תחולת חוק השכירות והשאילה על שכירות סוציאלית

1.         בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לפינוי מושכר בדיור הציבורי וכן סעד כספי.

2.         המשיבה טוענת כי באשר לסעד הכספי אין טענה כי לא תוכל להשיב את הסכום שישולם לה אם יתקבל הערעור . באשר לסעד הפינוי נטען כי גם לפי החוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 אין למבקש זכויות קנויה לשכירות לצמיתות ועל השכירות חלות הוראות חוק השכירות והשאילה, התשל"א- 1971. התביעה הוגשה לפני כשנתיים ועל כן יש בכך די כדי להוות הודעה לסיום חוזה השכירות גם אם יקבע כי המבקש הוא דייר ממשיך.

3.         הערעור מתמקד בשאלות שבעובדה האם המערער, הנתבע הביאה ראיות להוכיח כי גר בדירה אביו המנוח במשך 3 שנים רצופות לפני פטירת האב . הערעור גם מתמקד בשאלת גובה שכר הדירה שהיה על המערער לשלם לאחר פטירת אביו כאשר המערער טוען לאותו גובה שכר דירה שחל על המנוח. סוגיה זו כרוכה בהוכחת היותו דייר ממשיך ( סעיף .. לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי ).

4.         סיכויי הערעור המבוסס על תקיפת קביעת ממצאים עובדתיים על ידי הערכאה הדיונית אינם גבוהים כי בית המשפט לערעורים לא יטה להתערב בקביעת הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה מהם [ אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 525 ( מהדורה שביעית, 2003 );

5.         הפרשנות לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי עדיין ראשונית . בפרשת תורג'מן נקבע כי הזכות כדייר ממשיך אינה לדירה של השוכר המקורי [ עע"ם 7197/05 תורג'מן נ' משרד הבינוי והשיכון , תק-על 05(1), 5092 (2005) ] . דעת הרוב בפרשת מנדה הייתה כי שכירות סוציאלית אינה משנה את אופייה כשכירות שחלות עליה הוראות חוק השכירות והשאילה כאשר במועד הדיון בבית המשפט העליון כבר עמד לנגד עיני ההרכב חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (רע"א 1784/98 עמידר- החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' מנדה , פ"ד נג(4) 315).

6.         הגשת ערעור אינה מהווה עילה לעיכוב פסק הדין ויחד עם זאת בית המשפט יטה לעכב פסק דין מקום שבו יקשה או לא יהיה ניתן להחזיר את מצב לקדמותו [אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי  527 (מהדורה שביעית, 2003 )] וכאשר עומדת שאלה של פינוי אדם  מקורת גג יחידה [רע"א 3146/06 נסים גלבוע נ' מדינת ישראל נ' מנהל מקרקעי ישראל  תק-על 06(2), 1051 (2006)]. מאידך לאותה קורת גג מחכים אחרים שאף להם צרכים סוציאליים ( ראה פרשת תורג'מן, סעיף 5 לעיל).

            באשר לשאלה האם חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי מעניק זכות לבית המגורים המסוים או רק את הזכות לדיור ציבורי לא מצאתי פסיקה נוספת מעבר לפסק הדין בפרשת תורג'מן. יחד עם זאת הכנסת אפשרה רכישת הדירה המסוימת בחוק נפרד ( חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998) נושא שאינו עולה בתיק זה אך יש בו כדי להצביע על סיכויי הערעור. כלומר שבהעדר הליך של רכישת הדירה אזי גם אם הערעור יתקבל המבקש יצטרך לפנות את הדירה המסוימת בו לטענתו הוא חי עם אביו המנוח בתקופה המזכה ולהמתין לקבלת דיור ציבורי.

7.         לאחר ששקלתי את המכלול של האינטרסים הנוגדים הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי נדחית. הבקשה לעיכוב גביית פסק הדין הכספי נדחית. גם אם יתקבל הערעור בסעד הכספי הזכות של המבקש כדייר ממשיך לאותו שכר דירה כמו הדייר הקודם היא לשנתיים שחלפו ממזמן.

8.         בשולי הדברים , נוכחתי לדעת כי בפסק הדין נפלה טעות סופר הברורה על פניה למועד השכרת המושכר לאביו המנוח של המבקש. במקום: 2006 צריך לבוא: 1996 (סעיף 2 לכתב התביעה וזה גם עולה מתוך פסק הדין (סעיף 12). בהעדר התנגדות מצד מי מהצדדים תוך 30 יום מקבלת החלטה זו תתוקן הטעות לפי סמכותי על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, נ"מ התשמ"ד-1984 והעדר תגובה תראה כהסכמה.

9.         לאור ההיבט הסוציאלי אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ג תשרי, תשס"ז (15 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

001721/06בשא139 תמי דרעי