תור גל בע"מ נ' מיקרו סוויס בע"מ

פסק דין

1.מחלוקת בעניין יתרות חוב נטענות לאחר סיום התקשרות ארוכת שנים בין התובעת לנתבעת, במסגרתה ביצעה התובעת הסעות של עובדי הנתבעת, ועל השבת הנחה שניתנה לנתבעת.

המחלוקת מתמקדת בשאלה האם התנהגות הצדדים במשך השנים מעידה על זניחת דרישות כספיות המופיעות בהסכם ההתקשרות.

רקע

2.התובעת הינה חברה גדולה ומוכרת באזור חיפה העוסקת בביצוע היסעים ובין היתר היסעים של עובדים. הנתבעת הינה חברה העוסקת בתחום ההיי-טק שמקום מושבה באזור התעשיה ביקנעם. לנתבעת עובדים רבים המתגוררים באזור חיפה והצפון. במשך שנים מספר הסיעה התובעת את עובדי הנתבעת בכל יום למקום עבודתם ובסופו חזרה לביתם. בשנת 1996 החליטו הצדדים למסד את ההתקשרות ביניהם ועל כן התקשרו בהסכם.

ביום 19/12/96 נערך ונחתם בין הצדדים הסכם לביצוע הסעות של עובדים (להלן "ההסכם"). על פי ההסכם התחייבה התובעת להסיע את עובדי הנתבעת במסלולים ובמועדים כפי שפורטו בנספחי ההסכם. באופן כללי, מובהר כי הצדדים הסכימו על מסלולי נסיעה מוגדרים מראש. לכל מסלול נקבעו שעות ההסעה וכן נקבעה התמורה שתשולם עבור כל נסיעה במסלול. המחירים למסלולים השונים נקבעו בשים לב למספר העובדים הנוסעים, סוג הרכב, אורך המסלול ומספר נקודות האיסוף. להסכם צורפו נספחים שונים ובהם נספח שעות, נספח כתובות מגורי העובדים, רשימת המסלולים ומחירי כל מסלול.

3.על פי סעיף 4 להסכם נקבעה תקופת ניסיון של שלושה חודשים, דהיינו מיום 1/2/97 ועד ליום 1/5/97. כן נקבע כי אם ההסכם לא יבוטל בתום תקופת הניסיון, הוא יחודש לתקופה של שנה ממועד החתימה ובתום כל שנה יחודש אוטומטית לשנה נוספת, אלא אם תימסר הודעה על סיומו. חשוב להזכיר כבר כאן כי לנתבעת ניתנה הזכות להודיע על סיום ההסכם בהודעה מוקדמת של 30 יום, כמפורט בסעיף 22.1 להסכם.

4.בסעיף 14 להסכם נקבעו הוראות בדבר תשלום התמורה. בעיקרון נקבע כי בסוף כל חודש קלנדרי תמציא התובעת לנתבעת חשבון מפורט עבור ההיסעים שביצעה. החשבון יפרע 30 יום לאחר תום החודש השוטף שבו נמסר החשבון (שוטף+30).

בסעיף 14.6 להסכם, שהוא הסעיף הרלבנטי לענייננו נאמר:

מחירי החוזה כמפורט בנספח ד' יעודכנו אחת לשישה (6) חודשים ויהיו צמודים לשעורי העליה בשערו היציג של הדולר.

5.הצדדים החלו לפעול על פי ההסכם. אין חולק כי בתום תקופת הניסיון חודש ההסכם וכך חודש מעת לעת, במשך למעלה מ-9 שנים.

ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה רק ביום 1/6/06 ולאחר שהנתבעת שלחה לתובעת הודעה על סיומה (הודעה מיום 30/4/06).

6.במהלך כל השנים הגישה התובעת לנתבעת חשבונות חודשיים ואלו שולמו כולם במועדם. עוד יצוין כי בכל השנים לא הוצמדו מחירי הנסיעות לשער הדולר בהתאם למנגנון שנקבע בסעיף 14.6 הנ"ל. כמו כן מתברר כי בשנת 2001 פנתה הנתבעת לתובעת, הציגה לה מצג בדבר קשיים כלכליים, וביקשה הנחה (נספח טו' לתצהיר הנתבעת). הצדדים סיכמו כי תינתן לנתבעת הנחה בשיעור של 15% מכל תשלום. החל מאותו מועד ואילך ניתנה לנתבעת הנחה, בכל חשבון, של 15% והנתבעת שילמה את החשבונות המופחתים במועדם.

7.ביום 10/11/05 שלחה התובעת לנתבעת הודעה בדבר ביטול ההנחה (נספח יז' לתצהיר הנתבעת). בהודעה נאמר:

כידוע בחודש פברואר שנת 2001 קיבלתם הנחה של 15% במחירי ההסעות וזאת לתקופה קצובה.

ההנחה היתה בתוקף כל עוד יכולנו לבצע את ההסעות במחירים הכוללים הנחה ללא הפסדים.

ההנחה תבוטל החל מ- 1.12.2005.

(להלן "הודעת ביטול ההנחה").

לאחר קבלת הודעת ביטול ההנחה נפגשו הצדדים וסוכם על ביטול הדרגתי של ההנחה, כך עד לסיום ההתקשרות מספר חודשים לאחר מכן.

8.לגבי סיום ההתקשרות בין הצדדים אציין, כי הנתבעת החליטה בשנת 2006 על התייעלות ארגונית. במסגרת זו בחנה גם התייעלות בתחום הסעות העובדים. הנתבעת פנתה במכרז למספר חברות על מנת שיגישו הצעות לביצוע ההיסעים. בין המציעות הייתה גם התובעת. הואיל והצעת התובעת הייתה גבוהה מהצעות אחרות, נבחרה חברת היסעים אחרת ובעקבות זאת נשלחה לתובעת הודעת סיום ההסכם.