיון לכפות על הקטינה מתכונת מפגשים שאינה תואמת את יכולתה עלול לגרום להתבצרות נוספת שלה בעמדותיה ולפגוע בה פגיעה של ממש.

44. התקדמות במערכת היחסים בין האב לקטינה - מחקירת העו"ס עולה במפורש כי חלה התקדמות בקשר שבין הקטינה לאביה, ולדבריה אף האב אמר לה, רק באפריל שנה זו, כי מעולם לא היה לו קשר כזה עם בתו.

45. עוד מוסיפה העו"ס ומתארת שבשונה מבעבר, כיום הקטינה נכנסת ברצון למפגשים הדיאדיים עם האב, מתקיים שיח, משחק והנאה משותפת, היא מתקרבת אליו, יוצרת עימו מגע ואף משתפת אותו מיוזמתה בפרטים ובחוויות מחייה – מה שלא היה בעבר. העו"ס אף מציינת מפגש בו אמרה הקטינה לאבא, בתחילתו, שהיא צריכה לצאת מוקדם כי קבעה עם חברות, ובסוף ויתרה על החברות ונשארה עם האב עד הסוף.

46. על פי הפסיקה העקבית והרווחת, הגם שתסקיר עובד סוציאלי אינו מהווה חוות דעת מומחה פורמלית כהגדרתה בסעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971 מוענק לו מעמד מיוחד בחיקוקים השונים ויש לייחס לו משקל ראייתי רב ביותר, השווה ערך למעמד של חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט. העובדים הסוציאליים נתפסים כגורמים מקצועיים, אובייקטיביים וניטרליים, המשמשים כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט לצורך קבלת תמונה מלאה ואיסוף נתונים מהשטח (ראו: בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.7.2006)).

47. לא בכדי פירט בית המשפט, ארוכות, את השתלשלות ההליך, תוך ציטוט עמדות העו"ס. כפי שניתן לראות במקרה דנן הוגשו מספר תסקירים, עדכונים, ומהם עולה תמונה ברורה מאוד. חלה התקדמות בקשר של האב עם הקטינה אולם לא ניתן להאיצו באופן שרירותי ולכפות את רצונו של האב על הקטינה, חרף גילה. במצב דברים זה בית המשפט מקבל את עמדת העו"ס, הנתמכת גם בעמדת האפוט' לדין.

48. ניתן לומר שהתהליך הטיפולי מצוי עדיין בראשיתו והקטינה עוד לא מוכנה לשינוי לו עותר האב. הקטינה מפגינה גם כיום קושי רגשי ממשי ומורכבות רבה במפגשים, אולם מקיימת אותם. חל שינוי ולטובה, ולראיה יש התקדמות, הן בזמן שהיית הקטינה עם האב – 3 שעות במקום שעה וחצי, והן בשהייתה עם האב ללא נוכחות האם.

49. חוסר יכולתו של האב לראות כי חלה התקדמות, גם אם היא מצומצמת וגם אם היא אינה עולה בקנה אחד עם רצונו ו/או עם הקצב שהוא היה מבקש, בעייתית, וזו בשלון המעטה.

50. נראה כי האב אינו לוקח אחריות על חלקו בסיטואציה שנוצרה, לכל הפחות לתקופות הניתוק שכפה על הקטינה, כמשפיעים על מצבה של הקטינה, על כעסה, על חוסר האמון שיש "לעבוד" עליו, וקשה לו לקבל את העובדה שהוא מצוי בנקודה שונה מזו של הקטינה. אין ספק שהאב מעוניין, רוצה, שואף, ואף עושה כמיטב יכולתו לשהות זמן רב יותר עם הקטינה, ולא מן הנמנע שאף מכה על חטא, אולם עולה כי הקטינה לא עברה את אותו תהליך, ועל אף שהיא רוצה, היא מתמודדת עם קשיים, ולא ניתן להתעלם מהם.

51. בית המשפט לא מצא ביסוס לטענות האב לניכור והסתה מצד האם, שלא לומר נהפוך הוא. כפי שטוען האב הקטינה צוחקת עימו במפגשים ואף אומרת לו שהיא אוהבת אותו, התנהגות שאינה מצביעה על ניכור.

52. נוכח מצבה הרגשי של הקטינה כמפורט מעלה הגיע בית המשפט למסקנה כי טובת הקטינה ורווחתה הנפשית מחייבות המשך קשר הדרגתי ומאוזן, המשך טיפול, לרבות דיאדי עם האב, ואין מקום לכפות עליה שינוי בקיום זמני שהות בבית האב ו/או הרחבתם. יש לאפשר לקטינה את הזמן להעמיק את האמון באב, להתקרב אליו ולרצות להיות חלק מחייו, לרבות ממשפחתו החדשה.

53. נוכח כל האמור דין בקשה מס' 30 של האב להידחות.

54. סעדי התביעה, כאמור בסעיף 6 לכתב התביעה, המופיעים בסעיף 3 לעיל, הינם קביעת זמני שהות והטלת סנקציות. כפי שניתן לראות, החלטות בבקשות 30 ו- 39 נותנות מענה לשני הסעדים וזאת לאחר חקירות ולאחר הגשת סיכומים. במצב דברים זה אין עוד מקום להמשיך את ההליך והחלטות אלה מהוות למעשה את פסק הדין בתיק.

55. יתר על כן, נהיר כי המשך ההליך המשפטי והעיסוק בו מקשים על הקטינה. בית המשפט קורא לאב לגלות עוד סבלנות, על אף הקושי שכרוך בכך ולאפשר לקטינה להמשיך בטיפול ולהגדיל את זמני השהות עקב בצד אגודל. הסבלנות תשתלם והרחבת זמני השהות של האב, תקרה, ואף בצורה טובה יותר ומהירה יותר, מחוץ לכותלי בית המשפט.

56. במסגרת פסק דין זה בית המשפט מורה לצדדים להמשיך בהליך הטיפולי, ובמקביל, ניתנות לעו"ס סמכויות לפי סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, למשך שנתיים, לשנות ואף לקבוע הרחבת זמני שהות, והכל בראי טובת הקטינה.

57. המזכירות תסגור את התיק.

58. ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

     

     

    ניתן היום, כ"ו אב תשפ"ו, 09 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.