תו"ב 57548-05-14 מדינת ישראל נ' אבו ריאן

לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

המבקשת טוענת כי מדובר במבנה בשכונת עין אלוזה, בתוך שטח הפוליגון הכתום, המיועד לפי תכנית המתאר החדשה לירושלים לאזור עיבוי שכונות, ובתנאי שתוגש תכנית כוללת לאזור. המבקשת ותושבי השכונה פעלו בעבר להגשת תכנית כוללת שנועדה להכשיר את המבנים בשכונה, אך בשל מורכבות ההליך התכנוני והקשיים שהערימה המשיבה, נסיון זה נכשל. על כן ביום 11.5.17 הוגשה עתירה מינהלית נגד המשיבה להורות לה לקדם את הליכי התכנון באזור, והדיון בעתירה נקבע ליום 26.11.17. המבקשת טוענת, כי בהתאם להסכמות בין הצדדים הוחלט לעכב את ביצוע גזרי הדין בהליכים המתייחסים למבנים בשכונת עין אללוזה עד ליום 1.11.17. כמו כן, לגבי מבנה נוסף בשכונה ניתנה החלטה הדוחה את מועד ביצועו של הצו עד ליום 10.3.18.

במקביל, פנו תשובי השכונה למשרד אדריכלים לקידום ההליך התכנוני, התקיימה פגישה בלשכת מהנדס העיר, והאדריכלים שוקדים כיום על סיום השלב בראשון של חלימוד השטח והכנת המלצות, וכן על הכנת מפת הבעלויות.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר במבנה שהוקם על שטח המיועד לבית קברות וסיכויי ההכשרה אפסיים. כמו כן, לא קיימים הליכי תכנון בפועל, והגשת עתירה מינהלית אינה עילה למתן ארכה.

לאחר בחינת טענות הצדדים ותיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ולאחרונה ברע"פ 8220/15. בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2014, וטרם הוכשרה. על אף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, הרי שמן הבקשה עולה כי הליכי התכנון נמצאים בשלב ראשוני בלבד, לא קיימת תכנית שעתידה להכשיר את העבירה, ולא ניתן לומר כי ההיתר בהישג יד. הגשת עתירה מינהלית אינה עילה למתן ארכה.

אשר לטענת המבקשת כי ביצועו של גזר הדין נדחה לגבי המבנים בשכונת עין אללוזה, הרי שכפי שעולה מההחלטות שצורפו, הביצוע נדחה עד ליום 1.11.17, ומועד זה כבר חלף. אשר למבנה לגהביו ניתנה הסכמת המשיבה לדחות ביצועו עד ליום 10.3.18, הרי שלא הונחו לפני נתונים שיש בהם לבסס את המסקנה בדבר הפעלת עיקון אחידות הענישה, כגון: שטחו של המבנה הנוסף וייעוד השטח עליו הוקם. מתגובת המשיבה, עולה, כי השטח עליו הוקם המבנה מושא הצו מיועד לבית קברות, כך שספק אם ניתן יהיה להכשירו.

לנוכח הוותק של העבירה והיקפה, הרי שבהעדר אופק תכנוני ברור וקרוב להכשרת המבנה, ומשלא הוכחה התקדמות ממשית בהליכי הכשרת הבניה, האינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי (ראו: ע"פ (י-ם) 36881-03-13 סנאא עטיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 17/07/13).