מדינת ישראל נ' א.א. שאקר עבודות עפר בע"מ ואח'

לפני בקשת הנאשמים 1-2 לחזרה מהודיה. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה ולתשובת המבקשים.

ראשית, יובהר, כי המבקש 2 (הנאשם 2 ) טרם השיב לכתב האישום והתיק בעניינו קבוע להקראה. לפיכך, תתייחס ההחלטה למבקשת 1 בלבד.

אשר למבקשת 1 (להלן :" הנאשמת") – יצויין, כי ביום 29.06.2017 כפרה הנאשמת, באמצעות בא כוחה, בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום והתיק נקבע להבאת ראיות ליום 06.07.2017.

בדיון אשר נקבע ליום 06.07.2017 לצורך הבאת ראיות, בקשה הנאשמת, באמצעות בא כוחה, לחזור מכפירה ולהודות בביצוע העבירות המיוחסות לה בכתב האישום. הנאשמת הורשעה על סמך הודייתה ולבקשתה, נדחה המועד לטיעונים לעונש בעניינה ולהקראה בעניינו של נאשם 2 למועד אחר.

ביום 22.11.2017 הוגשה בקשת הנאשמת לחזרה מהודיה.

סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, מאפשר לבית המשפט להתיר לנאשם לחזור מהודייתו:

"153. חזרה מהודיה

• הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו (ההדגשה שלי – ש.ק.ו.)"

  ביחס למהות הנימוקים המיוחדים, נקבעו ע"י הפסיקה קווים מנחים, כשכלל נקבע כי ההעתרות לבקשה זו תעשה רק במקרים חריגים, וכי אין די בחרטת נאשם (ראו ע"פ 635/05 דענא נ' מדינת ישראל, פ' 11, מיום 26.11.07).

   

  הפסיקה אפשרה חזרה מהודאה בהינתן פגמים משני סוגים: האחד, נעוץ בנאשם עצמו- כך אם בית המשפט התרשם שהודאתו לא ניתנה מרצון חופשי או הנאשם אינו בקיא בשפה העברית או נוכח מצבו הנפשי, והאחר- נעוץ בהליך עצמו ועניינו אי שמירה על זכויותיו הדיוניות כגון אי בירור פערים בין גירסאות סותרות של הנאשם לבית המשפט וכיו"ב.

   

  בעניינו, הבקשה אינה מגלה נימוקים מיוחדים, לא נטען בה לכל פגם טכני או מהותי שנפל בהודיה, לא נטען כי ההודעה לא ניתנה מרצון טוב או חופשי לא נטען לפגם בהליך הדיוני יויצויין, כי הנאשמת הייתה מיוצגת עוד מהדיון הראשון על-ידי סנגור.