תחולת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם והרחבת מספר הזכאים

1.      1.      המנוח גלעד שוורץ ז"ל (להלן: "המנוח") נפטר ממחלת האפילפסיה בה לקה עקב חבלה שנגרמה תוך כדי ועקב שירות מילואים פעיל בשנת 1997. המנוח נפטר ביום 29.4.05.  הוריו של המנוח (להלן: " המערערים") פנו למשיבה על מנת שתכיר בזכויותיהם מכח חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב-2002 (להלן: " החוק").

2.      2.      המשיבה דחתה את תביעת המערערים בטענה כי המערערים אינם "שארים זכאים" של "חייל מילואים שנספה", כהגדרתם בחוק (כאשר ההגדרה מסתמכת על ההגדרה של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: " חוק משפחות חיילים")) משום שעל פי סעיף 19 לחוק, החוק חל, על פי פרשנות המשיבה, רק על חייל מילואים שנפגע בשירות מילואים שלאחר מועד תחילת החוק, הרי הואיל והמנוח נפגע בשירות מילואים שקדם לתחילת החוק ונפטר מפגיעתו לאחר תחילת החוק, הרי שהחוק לא חל על שאריו.

הוראות החוק 

3.      3.      סעיף 19 לחוק קובע:

" חוק זה יחול, בכפוף להוראות סעיף 18, על חייל מילואים זכאי ושאיר זכאי, שהוכרו לפי הוראות חוק זה, לפי הענין, בשל נכות או פטירה, שארעה ביום י"ג בטבת התשנ"ט (1 בינואר 1999)  או לאחריו".

החוק פורסם ביום 18.5.02 והוא חל באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.1.99 כאמור בסעיף 19 לעיל.

4.      4.      על מנת לבחון את הזכאות יש לבחון את המונח "שאיר זכאי" בחוק. החוק קובע כי "שאיר זכאי" הינו שאיר שהתקיימו בו הוראות סעיף 4 לחוק. סעיף 4 לחוק קובע כי "שאירים זכאים" הינם שאירים של "חייל מילואים שנספה" שהוכרו כזכאים לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים. כלומר חייל מילואים שנספה מוגדר בחוק על פי הגדרת "חייל שנספה במערכה" בחוק משפחות חיילים. והגדרת "חייל שנספה במערכה" היא:

"חייל או חייל משוחרר, שמת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו עקב שירותו"(ההדגשה הוספה - הועדה).

5.      5.      במקרה שבפנינו מדובר בחייל מילואים משוחרר שמת כתוצאה מחבלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו ואין מחלוקת כי כיום מוכרים המערערים כמי שזכאים לתגמולים על פי חוק משפחות חיילים. שירות המילואים שבו אירעה החבלה היה בשנת 1997 ובמנוח נפטר בשנת 2005.

המחלוקת בין הצדדים

6.      6.      המחלוקת נסבה סביב פרשנותו של סעיף 19 לחוק. לטענת ב"כ המערערים לשון סעיף 19 ברורה היא ולפיה מקום בו הפטירה ארעה לאחר המועד של 1.1.1999, שנקבע בסעיף 19 כמועד תחילת החוק קמות לשאיריו של החייל זכויות לפי החוק (כמובן בהתקיימות שאר התנאים בחוק).

7.      7.      ב"כ המערערים טוען כי תכלית החוק הינה להעניק תמיכה כלכלית לשאיריו של חייל מילואים שנספה תוך כדי ועקב שירות המילואים, אשר לא נהנה מהסדר פנסיוני או ביטוחי אחר.

8.      8.      לטענת ב"כ המשיבה הפרשנות המוצעת על ידי ב"כ המערערים היא פרשנות לשונית צרה המתעלמת מיתר הוראות החוק והוראות חוק משפחות חיילים. לטענתה ההגיון הפנימי של החוק נשמר אך ורק כאשר זכויות על פיו נקבעות לפי מועד תקופת שירות המילואים בלבד ואירועים שהתרחשו במהלך השרות הזה גם במקום בו נגרמה פציעה שהובילה לנכות וגם במקום בו אותה פציעה גרמה למוות. הואיל ומועד שירות המילואים היה בשנת 1997 ומועד תחילת החוק לטענת המשיבה נקבע על פי מועד שירות המילואים בלבד הרי המערערים אינם זכאים להטבות על פי החוק, למרות שהמנוח נפטר כתוצאה מהחבלה לאחר מועד תחילת החוק בשנת 2005.

9.      9.      עוד טוענת המשיבה כי היא מסתמכת על פסק הדין בבג"צ 2223/04 יעקב ניסים לוי נ' מדינת ישראל (להלן: " פסק דין לוי"), בה נדונה בהרחבה שאלת מועד התחולה של החוק. לטענת המשיבה בפסק הדין נקבע כי הזכאות מכח החוק קמה רק מקום שהפציעה נגרמה בשרות מילואים שבוצע לאחר 1.1.99.

10.  10.  עוד טוענת המשיבה כי המנוח לא היה זכאי בחייו לזכויות לפי החוק, מאחר והחבלה אירעה בתקופה שלפני מועד תחילת החוק, ולכן בלתי סביר הוא ששאיריו של המנוח יהיו זכאים לזכויות לפי החוק. הואיל ותכלית החוק היא להבטיח תמיכה כלכלית בשארים עקב מות המנוח והואיל והמנוח בחייו כלל לא היה זכאי לקצבה מכח החוק, כיוון שהחבלה ארעה בשרות מילואים שקדם לחוק, הרי שאין הצדקה לפצות את הוריו לאחר פטירתו על הגנה סוציאלית שלא קיבלו בימי חייו של המנוח. 

11.  11.  עוד טוענת המשיבה כי כאמור בפסק דין לוי תכלית נוספת של החוק היא הגשמת אופיו של ההסדר כהסדר ביטוחי. מאופיו הביטוחי של ההסדר נובעת גם תחולתו המוגבלת שכן ביטוח מעצם טיבו וטבעו אינו נעשה באופן רטרואקטיבי אלא כלפי העתיד.

12.  12.  עוד מפנה המשיבה לכך שסעיף 19 הינו סעיף תחולה המהווה חריג לכלל לפיו "חזקה על הוראת החוק שהיא מכוונת לעתיד לבוא ולא למפרע, אלא אם כן משתמעת הוראה למפרע במפורש או באופן ברור מן החוק" (ראו ברק, פרשנות במשפט, פרשנות חקיקה, עמוד 610). יחד עם זאת משנקבע מועד תחולה מוקדם יותר לחוק, יש להחיל את הכלל בדבר תחולה למפרע על מועד התחולה החדש. כך, חזקה כי אין בכוונת החוק לחול על פעולות שהתרחשו עובר למועד התחולה שלו. המשיבה מפנה לע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל פ"ד מו (2), 765, 776. בעניין זה טוענת המשיבה כי הפעולה הינה האירועים שאירעו בתקופת שרות המילואים ולא הייתה כוונה של המחוקק להעניק זכויות לשאירים של חיילי מילואים שנפגעו לפני מועד התחולה של החוק.

13.  13.  ב"כ המערערים טוען כי ההיסטוריה החקיקתית של החוק אינה מראה כי לא הייתה כוונה למחוקק להעניק הכרה על פי החוק למי שנפגע לפני 1.1.99 גם אם נפטר לאחר מכן. 

14.  14.  ב"כ המערערים טוען עוד כי תיווצר הפליה אם ידחה ערעורם של המערערים, כאשר מי שנפטר לאחר שנחקק החוק בזמן רב לאחר מועד תחולתו, לא יזכו שאיריו לתשלומים על פי החוק, וזו היא אפליה שאין דרך להצדיקה. לא יתכן לדעת ב"כ המערערים לשלול את זכאותם של המערערים לתשלום על פי החוק כאשר לשונו של החוק קובעת מפורשות אחרת. כבר היום יוצר החוק אבחנה ואפליה בין חיילי מילואים שונים לפי מועד הפגיעה בהם, עמדתה של המשיבה תיצור לטענת המערערים אפליה נוספת, שאין בה צורך או הצדקה.