תו"ב 31517-10-13 עירית נתניה - בנייה נ' ליבר ואח'

בפני בקשת המבקשים, על פי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, להארכת המועד לביצועם של צוי הריסה שיפוטיים אשר ניתנו נגדם במסגרת הליכים פליליים שנוהלו בתיק זה ובתיק עמ"ק 7102/04.

המבקשים עותרים להארכת המועד ועיכוב ביצועם של צוי ההריסה למשך 24 חודשים וכן למתן צו המורה למשיבה לדון בתב"ע שיגישו מבלי לחייבם לבצע את ההריסה כתנאי לאישורה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה מצאתי כי בהתאם לתקנה 4(א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008, אין צורך בקיומו של דיון בבקשה וניתן לתת לגביה החלטה על סמך הבקשה והתגובה על נספחיהם.

אתחיל דווקא מן הסוף, הצו המבוקש על ידי המבקשים – להורות למשיבה לדון בתב"ע שיגישו מבלי לחייבם לבצע את ההריסה כתנאי לאישורה – אינו מצוי בסמכותו של בית משפט זה אלא בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים, כל זאת מבלי להביע עמדה לענין סיכויי הענקתו.

אשר להארכת מועד כניסת הצוים לתוקף.

מדובר בצוים אשר ניתנו זה מכבר, הראשון – בתיק עמ"ק 7102/04 ניתן ביום 2.1.05 ומועד ביצועו נדחה ליום 2.1.07, והשני – בתיק זה ביום 23.2.14 ומועד ביצועו נדחה ליום 23.2.15 וביום 28.8.15 – בניגוד לעמדת המשיבה – הוארך עד ליום 28.11.16.

בבקשתם מתארים המבקשים הליכים ופעולות רבים אשר נקטו במטרה להכשיר את הבניה במצבה הקיים ואשר לא צלחו.

המשיבה מצידה מצביעה על קיומם של מחדלים מצד המבקשים, כגון – בקשות שתהליך קידומם עוכב לאחר אישור שלבים ראשוניים שלהן הן בשנת 2005 (ראה סעיף 8 לתגובת המשיבה) והן בשנת 2014 (ראה סעיף 7 לתגובת המשיבה).

כך או אחרת, מדובר בצוי בית משפט זה אשר הראשון בהם ניתן לפני למעלה מעשור ועד כה לא בוצעו, מבלי שהבניה הטעונה הריסה הוכשרה מאז.

המבקשים טוענים לענין העברת הזכויות במקרקעין לגביהם ניתן צו ההריסה, אולם צודקת המשיבה בתגובתה כי העברת הבעלות במקרקעין אשר ביחס אליהם ניתן צו הריסה לידי צד שלישי אינה מאיינת את הצו ואת החובה לקיימו, שאם לא כן לא יהיו הצוים אכיפים.

בהקשר זה אין לי אלא לשוב ולהפנות אל רע"פ 2448/14 מנחם נחמיאס נ. מדינת ישראל הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה (10.4.2014), עפ"א (מחוזי מרכז) 2141-09-07 ש.י.ישר קבלנים (1989) בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות (4.9.2008), אשר צוטטו בסעיף 15 לתגובת המשיבה ועוד פסקי דין רבים.

מעיון בבקשת המבקשים למתן צו שיורה למשיבה לדון בתב"ע שיגישו מבלי לחייבם לבצע את ההריסה כתנאי לאישורה, ניתן ללמוד כי הדרך להכשרת הבניה הקיימת עוברת דרך הגשת תב"ע אשר במצב הקיים, ללא הצו המבוקש על ידם, אף המבקשים עצמם טוענים כי לא ניתן לאשרה.

גם אם לא נניח את קיומה של המגבלה בגינה בקשו המבקשים את הצו האמור נהיר כי מהלך של הגשת בקשה לאישור תב"ע הינו מהלך ארוך אשר אין לדעת מה סיכויי הצלחתו ובודאי שאין כאן עמידה בתנאי הקבוע בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה בדבר היות היתר הבניה בהישג יד.

גם אם נקבל את טענת המבקשים אודות נסיונות מאומצים להכשיר את הבניה הקיימת בשנים שחלפו מאז שניתן הצו הראשון, הכל ללא הצלחה עד כה, ברור כי חלף זמן ארוך המעיד כאלף עדים על כי אין מדובר בהיתר בניה המצוי בהישג יד.

לאור האמור לעיל לא מצאתי בבקשה הצדקה של ממש לעיכוב נוסף של צוים המעוכבים שנים כה רבות, באופן העושה אותם פלסתר, ואין ליתן יד לכך.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לצורכי התארגנות והערכות להריסה יכנסו צוי ההריסה לתוקפם החל מיום 31.12.16.