תו"ב 36393-04-11 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' הייב

1. הנאשם הורשע ביום 24.6.2012 על-פי הודאתו בעבירות כתב האישום: בנית בית מגורים מבטון ובלוקים בשטח של כ-435 מ"ר, שימוש למגורים במבנה בשטח של כ-108 מ"ר ושימוש בסככה הבנויה מקונסטרוקציית פלדה וקירוי פח גלי בשטח של כ-44 מ"ר, ללא היתר בניה, עבירות לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. המקרקעין מושא האישום מצויים בגוש 14149 חלקה 94 בטובא זנגריה.

2.לטענת המאשימה, הנאשם הגיש בקשה לקבלת היתר למבנים מושא כתב האישום בשנת 2008, כשלוש שנים לפני הגשת כתב האישום, אך נמנע למלא את התנאים עליהם הוחלט למתן היתר. המאשימה עותרת למאסר על תנאי; כפל אגרה בסך 35,220 ₪ בניכוי כל מה ששולם על חשבון האגרה; קנס בסכום הנע בין 200,000 ₪ ל-500,000 ₪; צו הריסה שיפוטי; והתחייבות בסכום אשר לא יופחת מ-100,000 ₪, להימנע מביצוע עבירות לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה.

3.הסנגור הצביע על כך שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה. נטען כי הנאשם משתכר בסך 8095 ₪ לחודש וכי הבניה מושא כתב האישום מהווה בית מגורי משפחתו. נטען כי העיכוב בקבלת היתר בניה במשך שנים נבע מרישום לא נכון של הבעלות במקרקעין, בכך ששמו של שכנו של הנאשם נרשם בטעות כבעלים של החלקה שלו. לטענת הסנגור, כל שחסר כיום על מנת לקבל היתר בניה עבור הבית ומבנה המגורים הוא אישור תאגיד המים בדבר העדר חיוב היטלי ביוב. הסנגור הגיש העתק החלטה למתן היתר בתנאים בקשר לבית מגורים ומבנה אחד נוסף (נ/8). לטענת הנאשם, הבקשה הוגשה בידי שכנו עקב טעות ברישום המקרקעין.

4.מהתשריט ת/9 שהגיש הנאשם עולה לכאורה כי זיהוי המקרקעין בענייננו בעבר היה גוש 13960 חלקה 9. זהו מספר חלקה שונה ממספר החלקה המופיע בשורת המסמכים שהגיש הנאשם במסגרת טענתו למגעים במשך שנים עם הרשויות בקשר לרישום מוטעה של בעלי המקרקעין (ראו נ/4, נ/5, נ/6 ו-נ/7 המתייחסים לגוש 13960 חלקה 3). זאת ועוד. הנאשם לא הוכיח את טענתו שכל שחסר הוא אישור מתאגיד המים, שכן ההחלטה על מתן היתר בתנאים מיום 11.7.2013 שהגיש (ת/8) מונה למעלה מ-30 תנאים נוספים למתן היתר בניה. כן יצוין כי אין בפי הנאשם טענה כי הרס את הסככה שאינה כלולה בבקשה להיתר, ועיון בראיות שהגישה המאשימה (ת/1, ת/2) מעלה כי זו עדיין עומדת על תילה. אפנה לגזירת ענשו של הנאשם.

5.סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעת בית המשפט בבואו לגזור דין.

1.מתחם העונש ההולם

א.הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).