תושב שכם הורשע ברצח בכוונה תחילה של חייל בתחנת רכבת ההגנה בת"א מתוך מטרה לזכות במעמד של שהיד

השופטת מ. דיסקין – אב"ד

הקדמה

פרשת רצח נוראה ומכמירת לב, בה נקטלו חייו של החייל אלמוג שילוני ז"ל בדקירות סכין ובאכזריות קשה, עומדת במוקד הכרעת דין זו. אירוע הרצח התרחש בתחנת רכבת ההגנה בלב העיר תל אביב (להלן: "תחנת ההגנה"), בעת שהמנוח הגיע לתומו למתחם התחנה, כשהוא לבוש במדי צה"ל ונשקו האישי תלוי על כתפו. המנוח לא נתקל בנאשם ולא נוצר ביניהם כל מגע פיזי או אחר, כשלפתע, ללא כל סיבה או סימן, הנאשם התנפל עליו, תקף אותו בבעיטות ובדקירות סכין וקיפד את חייו על לא כל עוול בכפו.

התקיפה הקטלנית לא הייתה ספונטנית. הנאשם תכנן לתקוף חייל צה"ל ולשם כך רכש במיוחד סכין גדולה וחדה בשוק הפשפשים, נסע למקום שנתפס בעיניו כהומה אדם והמתין בסבלנות לבוא חייל. כשעיניו צדו את המנוח לבוש המדים, הוא החליט להוציא לפועל את תכניתו הזדונית ולתקוף אותו באמצעות הסכין שהוכנה לכך מראש.

ואלה עובדות האישום:

ביום 09.11.14 נכנס הנאשם - תושב מחנה הפליטים עסכר בשכם, לישראל, בדרך בלתי חוקית והגיע ליפו כדי לחפש עבודה. באותו ערב הוא לן בדירה ריקה ברחוב מיכאלאנג'לו 21 ביפו.

למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות, המשיך הנאשם בחיפושיו אחרי עבודה ומשלא צלחה דרכו גמלה בליבו החלטה לבצע פיגוע בדרך של רצח חייל באמצעות סכין. תקוותו היתה שלאחר הרצח הוא יומת וכך יזכה למעמד של "שהיד".

הנאשם הצטייד בסכין שרכש במיוחד למטרה זו בשוק הפשפשים (להלן: "הסכין") ושם פעמיו למקום מרכזי בתל אביב, שם יוכל לממש את כוונתו הרצחנית. הוא נסע באוטובוס מיפו וכשנוכח שנוסעים רבים יורדים מהאוטובוס בתחנת ההגנה, החליט גם הוא לרדת מהאוטובוס בתחנה זו. הוא השתהה בתחנה, קנה לעצמו חבילת מסטיקים והתיישב על ספסל קרוב לתחנת מוניות השירות. סמוך לשעה 12:10, הבחין בחייל אלמוג עשהאל שילוני ז"ל (להלן: "המנוח"), שנשא על גופו רובה מסוג M16 והחליט לרצוח אותו, לקחת ממנו את הנשק ולבצע פיגוע שבמהלכו ירצחו יהודים נוספים. הנאשם ציפה שבתגובה למעשי ההרג שיבצע, הוא ייהרג בעצמו.

כשהוא נחוש לבצע את זממו, החל לרדוף אחרי המנוח, עקף אותו מימין, נעמד מולו ודקר אותו בבטנו באמצעות הסכין. המנוח נפל על הכביש וניסה להתגונן באמצעות רגליו, אך הנאשם בעט בו והמשיך לדקור אותו, בין היתר, בשכם ימין, בירך הימנית ובירך השמאלית. כמו כן, במהלך המאבק ניסה הנאשם לקחת את נשקו של המנוח, אך אזרח שהגיע למקום והיכה אותו סיכל את הניסיון והבריח את הנאשם.

במנוסתו, השליך הנאשם את הסכין סמוך לזירת הרצח ולאחר שהתרחק מעט מהזירה נכנס לאחד הבניינים והתחבא בגג הבניין עד שנתפס על ידי כוחות הביטחון.

כתוצאה מהדקירות, נגרם למנוח נזק חמור בכלי דם ראשיים, התפתח מצב של הלם תת נפחי ונזק איסכמי למערכות הגוף השונות והוא הובהל לבית החולים שיבא במצב אנוש. הרופאים ניסו להצילו במשך שעות, גם באמצעים כירורגיים, אך מאמציהם לא צלחו והמנוח נפטר בבית החולים, סמוך לשעה 21:30. 

על יסוד עובדות אלה, הועמד הנאשם לדין בעבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

קו ההגנה, תשובת הנאשם לאישום ומיקוד המחלוקת

מיד עם פתיחת המשפט הודה הנאשם ברצח המנוח. דא עקא, שהודאתו לא הייתה בעבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק, שיוחסה לו בכתב האישום, אלא בחלופה של רצח במזיד תוך ביצוע עבירה אחרת, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק, כעולה מתשובתו המפורטת לכתב האישום:

" הנאשם לא כופר בעבירה של רצח, השאלה היא איזה סוג רצח.

אנו לא מודים בכל העובדות שבכתב האישום, אלא ברוב העובדות.

אין מחלוקת לגבי עובדות 1, 2.