(הנאשמת 3)
1.לפי העובדות שנטענו בכתב האישום המקורי, הנאשמת 2, חברה בע"מ, הפעילה מוסך במקרקעין הידועים כגוש 13846 חלקה 127 מגרש A75, אותם שכר בעל המניות בה ומנהלה, הנאשם 1, מהנאשמת 3 מבני תעשיה בע"מ (להלן: מבני תעשיה). האישום השני בכתב האישום המקורי ייחס לנאשמים שורה של עבירות תכנון ובניה בהיקף כולל של כ-1,200 מ"ר במוסך שהופעל במקום. המדובר, גם בקשר למבני תעשיה, בעבירות בעלות מניע כלכלי, שכן מבני תעשיה היא גוף למטרת רווח אשר, על-פי המיוחס, השכירה את המקרקעין לנאשם 1.
2.בדיון ביום 9.7.2014 הודיעו המאשימה ומבני תעשיה על הסדר טיעון, לפיו מבני תעשיה תודה ותורשע ויושתו עליה קנס בסך 10,000 ₪ וחתימה על התחייבות מורשה חתימה להימנע מביצוע עבירה. הובהר כי כאשר נודע למבני תעשיה על החשדות לעבירות במושכר היא שלחה מכתבי התראה לשוכרה אך לא הפעילה את זכותה החוזית לפנותו מהמושכר. כן הובהר כי כ-9 חודשים לאחר גילוי החשד לעבירות באישום השני, היא מכרה את המושכר לנאשם 1. לאחר שהצדדים השיבו לשאלות בית המשפט בקשר לנסיבות המקרה, לרבות בענין שיעור דמי השכירות שקיבלה לידיה מבני תעשיה בין מועד ידיעתה על החשדות לעבירות ובין מכירת המושכר, ובענין המעשים שעשתה ולא עשתה כדי לשים קץ לעבירות המיוחסות בתקופה האמורה, ביקש בא כוח המאשימה שהות על מנת להודיע את עמדתו לבית המשפט, והבקשה נענתה.
3.בפתח הדיון ביום 2.9.2014 הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן. בירוריה של המאשימה העלו כי כבר בשנת 1987, יותר משני עשורים לפני גילוי העבירות המיוחסות באישום השני, מכרה מבני תעשיה לנאשם 1 חלק מהמקרקעין. המאשימה ביססה טענות אלה במסמכים שהגישה בדיון. לאור השאלות שעלו בדיון ביום 9.7.2014 ובירור עובדת מכירת חלק ניכר משטח ביצוע העבירות המיוחסות כבר בשנת 1987, הודיעו המאשימה ומבני תעשיה כי הגיעו להסדר טיעון חדש לפיו יושתו על מבני תעשיה קנס בסך 20,000 ₪ וחתימה של מורשה חתימה בה על סך 30,000 ₪. בא כוח המאשימה טען כי הקרן של דמי השכירות שחלו על כל המקרקעין (לרבות החלק שנמכר לנאשם 1 כבר בשנת 1987) החל מהמועד שנודע למבני תעשיה על החשדות ועד שמכרה את כל זכויותיה במקרקעין מושא כתב האישום – תקופה בת כ-9 חודשים – עומדת על סך של כ-68,000 ₪.
4. מבני תעשיה הורשעה על-פי הודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן.
5.לא נהיר לי, אם מכרה מבני תעשיה את החלק הנזכר לעיל של המקרקעין לנאשם 1 כבר בשנת 1987, כיצד זה שדמי השכירות בחוזה שכירות בין מבני תעשיה לבין הנאשם 1 בקשר לתקופה החלה עשרות שנים לאחר מכן חלו על המקרקעין כולם, לרבות על החלק שכבר היה בבעלות הנאשם 1. תהא אשר תהא הדרך בה נוּסח הסכם השכירות, מבני תעשיה לא יכלה להשכיר יותר ממה שהיה לה ועל כן, בראייה כלכלית, יש לראות בדמי השכירות שהיא קיבלה בתקופה הרלוונטית כדמי שכירות אך בקשר לחלק מהמקרקעין אשר נותרו בבעלותה לאחר המכירה החלקית בשנת 1987.
6.בדיקת המסמכים שהגישה המאשימה בענין המקרקעין מעלה, כי באותו חלק מהמקרקעין אשר נותר בבעלות מבני תעשיה לאחר שנת 1987, מצויה בניה בשיעור של כ-1,250 מ"ר (המבנים "מוסך הגליל מבנה", "מבנה 1 גג מפח" ו"מבנה גג פלסיטק" בנספח לכתב האישום המתוקן). מתוך בניה זו מצויים רכיבים בלתי-חוקיים A ו-D (לפי הסימון בכתב האישום המתוקן), שהיקפם הכולל עומד על כ-321 מ"ר. חישוב לפי שטח מוביל למסקנה לפיה רבע מדמי השכירות על סך 68,000 ₪ (קרן) שהמשיכה מבני תעשיה לקבל למרות שהיא כבר ידעה על החשדות לעבירות בניה, התקבלו בגין הרכיבים הבלתי-חוקיים הנטענים, קרי – כ-17,000 ₪ (קרן, ליום 2.12.2009). סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, עומד כיום על סך של כ-18,523 ₪.
7.סכום זה של דמי השכירות שיש לייחס לרכיבים הבלתי-חוקיים בחלק במקרקעין שנותר בבעלות מבני תעשיה לאחר שנת 1987 – 18,523 ₪ – אמנם פחות מהשיעור המוסכם של הקנס לפי ההסדר – 20,000 ₪; אך זאת, בהפרש של מאות שקלים בודדות בלבד. אך בקושי ניתן להגיע למסקנה שהסדר הטיעון אינו מותיר את הפרת החוק המודעת בידי מבני תעשיה, בדמות הימנעות מלפעול נחרצות נגד עבירות תכנון ובניה המתבצעות במקרקעין שבבעלותה, כ"הפרה יעילה" שממנה הרוויחה כסף. ודוק, בחישוב שערכתי הנחתי הנחות לטובת הנאשמת מבני תעשיה שאולי אין מקום להניח אותן. השערוך לעיל לקח בחשבון הצמדה בלבד ולא ריבית. זאת ועוד: ייתכן כי הערך הכלכלי של הרכיבים הבלתי חוקיים בחלק מהמקרקעין שנותר בבעלות מבני תעשיה לאחר 1987 גדול מהערך של הרכיבים החוקיים, כך שייתכן ויש לייחס חלק גדול יותר מדמי השכירות לאותם רכיבים. ועוד: מבני תעשיה ניהלה, במקביל להמשך השכרת המושכר במשך כ-9 חודשים לאחר שנודע לה על החשדות לעבירות, גם משא ומתן למכירת המושכר, וייתכן שלהחלטתה להמשיך את ההשכרה ולנהל משא ומתן למכירת המושכר במשך תקופה של חודשים, חלף פעולה מיידית לפינוי השוכר, היתה צפויה להניב לה רווחים נוספים, המתבטאים במחיר מכירה גבוה יותר, בנוסף להמשך ההנאה מדמי השכירות בתקופה האמורה. נתונים מסוג זה אינם בפני. במצב של הסדר טיעון, היכולת לפעול להשגת נתונים רלוונטיים אלה ולשקול אותם היא בראש ובראשונה בידי התביעה ולא בידי בית המשפט, אליו מוצגות, ככלל, עובדות ביצוע העבירה הנטענות בכתב האישום וה"השורה התחתונה" של הסדר הטיעון המוצע. יכולת זו של התביעה נושאת עמה גם אחריות גדולה, לוודא כי הסדרי טיעון בעבירות בעלות מניע כלכלי אינם משמשים כלי בידיהם של גופים עסקיים, כחלק ממנגנון המופעל בידם להרוויח מ"הפרות יעילות" של החוק.
8.הנאשמת 3 היתה המשכירה של הקרקע שבה בוצעו העבירות (במובחן ממי שביצע את הבניה והשימוש המיוחסים במקרקעין בעצמו). מאחר והקנס המוצע בהסדר הטיעון כשלעצמו (בהינתק ממניע כלכלי) אינו יוצר פער, מול העונש שהיה מתקבל אלמלא ההסדר, שלא ניתן להשלים עמו, ומאחר ואין בידי לקבוע, על בסיס הנתונים שבפני, כי הסדר הטיעון מותיר בידי מבני תעשיה רווח כלכלי היוצר פער שכזה, החלטתי לקבל את הסדר הטיעון, כפי שיפורט להלן.
פירוט השיקולים לפי תיקון 113 לחוק העונשין