תיק הוצל"פ 00-00000-00-0 פלוני נ' אלמוני

בקשת הזוכה לפטור אותו מתשלום הפרש האגרה בגין הגדלת קרן החוב. ודוק: ככל הנראה עקב תקלה מיחשובית בוצעה הגדלת קרן בתיק בלא ששילם הזוכה הפרש אגרה.

עסקינן בתיק למימוש משכון על זכויות החייבים בחלקים שווים במקרקעין, לפי ס' 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 [להלן: "החוק"]. במקור נפתח התיק בגין חוב פיגורים בהלוואות החייבים אצל הזוכה. בחודש 4/15 ולבקשת הזוכה בוצעה הגדלת קרן בסך 290,970 ₪. כונס הנכסים מכר את זכויות החייב 1 בנכס [מחצית] לחייבת 2 תמורת 440 אש"ח [מחצית משווי שוק מוערך כולל לנכס של 880 אש"ח] אולם לא בדרך של גביית כספי תמורה אלא בדרך של קיזוז מחוב המזונות שחב לה החייב  [מלבד שכ"ט בו התחייבה לשאת והופחת מסכום זה], כשהחייבת תמשיך לשלם לזוכה את התשלומים השוטפים בגין ההלוואה.

טוען הזוכה כי נוכח העובדה שלא סולק החוב כלפיו מתמורת המכר והמכר לא היה אלא העברת זכויות במחצית הדירה לחייבת 2, תוך שהיא תמשיך לשאת בהחזר תשלומי ההלוואה  - אין לגבות הפרש אגרה כפי הוראות התקנות.

המשיבה מתנגדת לבקשת הזוכה בטענה כי מאז פתיחת התיק ביום 26.3.2007 ועד עתה הוגשו 105 בקשות ע"י מי מהצדדים וכן התקיימו בו פעולות רבות. נטען כי אין הצדקה לפטור מאגרה משום שאין מניעה חוקית לגבות אגרה כתוצאה מהגדלת קרן החוב בתיק. לדעת המשיבה אף ראוי כי האגרה תיגזר מסכום גובה החוב, כפי שנגזר גם שכ"ט הכונס במקרה זה.

דיון והכרעה

עיינתי בטיעוני הצדדים ובמסמכי התיק ומצאתי כי אין לקבל את בקשת הזוכה, לאו דווקא מנימוקי המשיבה ועליו לשלם את הפרש האגרה כמחוייב, בתוך 4 ימים. 

משפטית:

ס' 2ג (2) לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), התשכ"ח-1968 [להלן: "התקנות"] קובע כדלקמן: "היה הזוכה זכאי להיפרע את מלוא חוב ההלוואה לפי סעיף 81ב1(ב)(5) לחוק, ישלם הזוכה את יתרת האגרה; סכום האגרה יהיה הסכום הנמוך מבין אלה: [א] ההפרש שבין האגרה בטור ב', בפרט [א][1] בתוספת, כשהיא מחושבת מסכום מלוא ההלוואה כהגדרתו בס' 81[ב]1 לחוק – כפי שיפורט בדף חשבון עדכני ומאושר שיגיש הזוכה – לבין הסכום המשוערך של האגרה ששולמה בתיק עם פתיחתו....

[ב] ההפרש שבין האגרה בטור ב', בפרט [א][1] בתוספת, כשהיא מחושבת משווי הנכס כפי ערכו בהסכם מכירת המקרקעין, לבין הסכום המשוערך של האגרה ששולמה בתיק עם פתיחתו".

ס'2ג. 3 לתקנות קובע: "תשלום יתרת האגרה הוא תנאי להגשת בקשה למכירת המקרקעין".

עוד טרם תוקנו התקנות נקבעה התכלית בפסקי הדין שניתנו בבר"ע (ת"א) 2367/05, 3028/05 בנק מזרחי נ" רביד, תק-מח 2006(2) 8582 (2006) ובבר"ע (י-ם) 1059/05, 2166/06 בנק הפועלים נ" בן ברוך, תק-מח 2006(4) 4369 (2006).

סעיף 81ב1(ב)(5) לחוק אליו מפנה התקנה לעיל קובע כדלקמן: "לא נפרעו החוב שבפיגור והתוספות כאמור בפסקה (4) (א), זכאי הזוכה לפרוע את מלוא חוב ההלוואה מהתמורה שתתקבל בעת מכירת דירת המגורים.

מטרת ס' 81ב1 לחוק הנ"ל הייתה ליצור ציר זמן שלפיו תיגזרנה חובות וזכויות הנושים המובטחים מזה והחייבים מזה, לשם ההמחשה וכדוגמא; לאחר מסירת אזהרה אפשרות למכר עצמי מוגבלת בזמן, בחלוף מועד זה מינוי כונס נכסים ולאחריו 90 יום להצעת הסדרים שונים ע"י החייב ואי ביצוע פינוי, ובחלוף מועדים אלו הקמת זכות, זכאות, לזוכה, להעמדת החוב לפירעון מיידי ומכירת הנכס באמצעות כונס הנכסים.

לא בכדי אין החוק קובע שאם נמכר רק חלק מהנכס, אין תחולה להוראות לעיל. טול לדוגמא מקרה שבו נמכר רבע מהנכס בלבד ואולם יש בסך תמורתו לכסות את מלוא חוב ההלוואה. היעלה על הדעת שלא יחולו הסעיפים לעיל? ודוגמא אחרת, נמכר נכס בשלימותו אולם לא מכוסה מלוא חוב ההלוואה [מקרה שכיח]. האם לא יחולו ההוראות הנ"ל? פרשנות שכזו תביא את כוונת המחוקק לכדי אבסורד ותאיין אותה.